פיצוי איחור במסירה עפ"י פרשנות הסכם

כאמור לעיל, למרות שייתכן ורמר התכוונה כי תהיה זכאית לפצוי בשיעור זה מבלי צורך להוכיח איחור במסירת הדירות בפועל עקב עיכובים בעבודות כלביט, לשון ההסכם אינה מובילה לפרשנות זו, ועל רמר לשאת בתוצאות מחדלה לנסח את ההסכם באופן ברור.

...

על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, בערך כמחצית מסכום התביעה.

אני מחייב את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 675,913 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעת טוענת כי על פי ההסכם בין הצדדים נקבע כי עבודות הבניה יבוצעו במהלך שמונה עשר חודשים מיום פינוי אחרון הדיירים מהבניין, כאמור, הנתבעת טוענת כי האיחור במסירת הדירות נובע מסיבות שלא היו בשליטתה, והיות שהבניין פונה לחלוטין ביום 01.11.16, הרי שמועד סיום עבודות הבניה ( 18 חודשים מיום הפינוי), נדחה ליום 01.05.18.

דברים אלו מוצאים עגון בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (פירוש של חוזה) לפיו:" חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." לכן, ברוח לשון הסעיף יש לפרש את החוזה בין הצדדים בצמצום.

יוצא איפוא, כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין איחור במסירת הדירה עבור התקופה מיום 01.05.18 ,המועד בו היו אמורים להסתיים עבודות הבניה לאור האיחור בפנוי הדיירים, ועד ליום 05.09.18, המועד בו נימסרו הדירות לדיירים, וכן מיום 05.09.18 ועד ליום 31.10.18, עבור התקופה בה נאלצו התובעים לבצע תיקונים בדירה לאחר מסירה החזקה בדירה.

...

למקרא חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, לרבות פירוט התיקונים שביצועם נדרש, משך זמן השיפוץ הנדרש, העובדה כי הנתבעת לא פעלה עובר להגשת התביעה,לביצוע תיקונים נדרשים, אני סבור כי הסך של 5,000 ש"ח יבטא נכונה את הפיצוי ההולם בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תוצאה הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: 14,391 ₪ ( 9,594 1.5 X) פיצוי בגין ליקויי בניה ועלויות תיקון מותאמות.

עוד צוין בסעיף כי "במידה והיזם ו/או החברה יחלקו על טענות הבעלים לאיחור במסירה המזכה אותם בפצוי עבור האיחור, תוכרע המחלוקת עפ"י מנגנון הבוררות הקבוע בהסכם הקומבינאציה ובתוך 14 יום מפניית הצדדים אל הבורר". אין חולק בין הצדדים כי, ככל הנראה מפאת טעות, לא נקבע בהסכם הקומבינאציה או בתוספות מנגנון בוררות מחייב.

סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מרכז מספר כללי פרשנות וקובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין (על פרשנות החוזה הבוחנת את לשון החוזה, הנסיבות החיצוניות והתכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוזה, ראה לדוג': ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון (22.3.2011)).

...

אין בידי לקבל זאת.

לסיכום, פרשנות ההסכם מלמדת כי בהיעדר נכונות מצד אגם לפנות לבוררות, ניתן לשחרר הכספים לבעלים וככל שאגם סבורה שלא היה מקום לקיזוז, הרי שעליה להגיש תביעה כספית כנגד הבעלים.

סוף דבר: אשר על כן, אני מורה לנאמן להעביר את הכספים שבידו לבעלים, המשיבים 2-9 בהתאם להוראות החלוקה ביניהם.

סעיף 15(ב) לחוק התרופות קובע: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה". האם הנפגע רשאי לתבוע את הפצוי המוסכם לא במקומם של פיצויים אחרים, אלא נוסף להם ובמצטבר אליהם? כך השיבו שלו ואדר על שאלה זו (עמ' 522): " מהעקרונות בדבר צירוף התרופות נגזר לענייננו כלל פשוט: כאשר לפי פרושו הנכון של החוזה נועד הפצוי המוסכם לפצות את הנפגע על נזק שאין בתרופה הנוספת שהנפגע מבקש לעצמו כדי לפצות עליו (במישרין או בעקיפין) – הצירוף אפשרי. לעומת זאת, ככל שקיימת חפיפה בין מקורות הפצוי, במובן זה שצירופם גורם למצב של כפל פיצוי על אותו נזק, ייאלץ הנפגע להסתפק באחד ממקורות הפצוי. ואמנם, ברוח זו קבע בית המשפט העליון בהזדמנויות אחדות, כי ניתן לתבוע פיצויים מוסכמים לא רק כתרופה עצמאית אלא גם במצטבר לתביעת פיצויים רגילה בהוכחת נזק, כל עוד מתייחסות תביעות הפיצויים לראשי נזק שונים". אני סבור כי קיימת חפיפה בין הפצוי המוסכם בגין האיחור בסיום העבודות, שנועד לפצות על נזקים הנובעים מהאיחור, לבין הפצוי ששולם לרוכשי הדירות החדשות בגין האיחור במסירת הדירות.

...

אני סבור שניתן לקבוע את יתרת התמורה החוזית, כדלהלן: סכום התמורה הקבוע בסעיף 22.1 להסכם: 6,950,000 ₪; הממוצע שבין סכום ההתייקרויות הנקוב בסיכומי הקבלן (75,161 – סעיף 39.1 לסיכומים) לבין סכום ההתייקרות הנקוב בסיכומי המזמין (52,891 – עמ' 26 למעלה) – 64,026 ₪; עבודות נוספות וחריגות שאושרו (עמ' 26 למעלה לסיכומי המזמין, הקבלן לא חלק על כך) – 251,393 ₪ סה"כ – 7,265,419 ₪, ובתוספת מע"מ 8,500,540 ₪.

סיכומו של דבר, אני קובע שהקבלן זכאי לקזז סכום של 100,000 ₪ מהסכום שייפסק לחובתו.

ג) היתרה לטובת המזמין – 167,062 ₪ (1,383,247-1,216,185) תוצאה תוצאת כל האמור לעיל היא, שעל הנתבעת בתביעה שכנגד (מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ) לשלם לתובעת בתביעה שכנגד (אנשי העיר פרויקטים בע"מ) סך של 167,062 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד, 14.3.2018, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

בעירעור שכנגד, העלתה המשיבה שכנגד את טיעוניה בדיון שהתקיים בתיק 18158-11-22 וטענה כי סעיף 5א' לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר דירות) אינו חל במקרה זה משום שהחוק אינו חל באופן גורף על קבוצת הרכישה ועל כן ההוראה הרלוואנטית היא סעיף 29.3 לחוזה המכר, שנחתם בין קבוצת הרכישה לקבלן וקובע מנגנון פיצוי בגין איחור במסירה.

העירעור שכנגד טוען המערער כי היה על בית המשפט לפסוק פיצויים בגין האיחור במסירה לפי נוסחו הישן של סעיף 5א', טרם תיקון מס' 9 (תשפ"ב – 2022) לחוק המכר (דירות).

בדיון שהתקיים לפני, טען המערער שכנגד כי (הדגשות שלי, ש.ד.): "במישור של החוזה בנגוד לטענת חברי, ההסכם מתייחס בצורה מפורשת למזמין. הסכם המכר חל בין יחידי המזמין שזה בין מרשי לבין הקבלן. אלקטרה היתקשרה עם כל יחיד ויחיד. הייתה אמורה לבנות ביניין דירות". דינה של טענה זו להדחות וזאת מהטעם הפשוט שסע' 2.2 לחוזה בין הצדדים מציין במפורש כי "... אין בעובדה זו לפרש הסכם זה כאילו נחתם בין הקבלן לבין כל אחד מיחיד המזמין בנפרד, אלא יראו הסכם זה כהסכם שנחתם בין כל יחידי המזמין כקבוצה בלבד". לאור כל האמור דין העירעור והערעור שכנגד להדחות.

...

מסקנה דומה עולה גם מימי התיקון הרבים שנדרשו לתיקונם של הליקויים לאחר תאריך מסירתה וכן מהעובדה שהליקויים תוקנו על ידי צוותי עבודה מקצועיים שבראשם מנהל עבודה של המערערת.

בהתחשב באמור לעיל, עולה המסקנה כי לא היה ביכולתו של שהמשיב לפעול להקטנת הנזק באופן סביר על ידי תיקון הליקויים בעצמו.

בדיון שהתקיים לפני, טען המערער שכנגד כי (הדגשות שלי, ש.ד.): "במישור של החוזה בניגוד לטענת חברי, ההסכם מתייחס בצורה מפורשת למזמין. הסכם המכר חל בין יחידי המזמין שזה בין מרשי לבין הקבלן. אלקטרה התקשרה עם כל יחיד ויחיד. הייתה אמורה לבנות בניין דירות". דינה של טענה זו להידחות וזאת מהטעם הפשוט שסע' 2.2 לחוזה בין הצדדים מציין במפורש כי "... אין בעובדה זו לפרש הסכם זה כאילו נחתם בין הקבלן לבין כל אחד מיחיד המזמין בנפרד, אלא יראו הסכם זה כהסכם שנחתם בין כל יחידי המזמין כקבוצה בלבד". לאור כל האמור דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.