פינוי רכב חונה פגום על ידי הרשות המקומית

ב"כ המאשימה הסבירה, כי התמרור הוצב כדי לאפשר פינוי של מיכלי מחזור על ידי המשאית במועדים המפורטים בתמרור.

בשל קשיים בפנוי אשפה נוכח חניית רכבים במקום, החליטה הועדה ביום 12.10.15 על הצבת תמרור 433 בימים ד' וה' בין השעות 9:00 ל- 15:00.

סעיף 18 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") שכותרתו "סמכות רשות תמרור מקומית" קובע את סמכותה של הרשות המקומית, לאחר היתייעצות עם קצין מישטרה "להציב, לסמן או לסלק בכל דרך שבתחומה" תמרורים שונים כמפורט בסעיף.

הזזה של המיקום ושינוי המועד אין בהם להוכיח שמדובר באי חוקיות הצבת התמרור אלא בשינויים שנעשו על ידי הועדה על מנת לצמצם את איסור החניה מיומיים ליום אחד.

ההזזה על פי התמונות היא הזזה קלה ואפילו קרובה יותר לצומת, כך שהטענה של הנאשם שהדבר נעשה כדי לתקן פגם בהחלטת הועדה היא חסרת בסיס.

סיכומם של דברים, לא עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות, כי קבעה הסדרי חניה בנגוד לחוק או בהיעדר סמכות.

...

דיון והכרעה לאחר שמיעת הראיות, הסיכומים ובחינת העדויות שהובאו בפניי, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה את העבירה המיוחסת לנאשם מעל לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור ראיות אלה או להוכיח קיומה של הגנה בגינה לא יורשע.

על פי נ/2 תשובת ב"כ המאשימה מיום 19.2.19 התמרור נשוא המחלוקת לא הוסר אלא שונתה הוראת הדין הנלווית לו. אין בידי לקבל טענה זו של המאשימה.

אף אם מדובר במרחק של 30 מטרים בלבד, מקובלת עלי עמדת ב"כ המאשימה הנתמכת בפסיקה אליה הפנתה, כי אין בכך לאיין את סמכותה של הרשות בקביעת התמרור.

נוכח כל המפורט לעיל, המאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות או להקים ספק באשמתו ועל כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 45 יום מהיום.

אין מחלוקת כי הנתבעת פינתה את האופנוע שחנה על מדרכה ומיד העבירה אותו להליך גריטה.

ביום 8.7.2019 אותר האופנוע על-ידי פקח הנתבעת וזה .הדביק על גבי הקטנוע התראה לפיה "יש לפנות את המפגע מרשות הרבים תוך 48 שעות". עוד באותו יום נבדק הקטנוע על-ידי שמאי מטעם הנתבעת אשר מצא כי הוא מהוה גרוטה.

לענין הגדרת גרוטת רכב נקבעה בחוק ההגדרה הבאה: "רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו". באשר לרכב נטוש שאינו מוגדר כגרוטה נקבעה סמכות הרשות המקומית בסעיפים 8א ו-8ב לחוק.

הינה כי כן ובהתאם להוראות החוק קיימים שני מסלולים לפינוי רכב – המסלול המיועד לרכב המוגדר גרוטה והמסלול המיועד לרכב נטוש אחר.

אוסיף כי לאור הפגמים שנפלו במישור הפעלת הסמכות לא מצאתי לנכון להדרש בהרחבה לשאלה האם חישוב רעיוני מעין זה שבוצע במקרה דנן של שווי הרכב יכול להצדיק הגדרתו כגרוטה במקרה בו מדובר בקטנוע שנראה מבחינה חיצונית כניתן לשימוש (וכפי שניתן להתרשם מהנספח לכתב התביעה), ובפרט כאשר רשיון הרכב בתוקף.

...

לפיכך אני קובע כי הנתבעת פעלה שלא כדין עם סילוק הקטנוע ועליה לשאת בנזקי התובע (ראו והשוו ת"א (נת') 12760/01‏ ג'נח ויקטור נ' עיריית נתניה ואח'‏, 20.5.2004; והשוו למקרה בו נדחתה לאחרונה תביעה במקרה בו הנתבעת פעלה בהתאם להוראות החוק ת"ק 55489-11-19 פרץ נ' עירית ירושלים, 5.12.2020).

בהתייחס לשווי הנזק, בהתחשב במצב הקטנוע עובר לסילוקו, במחיר המחירון שעמד במועד האירוע על 3,000 ש"ח ובתיקונים שנדרשו בו לצורך חידוש הרישיון כפי שעלו במעמד הדין, החלטתי להעמיד את שוויו על סך 1,500 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת סך של 2,500 ₪.

להלן אנמק מסקנה זו; בהתאם לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984רכב מוגדר כגרוטאה כך: " בחוק זה – "גרוטות רכב" – רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו" בהתאם לסעיף 8(א) לחוק, רשות מקומית או מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן – רשות מוסמכת), רשאית לסלק גרוטאות שהושלכו ברשות הרבים או ברשות היחיד, למעט גרוטאות המצויות בחצריו של מי שמחזיק בהן כדין, או מנהל בהן כדין עסק בגרוטות רכב.

בהתאם לסעיף 8 (ב) בחוק, נאמר כי לא תישתמש רשות מוסמכת בסמכותה לסלק גרוטת רכב לפי סעיף זה אלא לאחר שדרשה בכתב מבעלה או מהמחזיק בה לפנותה תוך תקופה שקבעה בדרישה והוא לא עשה כן, ולאחר שהודעה בדבר כוונתה לסלק את הגרוטה הודבקה עליה במקום הנראה לעין, 48 שעות לפחות לפני ביצוע הסילוק.

בחלוף 30 יום מהארוע לעיל הרכב לא פונה, ועל כן ביום 18.4.19 הודבקה מודעה שנייה על הרכב על ידי הערייה ובה התראה לפיה עליו לפנות את רכבו בתוך 30 יום מיום הדבקת המודעה.

התובע לא עשה דבר והתעלם מכל ההתראות שנשלחו לו. ביום 18.9.19 ערכה הערייה ביקורת במקום החניה של הרכב וגילתה שהרכב במקום שננטש וכי התובע לא עשה דבר בעיניין.

מקובלת עליי חוות דעת השמאי לפי רכב התובע עת שהושאר ברכוב היה במצב לא תקין ועל כן היה מקום להגדירו כגרוטאה.

...

דוח האשפוז היחיד שצירף התובע – לא הצביע על מסקנה אחרת.

התוצאה היא שדין התביעה להידחות.

התובע ישלם לעירייה הוצאות משפט בסך של 800 ש"ח תוך 30 יום מהיום.

על פי התכנית המאושרת, אין מדובר בחניה הפתוחה לציבור הרחב, וכל שימוש בחניה על ידי מי שאינו מדיירי הבניין במיגרש 15, הנו שימוש אסור ובנגוד לחוק.

באותה עתירה, המשיב ובני משפחתו (שהיו העותרים שם) הגיעו להסכם פשרה עם הערייה, שלפיו הערייה תפעל לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), לסילוק ופינוי כל כלי הרכב של העותרים או מי מהם החונים בחנייה נשוא דיוננו.

המומחה (וב"כ המשיב החרה החזיק אחריו, ר' שם) קבע בחוות דעתו כי בהיעדר תמרור או שלוט מתאים, תחול תקנה 73א' לתקנות התעבורה[footnoteRef:2], וכי "השלט יוצב ע"י הערייה. כל זה נמצא בתכנית התנועה המאושרת, לכן נשאר רק להציב את התמרור". [2: "לא יחנה אדם רכב בחניה פרטית, שאינה בבעלותו ושלא קיבל רשות מבעל החניה האמורה להחנות בה רכב, ובילבד שהוצב בה שלט כאמור בסעיף 2ב' לחלק ב' בתוספת השנייה, במקום שייראה לעין נוהג בטרם יחנה בה את הרכב.

החלק השני של הגדרת "הסדר תנועה" הוא, שאותו תמרור, או סימן, או אות וכו', המוצב בדרך, "מיועד להסדיר את התנועה ואת אופן השמוש בדרך". הערייה והמקומית טוענים כי שיוך החנייה לשימושו הבלעדי של מיגרש 15 נכלל בגדר הסדרת "אופן השמוש בדרך". אינני סבור כך. רשות התימרור במהותה הוקמה כדי להסדיר ולפקח על עינייני תנועה וחנייה, כשהמטרות שלנגד עיניה הן לוודא זרימה תקינה של התנועה בדרכים, בטיחות המשתמשים בדרך, קיומם של מקומות חנייה לשימוש הכלל, וכיוצא באלה תכליות "תעבורתיות" מובהקות.

באשר לסעד הנוסף שנזכר בעתירה, להורות לעירייה לפנות את "פלישתו" של המשיב לשטח החנייה, ובכלל זה להורות לו לעקור את העצים ששתל בשטח הזה ולהסיר עצמים שונים המפריעים לחנייה, בהיותם תופסים חלק מהחנייה ומונעים חניית הציבור בה, אינני נעתר לבקשת סעד זה. אפנה בנקודה זו אל – "ההלכה שקנתה לה שביתה בשיטתנו, לפיה הרשות המבצעת היא זו שמופקדת על מדיניות האכיפה נגד בנייה שלא כדין וקביעת סדרי העדיפויות בגדרה, ולכן בתי המשפט יתערבו בשקול דעתן של הרשויות המוסמכות בעניינים אלה רק במקרים חריגים ונדירים בהם הוכח כי הן מתנערות לחלוטין מחובתן לאכוף את החוק או כשהתברר כי נפל פגם מהותי אחר בהחלטות שקבלו" (עע"מ 4340/19 אורנשטיין נ' שר האוצר, בפסקה 21).

...

לסיכום, אני מקבל את טענת העותרים כי רשות התימרור המקומית לא הייתה רשאית לקחת שטח שבבעלות ציבורית ו"לשייך" אותו/להפוך אותו כמעט לקנינו הפרטי של המשיב, וכי תקנה 18, המסמיכה אותה לקבוע הסדרי תנועה, אינה יכולה להוות מקור סמכות לכך, הואיל ואין המדובר כאן ב"הסדר תנועה".

באשר לסעד הנוסף שנזכר בעתירה, להורות לעירייה לפנות את "פלישתו" של המשיב לשטח החנייה, ובכלל זה להורות לו לעקור את העצים ששתל בשטח הזה ולהסיר עצמים שונים המפריעים לחנייה, בהיותם תופסים חלק מהחנייה ומונעים חניית הציבור בה, אינני נעתר לבקשת סעד זה. אפנה בנקודה זו אל – "ההלכה שקנתה לה שביתה בשיטתנו, לפיה הרשות המבצעת היא זו שמופקדת על מדיניות האכיפה נגד בנייה שלא כדין וקביעת סדרי העדיפויות בגדרה, ולכן בתי המשפט יתערבו בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות בעניינים אלה רק במקרים חריגים ונדירים בהם הוכח כי הן מתנערות לחלוטין מחובתן לאכוף את החוק או כשהתברר כי נפל פגם מהותי אחר בהחלטות שקיבלו" (עע"מ 4340/19 אורנשטיין נ' שר האוצר, בפיסקה 21).

לסיכום, אני מקבל את העתירה חלקית, במובן זה שאני מורה לעירייה ולרשות התימרור המקומית למחוק, בתכנית התימרור הכללית של העיר קלנסואה, את המלים: "החניות שייכות למגרש מס' 15". העירייה, הוועדה המרחבית, ורשות התימרור המקומית יישאו בהוצאות העותרים בסך 8,500 ש"ח. המשיב 6 יישא בהוצאות העותרים בסך 8,500 ₪.

תקנה 2(14) לתקנות התיכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית), תשס"ב-2002 מגדירה מהי סטייה נכרת כך: "סטיה מהוראות התכנית הבאות למנוע הפרעה לתנועה, או הגבלת שדה הראיה של נוהג בכלי רכב בדרך, למעט הקלה הבאה להבטיח שיפור תחבורתי;". העותרת לא חזרה בעקרי הטיעון מטעמה על הטענה כי מדובר בסטייה ניכרת, אלא טענה שלא היה מקום להסתמך על "חוות דעת פרטית שהגישה עריית נצרת". לטעמי במקרה זה לא מדובר בסטייה נכרת כי ההקלה באה להבטיח שיפור תחבורתי, אפנה בעיניין זה לחוות דעת תחבורתית של עריית נצרת משנת 2021 (נספח 9 לתשובת משיבה 1) ולפיה כיכר התנועה הקיים בצומת קריית הממשלה "יתפקד ברמת שירות טובה מאוד... אין צורך בהפיכת צומת קריית הממשלה/כביש 4000 לצומת מרומזר". חוות דעת מקצועית זו שלא הייתי מכנה אותה חוות דעת פרטית, הובאה בפני מקבלי ההחלטות שהשתכנעו כי ביטול דרישת הרימזור תאפשר שימוש בכיכר תנועה שמתפקדת בצורה טובה מאוד.

בתרשים שצירפה העותרת לעיקרי הטיעון מטעמה ניתן לזהות את המבנה המכונה בתרשים 'לישכת עורכי הדין' (פינה שמאלית למטה בתרשים התחתון בעמוד 3).

ואפנה לתנאי 6.3(א) לתכנית 941 "פיתרון חניה עבור מקומות חסרים יינתן במסגרת חניון צבורי שייבנה על ידי הרשות המקומית". העותרת לא חולקת על תקני החנייה ובהיתחשב בנתונים כפי שפורטו לעיל, עפ"י התקן הקיים כפי שנקבע בתקנות התיכנון והבנייה התקפות נדרשים 504 מקומות חנייה ובתכנית ובהיתר מוקצים 600 מקומות חנייה כך שיש עודף של 96 מקומות חנייה ומכאן שאין מקומות חניה "חסרים" ולא מיתקיים האמור בסעיף 6.3(א) הנ"ל ומכאן שלא נפל פגם כלשהוא בהחלטת המשיבות לדחות את שאלת החניון בציבורי למועד מאוחר יותר.

...

לסיכום, פרסום ההקלה היה כדין.

דיון בשאלת ההקלה מאחר ושוכנעתי כי חזקה על העותרת שידעה על ההקלה, היה עליה למצות הליכים ולהגיש התנגדות כפי שהיא מבקשת לעשות כעת.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת, בנוסף להוצאות שנפסקו בתיק זה, לשלם לכל אחת מהמשיבות 10,000 ש"ח הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.