פיצוי בגין אבדן זכאות לגמלת אבטלה

פיצוי בגין אבדן הזכות לקבלת גמלת דמי אבטלה התובע טען כי תביעתו לדמי אבטלה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכן הנתבעת לא דיווחה על עבודתו בשנת 2014 ועל כן הוא לא צבר את תקופת ה"אכשרה" הנדרשת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.14 ועד למועד התשלום בפועל: פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 1,643 ₪.

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 14,997 ₪ הנתבעות ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

חיוב הנתבעת בפצוי בגין אובדן שכר בנסיבות אלו יחתור באופן קשה תחת זכות הפררוגטיבה של המעסיק כאמור תוך היתעלמות ממצב החרום ששרר אותה שעה.

באשר לעצם התשלום, או יותר נכון, היעדרו, טענה הנתבעת כי משהתובע היה זכאי לקיצבת אבטלה בתקופת החל"ת, בסך 2,497 ש"ח באותו חודש, כעולה מהאשור שצרף (נספח 15 לתצהיר התובע) לא היה זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת באותה תקופה מהנתבעת בפרט בשים לב לכך שהוא זה שהתפטר.

...

בהחלטת כב' השופטת חני אופק גנדלר בבר"ע עבודה (ארצי) 52396-12-21 ניבין סיאד – שבע קשתות (ניתן ביום 2.1.22), בה נדחה הערעור על החלטת כב' השופטת שדיאור בסע"ש 40299-11-21 ניבין סיאד – שבע קשתות (ניתנה ביום 7.12.21) נאמר כך: "המבקשת מבקשת סעד זמני בדרך של מתן עבודה בפועל, כשלצורך זה היא מבקשת כי המשיבה, שסגרה את עסקה בתחום המלונאות (למעט עבודות תחזוקה נדרשות), תפתח את עסקה לפעילות שוטפת. טענות המבקשת בבקשה שלפני סבות בעיקרן כנגד שיקול הדעת הניהולי של המשיבה אודות פתיחת המלון או הצורך באיוש תפקיד מפקחת מחלקת הזמנות במלון. אולם, עם כל ההבנה למצבהּ של המבקשת, שיקולים אלו הינם במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה ובית הדין לא יחליף את שיקול דעת המשיבה בשיקול דעתו, ולא יחייב עסק שצמצם פעילותו למינימום המתחייב לצורך תחזוקה בסיסית, להפעילו באופן שוטף.

בהקשר זה מקובלת עלינו טענת התובע כי לנוכח הודעתו לנתבעת כי הוא נכון לעבוד אצל הנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת, ומשהוכח כי בחרה שלא לשבצו לעבודה ולא להציע לו עבודות חלופיות (הגם שהיו בידיה), אלא להמיר זאת בתשלום חלף ביצוע עבודה, עליה לשאת בתשלום דמי ההודעה המוקדמת.

תחשיבה של הנתבעת לעניין זה מקובל אפוא בהוספת יום הודעה מוקדמת אותו הפחיתה מתחשיבה, דהיינו 193 ש"ח ליום (לפי היקף משרה) * 18 יום = 3,474 ש"ח. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום הודעה מוקדמת בסך 3,474 ש"ח. כמו כן ובשים לב להתנהלות הנתבעת כלפי התובע כפי שתוארה לעיל כמו גם לחיובה בדין לאחר שהתובע הוצרך לנהל ההליך ולהסתייע לשם כך בעורכי דין, הנתבעת תישא בתוך 30 יום בתשלום הוצאות התובע בסך 500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח. זכות ערעור לבית דין זה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

יותר מכך, התובעת גם התחיבה באופן פוזיטיבי לעבודה במקומות אחרים בחודשים 10-11/2013, חלף פניה לשבוץ אצל הנתבעת, תוך שהיא מעדיפה לעבוד במשרה חלקית בלבד, על פני שיבוץ במשרה כפי שיעבדה בנתבעת אף במחיר הימנעות מעבודה בתחילת שנה"ל או מקבלת דמי אבטלה- וכלשונה "העדפתי לקבל משרה קנה בבית ספר כדי שאחרי הלידה אני אוכל להיכנס כי יהיה קשר. זה יותר בטוח מדמי אבטלה" (ע'10 ש''14).

לפי טופס 106 של העמותה , הישתכרה התובעת סך של 24,380 ₪ (משכורת לגימלה) עבור 9 חודשים- קרי 2709 ₪ לחודש.

לפיכך זכאית התובעת לתשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 5883 ש"ח. פיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים התובעת טוענת גם לפצוי בגדר סעיף 13א לחוק עבודת נשים בשעור של 150% (קרי השלמה של 50% מעבר לסך הפסוק בגין אבדן שכר כדלעיל).

...

אמנם במקרה דנן לא פעלה כך על אף ההודעה על ההריון ואולם שוכנענו כי מבחינתה נעשה הדבר בתום לב שכן סברה כי משרד החינוך משבץ את התובעת לעבודה ונוצר רצף תעסוקתי עבורה.

משכך דוחים אנו טענת התובעת ברכיב זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורין בסך של 12,725 ₪.

נוכח הפער בין סכום התביעה לבין התוצאה אליה הגענו – כ17% מסך זה, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת הוצאות ושכ"ט בשעורים ראליים והם יועמדו ע"ס כולל של 1,000 ₪ בלבד.

התובעת הוסיפה וטענה שהתנהלות הנתבעת הובילה לכך שנימנע מהתובעת מלקבל דמי אבטלה כך שיש לחייבה בתשלום אובדן הזכות לאבטלה, כמו גם לפצוי בגין עגמת נפש ובגין פגיעה בהכנסה עתידית.

מכתב הפיטורים, כמו גם המידע שנימסר למוסד לביטוח לאומי במסגרת התביעה לתשלום דמי אבטלה או תביעות לגימלאות אחרות נעשו אף הן על מנת להנות מהיתרונות הכלכליים הנוגעים לכינון יחסי עבודה.

...

היעדר אינדיקציות לעבודה סדירה ולפיקוח על ביצוע העבודה והתקדמות בקידום הפרויקט עליו מופקדת התובעת לכאורה – תומכים אף הם במסקנה שבין הצדדים לא נקשרו יחסי עבודה המאופיינים בעבודה סדירה ושוטפת תחת פיקוח של המעסיק ומתוך כוונה להשיא למעסיק יתרונות ורווחים.

על יסוד האמור והמפורט עד כה אנו קובעים שבין התובעת לנתבעת לא נקשרו יחסי עבודה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

לולא היה מצטרף להסדר הפרישה, הוא היה עשוי לאבד את ההטבות המפליגות שניתנו במסגרת ההסדר, שכן נותרו לו ימי מחלה רבים לניצול; אשר לקיצבת הפרישה המוקדמת ודמי האבטלה הוא טען שמדובר בהכנסות שהקרן אינה רשאית לקזז לפי התקנון האחיד.

מבחינה תכליתית נזכור שקצבת הנכות לא נועדה להעשיר את המבוטח ולא להקנות לו פיצוי כפל היכן שהוא כבר מקבל ממעסיקו פיצוי בגין אובדן הכנסתו.

הטענה כי התובע אינו יכול להיות "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה בתקופה בה הוא נכה הזכאי לגימלה הנה טענה לבירור אצל המוסד לביטוח לאומי ולא במסגרת תיק זה. לפיכך, טענת הקרן שניתן לקזז גם דמי האבטלה מקיצבת הנכות נדחית.

...

סעיף1, סעיף ההגדרות, קובע ש"הכנסה מיגיעה אישית" כולל "קיצבה המשתלמת מאת מעביד לשעבר". כפועל יוצא, קצבת פרישה מוקדמת שניתנת במסגרת הסדר פרישה, קל וחומר כשמדובר בהסדר שגובש מכוח ובהתאם להסכם קיבוצי, היא בגדר "הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו" שהופקה "מיגיעה אישית". ודוק, אף אם תשלום קצבת פרישה חוסה, בתנאים המתאימים, תחת ההסדר מיוחד הקבוע בסעיף 9א לפקודה – "פטור לקיצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל ולקיצבה המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה", אין בכך כדי לשנות מן המסקנה, שכן זהו החריג לכלל: "לפי הכלל הרגיל, כשמשלם מעביד לעובדו סכום כסף במסגרת יחסי העבודה, וכאשר השניים פועלים בהקשר זה בכובעם כמעביד וכעובד, חזקה כי מבחינת העובד התשלום הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה. כך קובעת לשון הסעיף בבירור. ואולם, אם קבע המחוקק במפורש הסדר בעל מאפיינים הוניים, כפי שעשה בסעיפים 9(7א)(א) ו-102 לפקודה בנוגע למענקי פרישה ולאופציות המוקצות לעובדים (בהתאמה), יחול ההסדר המיוחד שנקבע בחוק. לשון אחר, בכל הקשור לתשלומים ממעבידים לעובדיהם, ההסדר הקבוע בסעיף 2(2) נהנה מ'עליונות' או 'עדיפות' על ההסדרים ההוניים, המהווים חריג לו" (עניין ניסים).

הטענה כי התובע אינו יכול להיות "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה בתקופה בה הוא נכה הזכאי לגמלה הינה טענה לבירור אצל המוסד לביטוח לאומי ולא במסגרת תיק זה. לפיכך, טענת הקרן שניתן לקזז גם דמי האבטלה מקצבת הנכות נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שעל הקרן לערוך לשלם קצבת הנכות החל מתום 61 ימי המחלה שלאחר מועד תחילת הזכאות לנכות, ובניכוי קצבת הפרישה המוקדמת, ובחישוב בהתאם להוראות תקנון הקרן.