פינוי פסולת בניין בשטח פתוח ללא היתר

בית-המשפט המחוזי בחיפה 3 בנובמבר 2019 ע"ח 32840-11-19 בן עזרי ואח' נ' מישטרה ירוקה תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר העוררים: 1. אייל בן עזרי, ת"ז 037409679 2. אייל בן עזרי פינוי פסולת ועבודות עפר בע"מ, ח"פ 51-502794-4 ע"י ב"כ עו"ד אריה בדנר - נגד - המשיבה: המישטרה הירוקה ע"י ב"כ עו"ד נורית זקן גבעתי החלטה

טענות אלה של המשיבה על-כך שהעוררים לא ביקשו ממובילי הפסולת אישור על הטמנת הפסולת באתרים מורשים, מעוגנות, לכאורה, בחומר הראיות שנאסף עד כה על-ידי המשיבה.

המדובר כעת בחקירה המתייחסת לחשד לעבירות בהקף נרחב של מאות ואלפי פעמים שבהם הועמסה פסולת ביניין שנשפכה בשטחים פתוחים ולא באתר המיועד לכך, ולעת הזו, טרם חלפו 6 חודשים ממועד התפיסה ואף טרם הוגש כתב-אישום, כך שאינני סבורה כי השתנתה נקודת האיזון בין הצורך המניעתי שבהחזקת הכלים שנתפסו לבין הפגיעה בזכות הקניין של העוררים.

...

בית-משפט קמא הגיע למסקנה, כי מעיון בחומר שהוצג לו, עולה שהכלים שנתפסו ביצעו מאות עבירות מתועדות של העמסת פסולת בניין על משאיות של קבלנים, לצורך העברת הפסולת לשטחי יהודה ושומרון, ושלא לאתר מוסדר, וזאת בידיעת העורר 1, שהינו מנהל העוררת 2.

יש לציין כי בעניין שאקר, המשאיות היו תפוסות במשך למעלה מ- 8 חודשים, דבר שהביא אף הוא לשקול את השינוי בנקודת האיזון, והביא את בית-המשפט שם למסקנה שדי בפרק זמן זה כדי להרתיע את המשיבים מלבצע עבירות דומות.

לאור האמור לעיל, הן בשל האיחור בהגשת הערר והן לגופו של עניין, הערר נדחה.

על פי תאור העובדות, בתאריך 8.8.16 בשעה 19:50, או בסמוך לכך, בשטח פתוח, ללא שער או גדר, ברחוב מיכה רייסר לכיוון פרדס שניר, בגוש 4028 חלקה 8, השליך הנאשם פסולת בנין המכילה צנורות, גבס, אסבסט, שקיות, סלעים, רעפי גג, שברי בטון מתוך המשאית אל השטח האמור, ולכלך את רשות הרבים.

באותם המועדים ובנסיבות הללו, גרם הנאשם למיטרד לציבור בכך ששפך פסולת ביניין ברשות הרבים, ללא היתרים ו/או רישיונות, וגרם לציבור פגיעה, הטרדה ואי נוחות בשימוש בזכות ברשות הרבים.

וכן, במועדים ובנסיבות הנ"ל, עסק הנאשם ועוסק בין השאר, באיסוף, הובלה, ופינוי של פסולת ביניין באמצעות משאיות.

...

אינני מקבלת את טענת הנאשם לפיה לא יכלו עדי התביעה לראותו משליך את הפסולת בשל עצים שהסתירו את שדה הראייה.

אף אילו קיבלתי את טענת הנאשם לפיה רק הניח את המכולה המלאה על הקרקע ללא שפיכתה, לא היה בכך כדי לסייע לו. סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון קובע כי "השלכה" כוללת: "זריקה לרבות נטישה, השארה או גרימת לכלוך באופן אחר", ומשמע מכאן כי גם הנחת הפסולת בשטח בתוך המכולה בא בגדר של "השלכת פסולת". לאור כל האמור, הוכח כי בוצעה עבירה של השלכת פסולת.

סיכום הוכחו כל פרטי האישום, על כן אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שבכתב האישום.

הרצל הטעים בחקירתו כי "מהנדס העיר אמר לי לשים את עודפי העפר בלבד על הכביש ולא איפה ששמנו ...", והשמוש באיזור הפריקה בנגוד להיתר שקבל, לפי הטענה, ממהנדס העיר, נעשה בשל לחץ הזמן שבו היו נתונים לסיום הפרויקט; איזור הפריקה היה "... שטח פתוח לא שייך לאף אחד" (חקירתו 20.8.2012).

הרצל מסר, בחקירה נוספת, שאישורו של מהנדס העיר ניתן לצורך פינוי עודפי עפר בלבד, ללא פסולת ביניין, מחצר בית הספר לאיזור הפריקה, וזאת למשך מספר ימים עד לפינויים (השלמת חקירתו מיום 30.10.2013).

...

בעניין שנדון ב-ע"פ (מחוזי ב"ש) 9068-09-15 מ.ס. פינוי אשפה בע"מ נ' המשרד לאיכות הסביבה/שלומציון (24.12.2015), נגזרו על הנאשמים, שהורשעו בהשלכת פסולת, קנסות בסך של 65,000 ₪ (על החברה) ובסך של 45,000 ₪ (על נאשם נוסף), ונקבע- "מתחם העונש ההולם לעבירה יחידה הוא בעשרות אלפי שקלים. בעניין זה אפנה, למשל, לעפ"ג (חיפה) 41577-08-14, מדינת ישראל נ' מנאעה ואח', פסק דין מיום 13.11.2014; ע"פ (מרכז) 8316-10-13, תקלה נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 08.05.2014, זהו פסק דין אליו גם הפנה בא-כוח המשיבה, שם נגזרו קנסות בסכומים של 75,000 ₪ ו-50,000 ₪ וכן נפסל רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי; ת"פ (שלום נצרת) 23724-10-09, גם שם היה מדובר בעבירה אחת והושתו קנסות של 80,000 ₪ ו-35,000 ₪. סיכומו של דבר, מתחם הענישה ההולם אשר נקבע על ידי בית המשפט, בדין נקבע". מהמקובץ לעיל עולה כי סכומי הקנס שהוטלו בפסיקות של בית המשפט, נעו בין 12,500 ש"ח ל- 75,000 ₪, בשל השלכה אחת של פסולת ברשות הרבים, בשים לב לכלל נסיבות המקרה הנדון, ויש לשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי מתחם העונש ההולם בגין השלכת פסולת יחידה עומד על עשרות אלפי שקלים.

הוצג בפניי מכתב של מהנדס העיר, מיום 8.8.2012, לפיו "... ניתנה הנחייה, לשמר את עודפי העפר לשימוש עתידי, בפרויקט של הרשות המקומית, בגבול המגרש הנ"ל, ובלי להוציאו מגבול העיר". עוד צוין שמכיוון שנמצא שהעפר אינו נקי מפסולת יש לפנותה לאתר מורשה לפינוי פסולת, "אין ולא הייתה בהנחייתי בעניין שימוש בעודפי העפר כדי להתיר ביצוע עבודות בניגוד להוראות החוזה". יוצא אפוא שניתן לנאשמת אישור ממהנדס העיר לפנות את עודפי העפר, מהעבודות שיבוצעו במתחם בית הספר, לאזור הפריקה, אך הכוונה הייתה לעודפי עפר בלבד.

בנסיבות אלה, סבורני שפריקת הפסולת לא הייתה בבחינת מקרה חד פעמי, ואין המדובר בחוסר תשומת לב לגבי תחולת המטען, וניתן לייחס לנאשמת, שפעלה באמצעות נציגה הרצל, ידיעה מוקדמת ותכנון בעניין זה. הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו השלכת פסולת ברשות הרבים ופגיעה באיכות הסביבה, על החומרה הטמונה בכך, ועם זאת יש לתת את המשקל הראוי לכך שהנאשמת פעלה לפנות את כל העפר והפסולת מאזור הפריקה למטמנה מאושרת בסמוך לאחר תחילת החקירה על ידי נציגי המאשימה (דו"ח מאתר "דודאים" מיום 12.8.2012).

ב"כ הנאשמת הפנה לדו"ח סקר של הקרקע שנערך בינואר 2003 בשטח בית הספר (נ/1), שבו צוין שלא נמצאה פסולת בקרקע, אך סבורני שאין בממצאי הדו"ח כדי לסייע לנאשמת.

· עפ"ג (חיפה) 40095-01-19 מובילי המעיין ואח' נ' מדינת ישראל (14.5.19): המערערים 1-3 הורשעו בשתי עבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, ובשתי עבירות של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון עסק, ואחד המערערים הורשע בעבירות על חוק שמירת הניקיון, בגין איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה.

המערער נתפס כשהוא משליך ממשאית שבבעלותו, פסולת ביניין, סמוך לערוץ נחל, ללא היתר ורישיון.

· ת"פ (באר שבע) 25264-04-21 מדינת ישראל נ' אלסייד (4.4.22): הנאשם הורשע, על פי הודאתו בבצוע עבירה של השלכת של פסולת ביניין בשטח פתוח ברשות הרבים, השלכה בודדת באמצעות משאית שבבעלותו, וזאת תוך הפרת תנאי רישיון העסק שברשותו.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 120,000 ₪ ועד לקנס בסך 300,000 ₪.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 160,000 ש"ח או 240 ימי מאסר תמורתו.

כתב האישום מיפרט את חלקם של כל אחד מהנאשמים, באירועים נשוא כתב האישום, ובין היתר, כיצד היתקשרה הנאשמת 1 עם מספר קבלנים לפינוי פסולת, לרבות פסולת ביניין, מפרויקט הבנייה שבשכונת החותרים בטירת הכרמל, וכיצד פעלו הנאשמים 1, 3 ו-4, החל מחודש מרץ 2021 והפעילו בתא השטח האמור, תחנת מעבר שאינה מורשית לפסולת, והשליכו פסולת בהקף נרחב במקרקעין הללו, תוך שהם מטמינים את הפסולת בתוך הקרקע באמצעות כלי הנדסה שבבעלות הנאשמת 1.

המערער נתפס כשהוא משליך ממשאית שבבעלותו, פסולת ביניין, סמוך לערוץ נחל, ללא היתר ורישיון.

ת"פ (באר שבע) 25264-04-21 מדינת ישראל נ' אלסייד (4.4.22): הנאשם הורשע, על פי הודאתו בבצוע עבירה של השלכת של פסולת ביניין בשטח פתוח ברשות הרבים, השלכה בודדת באמצעות משאית שבבעלותו, וזאת תוך הפרת תנאי רישיון העסק שברשותו.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): נוכח כל האמור לעיל, בשים לב לרמת הענישה הנוהגת, ונסיבות ביצוע העבירה, בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו ולתכלית הקנסות והצורך המשמעותי בהרתעת היחיד והרבים, יש להשית על הנאשמים ענישה כלכלית מרתיעה, לצד עונש מאסר בפועל, לנאשם 3, שהינו כאמור הדמות המרכזית באופרציה העבריינית מושא כתב האישום, אך אם כי בנסיבותיו, העונש יהיה בעבודות שירות ולא בכליאה ממשית.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 – קנס בסך 250,000 ₪ או 250 ימי מאסר חלף הקנס למנהל הנאשמת.