פינוי תשתיות חשמל: הסרת תשתיות חשמל ממקום מסוים

בתחילת יולי 2014 נהרסו התחנות במסגרת הפגנות שנערכו בעקבות חטיפת ורצח הנער מוחמד אבו ח'דיר וכן נגרמו נזקים כבדים למערכות ולתשתיות של הרכבת כך שביום 7.7.2014 הוציאה עיירית ירושלים לתחנות צו פינוי, הריסה וסגירה.

בחודשים אוגוסט עד נובמבר 2018 נערכו עבודות השקום – באוקטובר 2018 הושלמה התקנת הסככות והריהוט, ובנובמבר 2018 הושלמו עבודות השקום של התשתיות ההנדסיות של התחנות, ובכלל זה רציפי התחנות, מבני המתכת ושלטי הפירסום, וכן תשתיות החשמל והתקשורת.

לפי המשיבות, בשל איומים על הדיילים ויידוי אבנים לעברם, המשיבות הסירו את העמדות המאוישות בתוך מספר ימים.

מכל מקום, גם אם חלופה זו לא מילאה בעבור המבקשים חלופה מושלמת לרכישת כרטיסים חלף רכישה במכונות אוטומאטיות המוצבות בכל תחנה, כל אותה תקופה לא נימנע מהקבוצה ומתת הקבוצה שימוש ברכבת.

התקן אינו מטיל על המשיבות חובה להציב שלוט מסוים – לא צג המורה על מועד ההגעה של הרכבת ולא שלוט בדבר פטורים והנחות בתעריפי הנסיעה (המפורסמים ממילא בצו פקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקוי השרות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשע"ד-2014 ובאתר האנטרנט של המשיבה 1) אלא קובע הוראות להנגשת שלוט קיים, כך שגם הוראותיו אינן רלוואנטיות לטענות המבקשים.

...

כמו כן, לא מקובלת עליי הטענה שנטענה ללא ביסוס כי השיקום היה בשליטת המשיבות ולפי רצונן.

לסיכום הדברים, אינני סבורה כי יש הצדקה, בנסיבות העניין לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית.

לאור התוצאה, ובשים לב לכך שהמבקשים הסכימו לבירור יעיל של הבקשה לאחר תיקונה, ולאחר שעל המבקשים הושתו הוצאות המשיבות ביחס לתיקון בקשת האישור, אני מורה כי המבקשים ישאו עתה בהוצאות המשיבות בסך נוסף של 10,000 ₪ בלבד.

תביעת התובעת, רשות מקרקעי ישראל בשם קרן קיימת לישראל (להלן: "התובעת") להורות על פינוי וסלוק ידם של הנתבעים ממקרקעין הידועים כחלק מחלקה 58 בגוש 34287 (להלן: "המקרקעין") לרבות הריסת כל הבנוי על המקרקעין והחזרת המצב לקדמותו.

יחד עם זאת, מאחר והתובעת לא עמדה על הריסת עבודות הפיתוח בהסכם עם הנתבעים, לא נידרשתי להכרעה בשאלה זו. כאן המקום לציין כי בעמדת קק"ל צוין כי "קק"ל כגוף ירוק סבורה שאין לעקור את העצים הנטועים כבר בקרקע נשוא הדיון ומבלי שהדבר יפגע בזכויותיה הקנייניות". בפסקה 2.6 לתצהיר בני כהן צוין כי: "התובעת קוותה כי הנתבעים יפנימו את דרישות התובעת ויפעלו בהתאם ואולם בבקורת אקראית שנערכה על ידי ביום 29/03/17 התברר כי הנתבעים חזרו ופלשו מחדש למקרקעין הפלושים והשתלטו על כל השטח". בדוח מיום 5.4.17 שצורף כנספח ח' לתצהיר בני כהן (להלן: "הדוח השלישי") צוין כי: "בבקורת אקראית שביצעתי במקום מצאתי כי החוכרים חזרו ופלשו מחדש לשטח הסירו את הגדר שתחמה את השטח וחסמו מחדש את הכניסה לשטח השצ"פ מכל הכיוונים השטח הפלוש מהוה המשך ישיר של הגינה המטופחת שבחלקתם בשטח הפלוש פרושים תשתיות מים וחשמל". למעט שתי תמונות שצורפו לדוח השלישי בהן ניתן לצפות כי הגדר בין המקרקעין למגרש הוסרה, אין כל תעוד ליתר האמור בדוח שלפיו הנתבעים "חסמו מחדש את הכניסה לשטח השצ"פ מכל הכיוונים". מכתב התראה נשלח לנתבעים ביום 18.10.17 (נספח ט' לתצהיר בני כהן).

הנתבעים נתנו הסבר להפרה זו, שעיקרה בעמדה שקבלו ממפקח מטעם קק"ל. המפקח לא הובא לעדות, אך ניתן למצוא חזוק מסוים בדברי הנתבעים בעמדת קק"ל מיום 25.2.20 אשר אישרה כי מפקח מטעמה ביקר במקום.

...

סוף דבר, מעדותו של כהן עולה כי התובעת הסכימה מלכתחילה כי עבודות הפיתוח ייוותרו במקומם ובלבד שתתאפשר גישה של הציבור למקרקעין ויהיה ברור קו הגבול בין המקרקעין למגרש.

במכלול האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.

כעולה מתמונות שצולמו מטעם התובעת סמוך לאחר קבלת החזקה במושכר, קירות המושכר שבורים ומנותצים, קוי חשמל, תיקשורת וצנרת חתוכים ושבורים, תשתית החשמל כולה הרוסה, המושכר מנותק מרשת החשמל, חדרי הקרור שבורים, אגמי מים בעומק של 20-30 ס"מ נקווים במקומות שונים במושכר, הררי פסולת, זבל וזוהמה בכל עבר, סרחון בלתי נסבל עולה מכל המושכר, כאשר המקום במצבו כפי שהוחזר אינו ראוי לשימוש על ידי בני אדם.

המצב בו הושאר המושכר בעת הפינוי הוכח בצורה חד משמעית כי הנתבעת הותירה את המושכר במועד הפינוי במצב של הרס וחורבן באופן שהקירות היו שבורים, קוי חשמל, תיקשורת וצנרת חתוכים ושבורים, תשתית חשמל הרוסה, תשתית אינסטלאציה הרוסה, חדרי קרור שבורים ומנותצים, הררי פסולת, זבל וזוהמה, תוך שהנתבעת הותירה מוצרי מזון במקררים המנותקים מחשמל באופן שהמוצרים נרקבו והצריכו פינוי הפסולת המצחינה והרקובה באופן שהעובדים שעסקו בפנוי היו חייבים להשתמש בחליפות מגן ומסיכות חמצן.

ההפרה היסודית המוסכמת היא, לפי משמעותה המוגדרת ולפי הקשרו של הנוסח, בגדר חליפתה של ההפרה היסודית המסתברת, זו האחרונה נלמדת ונגזרת על-פי מהותה על יסוד הניתוח-שלאחר-מעשה, הבא לגלות צפוני מחשבותיו וסברותיו של האדם הסיר, כאשר אין אמירה שהיא מפורשת לגבי מהותה של ההפרה הזו כיסודית, שהרי לו ניתן היה ללמוד מתוך לשון ישירה שננקטה, כי שם התואר האמור יאה להפרה המסוימת, לא היינו נזקקים ממילא להנחה, המתגבשת מן ההשערה בעיניין מהותם של הדברים, אשר אותם היה האדם הסביר מחליט, לו ראה את ההתפתחויות מראש.

...

סוף דבר העולה מהמקובץ הוא כי אני מחייב את הנתבעים כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 157.1.

בסך הכל, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 229,018₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת את האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000₪.

מחוות דעתו כמו גם מעדותו בנקודות שלא נסתרו עולה כי לאחר תחילת העבודות ופרוק משטחי הבטון בתחנה התברר כי הקרקע מתחת מזוהמת בדלקים והמשמעות הייתה חפירת הקרקע והוצאתה עד עומק של 4.5 מטרים, פינוייה לאתר מתאים (בשלבים), התקנת ירעת איטום , מילוי קרקע נקייה תוך כדי הידוקה בשכבות למניעת שקיעה, ביצוע צנרת דלק חדשה וכן תשתיות חשמל ותקשורת והקמת איי תידלוק חדשים.

כאן יש מקום לבצע איבחנה בין "הודאותיה" של חברת פז לבין העילה בתיק כאן כאשר יש להקדים ולומר שעד רגע זה, לא באמת ברור מה קרה וכי חלק לא מבוטל מהנזק שניגרם עקב המצאות מים בדלק, נעוץ בכך שחברת פז, מומחיה (ובמידה מסוימת גם הנתבעת) לא ידעו היכן לחפש, מה לחפש ואיך לחפש את המקור לאותם מים, השערות, האשמות ובדיקות יש לרוב, משהו נקודתי, יחידי, ברור, אין.

"התנאי השלישי" להסרת צו הפסקת העבודה תלוי גם הוא באופן מלא בחברת פז, לכאורה מדובר בבצוע בדיקות פשוטות ומהירות על מנת לוודא שעקב הארוע התאונתי לא נפגעו תשתיות הדלק והחשמל בתחנה, על פי מכתב חברת פז הדבר בוצע, יש להניח שבוצע עוד במהלך הימים הראשונים שאם לא כך היה, לא היו מאפשרים לתחנה לחזור לפעילות לאחר 3 ימים, מכתב פז הוגש ע"י התובעת כנספח "ב/1" לתצהירו של מר אליאס דור אך ללא צירופי המכתב שכללו את דו"ח הבדיקות, מכל מקום לא הייתה סיבה שלא לבצען כאמור בימים הראשונים ובודאי עד או לפני 14.4.15, יש מקום לאפשר ייחוס פרק זמן של כשבועיים נוספים לניהול המגעים והשלמת הנידרש להסרת צו הפסקת העבודה ולמען הפשטות החישובית, נקבע בזאת שהתובעת זכאית לפצוי בגין 1.25 חודש או 5 שבועות של ירידה בהכנסות, היות ותקופה זו כוללת 3 ימי השבתה מלאים, ייבחר כבסיס לאומדנה ההפסד הממוצע החודשי הניכר ביותר מתוך חוות הדעת שהוגשו וזהו הפצוי שייפסק בגין הארוע התאונתי.

...

מכתב זה תומך במסקנה כי הייתה פגיעת מחפרון בקווי הדלק (הנתבעת לא מכחישה זאת!), כי מיד לאחריה הייתה תלונה של לקוח על מים בדלק וכי לאחר בטיפול ובדיקות, חזר הדלק להיות נקי.

גם כאן צורפו קבלות שונות ממוסכים ומהשכרת רכב שאף אחת מהן לא מופנית לתובעת, אין שום ראיה, קבלה, הוראת תשלום, שיק וכיו"ב שיעידו כי התובעת שילמה משהו בעניין זה ומשכך אין מקום לפסוק בראש נזק זה. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את כלל הפיצוי שנפסק בסך 66,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪+מע"מ ובצירוף אגרות יחסיות (על תביעה סבירה ונמוכה יותר שהייתה צריכה להיות מוגשת בנסיבות העניין) בסך 3500 ₪.

ההודעה לצד ג' נדחית ומשכך נדחית גם ההודעה לצד ד'.

טענת ההתיישנות תדון בפרק נפרד בעוד שהכרעה ביתר הטענות המקדמיות תיעשה במשולב לקביעות נוספות בשל מהותן ותוכנן; האם עמודי החשמל הוצבו כדין? מדובר בהכרעה בפלוגתא מרכזית ולצורך הכרעה בה אדון בהוראות החוק המסדירות את התנאים להצבת תשתיות מטעם הנתבעת במקרקעין פרטיים ואדרש לשאלה בדבר עמידת הנתבעת בדרישות הדין; ככל שהוכח שהתובעים או מי מטעמם מסרו את הסכמתם להצבת תשתיות הנתבעת בחלקה, האם מדובר בהסכמה המהוה הרשאה הדירה שהתובעים זכאים לבטל אותה ומה הנפקות של ביטול ההרשאה; לבסוף, האם זכאים התובעים לסעד הפינוי ובאלו תנאים.

לעניין ביטול רשות השמוש במקרקעין והסרת עמוד החשמל מהמקרקעין, הוסיף כבוד הנשיא מ' שמגר את הדברים הבאים (שם, פסקה 6): "לעניין ביטול רשות שימוש במקרקעין ... אין לי אלא להפנות לדברי בית משפט זה בע"א 496/82 רוזן נ. סלונים, פד"י ל"ט(2), 337, , אשר לפיהם אמנם רשאי בעל המקרקעין בנסיבות מסוימות, כמפורט שם, לסיים תוקפה של ההרשאה, אך באותם מקרים בהם מתיר בית המשפט את ביטול ההרשאה גם נבחן אם הצדק דורש תשלום פיצויים לבעל ההרשאה שזכותו סוימה. הוא שנטען גם כאן על ידי המשיבים: אם המערערת מבקשת להעביר את העמודים עליה לשאת בהוצאה הכרוכה בכך. אין לשלול הגיונה של טענה זו בנסיבות הקיימות, כאשר המדובר בהשקעה להצבת העמודים שבוצעה על יסוד הסכמת הבעלים דאז לפני למעלה מעשרים וחמש שנים" [ההדגשה לא במקור].

הערות בטרם סיום - ביטול ההרשאה סוגיית ביטול ההרשאה והנשיאה בעלויות ההעתקה, עולה (בדרך כלל) מקום בו נקבע שההתקנה של עמודי החשמל בוצעה כדין, דבר שלא מיתקיים בעניינינו.

...

בכל הנוגע לעצם הקמת התשתית, העיד מר אבוחצירה כך [ראה עמ' 38 לפרוטוקול): "לשאלת ביהמ"ש איך הגענו לתוכנית החלוקה, אנו מקבלים את זה מבעלי החלוקות, מזמין העבודה. לשאלת ביהמ"ש מיהו במקרה הזה, אני משיב כי לכל תיק יש דף מוביל ושם רשום מי המזמין והטלפון שלו. המזמין בעבודה הזאת הוא דיאב ווחיד והסיבה היא אספקה למחסן חקלאי. יש שם נוסף שהוא עוואד, אחד מהם הוא בטוח המזמין. זה מסמך שנכתב ביום 23/7/1996. היה פה מזמין ולכן חב' חשמל הקימה את הרשת לטובת המזמין... לשאלת ביהמ"ש מי שילם על ההזמנה, אני משיב כי וחיד. אמות המידה שלנו אנו מחייבים לפי תעריפים. אם לקוח עומד בתנאים ויכול להתחבר לא משלם על הרשת, אלא על החיבור לפי תאריכים. אנו לא מחייבים הוצאות עבור הרשת, אם היינו מחייבים כל אדם עבור רשת זה המון כסף...לשאלת ביהמ"ש איך ביצענו הזמנה של מר וחיד מבלי לקבל הסכמה של בעלים, אם לא קיבלנו את ההסכמה של כל הבעלים, אני אומר שבמקרה הספציפי הזה יש הסכמה של בעלים אחד שנחתם בפני נציג העירייה." משמעות העניין הינה שהנתבעת מודעת לכך שהתובעים לא היו הגורם המזמין ולא הגורם המממן ולכן גם עובדה זו מחזקת את המסקנה שהתובעים לא ידעו בזמן אמת כי העמודים ממוקמים בחלקה 48.

על כן אני קובעת שמועד הגשת התביעה לא נבע מחוסר תום לב מצידם של התובעים אלא בשל סיטואציה שנקלעו אליה לאחר ההליך המשפטי במסגרת תביעת הפינוי.

סיכום: מכל האמור לעיל ומשקבעתי שלא הוכח בפניי שתשתית הנתבעת הוצבה כדין, מצאתי לקבל את התביעה ולהורות על סילוק התשתית מהחלקה.