לאחר שנתנו את דעתנו לנסיבות המקרה ובחנו מאפייני העסקת התובע, באנו לכלל מסקנה כי לא הוכח, שבשל עצם אי מסירת הודעה על תנאי ההעסקה נפגעה זכותו של התובע כעובד ולכן אנו פוסקים לטובתו פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 5,000 ש"ח.
אי מסירת תלושי שכר
התובע טען, שבניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 הנתבעת לא מסרה לו תלושי שכר למעט "תלוש שכר אחד ויחיד", הוא תלוש השכר עבור מרץ 2015, ועל כן עתר לחיובה בסך 15,000 ₪.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת נוכח סרוב התובע לחתום על מיסמך המאשר תשלום מלוא זכויותיו ועל כן יתרת הסכום לא שולמה לו והוא נאלץ לבטל את כרטיס הטיסה (סעיפים 17-27 לתצהירו; ע' 6, ש' 23; ע' 7, ש' 1).
...
מכל המפורט לעיל, הרי שלא מצאנו שיש להורות על השבה של סכומים ששולמו לתובע במועד סיום עבודתו כחלק מגמר חשבון שנערך לו. זו מעבר לקבלת טענות הנתבעת לקיזוז כספי הפיצויים, וסכומי ההפרשים ששולמו לתובע במועד סיום עבודתו, עם תביעותיו במסגרת הליך זה.
סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לו את הסכומים הבאים:
בגין אי מתן הודעה לעובד – סך של 5,000 ₪;
בגין פדיון חופשה שנתית – סך של 1,850 ₪;
בגין פדיון דמי הבראה – 1,126 ₪.
התביעה שכנגד – נדחית.
לאור הסכומים שנפסקו לתובע מחד גיסא ולאור דחייתה של התביעה שכנגד מאידך גיסא, מצאנו לפסוק לתובע, בנוסף לסכומים דלעיל, השתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪.
