בשנת 2007 הוגש בג"ץ 5979/07 עריית חברון נ' מדינת ישראל ואח', שבעקבותיו הוציא ראש המנהל האזרחי דרישה לתובעת לפינוי המקרקעין.
ביום 8.1.14 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שאישר את קביעותיו של פסק הדין בתביעת הבעלות, ואולם הורה על מחיקת המילים "ממילא יש להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהנכס" בשל כך שבגדרה של התביעה להכרה בבעלות לא התבקש סעד של פינוי מהמקרקעין.
על רקע זה קבעה הועדה כי עמדת התובעת, שלפיה לא מדובר בפלישה טרייה, מתיישבת יותר עם העובדות מאשר עמדת הנתבעים.
גם פעולות לפינוי הפולשים ננקטו באופן מיידי, כך שהיה בידי התובעת ללמוד סמוך לרכישה על טענותיהם של הנתבעים לכך שזכויותיהם לא נמכרו.
...
לשם התארגנות אני מורה על פינוי המקרקעין ועל השבתם לידי הנתבעים, כשהם פנויים מכול אדם או חפץ, בתוך 45 ימים מהיום.
התובעת תשלם לנתבעים דמי שימוש ראויים בסכום של 579,600 ₪ עד יום הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה השנייה.
נוכח היקף ההליכים וההוצאות שהיו לנתבעים בהליך שבפני, בשתי התביעות שהדיון בהן אוחד, תשלם התובעת לנתבעים את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 70,000 ₪.
