פינוי שוכר מדירה שכורה לאחר תום תקופת השכירות

לאחר מכן, נחתם ביום 21.3.16 הסכם שכירות בין התובעים לבתם של נתבעת 1 וניסים קניאס ולאחר תום תקופת השכירות פונתה הדירה.

לפיכך, משפקע הסכם השכירות, ביקשה ליתן פס"ד לפינוי המושכר בפסה"ד שניתן במעמד הדיון ע"י כב' השופטת הבכירה כרמלה האפט נקבע: לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים; בשים לב לעובדה שעיון בכתב ההגנה אשר הוגש לבסוף בתיק זה אין למעשה הגנה לגופו של עניין; ובהנתן כי הנתבעים לא התייצבו לדיון במועד היום, אני מוצאת לקבל את התביעה".

...

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

בימ"ש קמא נדרש לכך שוב במסגרת ההחלטה לביטול פסה"ד ולאחר שבחן את טענות הצדדים בנוגע לסיכויי ההגנה שנטענו במסגרת הבקשה לביטול פס"ד, לא שוכנע כי ניתן להגיע למסקנה אחרת.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

התובע מבקש לזקוף זאת לחובתה, שכן לגישתו, דברים אלה מעידים על חוסר מהימנותה של הנתבעת, אשר הבינה כי סתרה את עצמה בתצהיר עדות ראשית לגבי מועד הפינוי, וביקשה לתקן מטעם זה. בעיניין זה אני קובעת כי הנתבעת החזיקה במושכר גם במהלך חודש נובמבר ופינתה במועד כל שהוא לקראת סוף חודש זה, וזאת מהנימוקים שלהלן: הנתבעת העידה, כי לאחר פינוי המושכר שכרה דירה אחרת, וכי יש ברשותה חוזה, אלה שהחוזה לא הוגש כראיה.

עולה מהאמור לעיל, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. יתרת דמי שכירות לתקופת ההסכם - 5,000 ₪; ב. דמי שכירות ראויים לאחר תום תקופת ההסכם - 12,700 ₪; ג. פיצוי בשל פינוי המושכר ללא הודעה ותאום - 3,200 ₪; ד. סך הכל - 20,900 ₪ סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 20,900 ₪.

...

על יסוד האמור לעיל, נחה דעתי כי על הנתבעת לשלם לתובע את דמי השכירות לחודשים מרץ, אפריל ויולי, בקיזוז הסכום שקיבל התובע במסגרת הפשרה בבקשה לביצוע שטר.

עולה מהאמור לעיל, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. יתרת דמי שכירות לתקופת ההסכם - 5,000 ₪; ב. דמי שכירות ראויים לאחר תום תקופת ההסכם - 12,700 ₪; ג. פיצוי בשל פינוי המושכר ללא הודעה ותיאום - 3,200 ₪; ד. סך הכל - 20,900 ₪ סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 20,900 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ (אגרה חלקית), ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

הסעד המבוקש הנו פיצוי מוסכם בגין אי פינוי המושכר לאחר תום תקופת השכירות החל מיום 1.1.2019 ועד ליום 31.7.2020 בסך של 24,000 ₪ בצרוף מע"מ כפול 19 חודשים ובסך הכול 533,520 ₪ כולל מע"מ. לכך יש להוסיף הפרישי הצמדה (מיום 1.1.2019 ועד ליום 15.2.2021) בסך של 8,982 ₪ כולל מע"מ. לחלופין נטען כי בהחזקת המושכר מיום 1.1.2019 ועד 31.7.2021 עשתה הנתבעת עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעת ולפיך יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 8,000 ₪ בצרוף מע"מ ובסך הכול 177,840 ₪ כולל מע"מ. יש להוסיף הפרישי הצמדה עד ליום 15.2.2021 בסך של 2,994 ₪ כולל מע"מ. בכתב ההגנה נטען, כי הנתבעת ביטלה את ההסכם כדין לנוכח ההפרה היסודית ע"י התובעת את הוראות ס' 10,17,22 ו-24 באופן המקנה לה את הזכות לבטלו בהתאם לסעיף 36 להסכם.

דיון מהראיות עלה בבירור כי הסיבה להפסקת פעילות משרד המכירות של הנתבעת במיתחם (אחרי יותר מחמש שנים של פעילות) לא היתה הטענות ללכלוך ואי עמידה בהתחייבויות התובעת לגבי פיתוח סביבתי, שלוט וכו', אלא העובדה כי סיימה לבנות את הפרוייקט אותו שיווקה, וחפצה להעביר את משרד המכירות לדירה לדוגמא באתר הפרוייקט, משקולי נוחות ויעילות, וסביר כי גם שקולי עלות.

...

משלא פינתה הנתבעת את המושכר התובעת הסכימה לפנים משורת הדין כי הנתבעת תשלם סכום מופחת בגובה דמי השכירות הרגילים בלבד החל מיום 1.1.19 אולם הנתבעת לא הסדירה את החוב.

לפיכך טענת הקיזוז בין הפרות מצד התובעת, נדחית.

הנתבעת לא זימנה לעדות את העובד לשעבר אלי כהן, שלטענתה בא בדברים עם נציגי התובעת והבין כי עמדתם היא שאין דחיפות בפינוי המבנה ויש הסכמה להשארתו במגרש עד הודעה אחרת, והמסקנה המשפטית העולה מכך חלה גם כאן.

אי הנפקת חשבוניות התובעים מבססים את טענתם להתחייבות הנתבע להוציא חשבוניות על כך שבסעיף 4 להסכם שכירות נרשם, כי דמי השכירות כוללים את רכיב המע"מ ("עבור התקופה הקצובה והשמוש הבלעדי בחצר ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות בסכום השווה ל-3$ למ"ר על פי מדידה בפועל של שטח הדירה בלבד כולל מע"מ לפי השער היציג ביום התשלום").

גם אם פנה הנתבע ודרש לחדש את הסכם השכירות רק לאחר שתקופת השכירות הסתיימה – ואף דרש תשלום דמי שכירות בסכום כפול (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 28-30) – וגם אם ניתן לראות בכך חוסר תום לב בהתנהגותו, הרי שאין בכך כדי לפגום במסקנה, כי התובעת הפרה את הסכם השכירות, בכך שלא פינתה את המושכר בתום תקופת השכירות.

...

לסיכום נקודה זו, הנתבע זכאי לפיצוי מוסכם, בהתאם להסכם השכירות.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית, ואילו התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה הקטן, נגד התובעת בלבד (הנתבעת שכנגד מס' 1), ונדחית כלפי התובע (הנתבע שכנגד מס' 2).

כן תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

התובע לא עשה כן (ע' 27 ש' 14), ולפיכך יש לדחות התביעה בגין ראש נזק זה. אשר לתביעה לפצוי בגין עוגמת נפש, יש מקום לפסוק פיצוי מסוים בגין נזק לא ממוני, נוכח הפרות הנתבעים את הסכם השכירות ואופן התנהלותם לאחר תום תקופת השכירות, לרבות סירובם הראשוני לפנות את החפצים והתנערותם המאוחרת מחפצים אלה, לאחר זמן רב, דבר שחייב את התובע להגיש הן תביעת פינוי מושכר והן תביעה זו. ראיתי לפסוק בנסיבות העניין פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח. חיוב הנתבע 1 כערב לשטר החוב להסכם השכירות הנתבע 1 חתם על שטר החוב כערב להתחייבויותיו של אביו, הנתבע 2, כשוכר בדירה.

...

לאחר עיון בראיות התובע ושמיעת העדויות שוכנעתי, כי התובע הרים את הנטל, במידה מספקת בדין האזרחי, להראות כי הנזקים הנטענים בדירה נגרמו על ידי השוכרים או מי מטעמם.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי ראש נזק זה לא הוכח ואין מקום לחייב את הנתבעים בגינו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את הסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בגין עיכוב בפינוי הדירה - סך של 47,932.5 ש"ח. החזר תשלום בגין תיקון הנזקים הכלליים בדירה בסך של 25,740 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים בארונות במטבח ובדירה בסך של 10,000 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים במזנון וינטג' בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור פינוי ריהוט וחפצים מהדירה על ידי התובע בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור חוב לתאגיד המים בת ים בסך של 765 ש"ח. החזר הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד בגין פתיחת תיק ההוצל"פ בסך של 9,486 ש"ח. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.