פינוי עקב שינוי מטרת השכירות בניגוד להסכם

איחור בתשלום דמי השכירות – הנתבע אינו משלם את דמי השכירות במועד וזאת בנגוד לחוזה השכירות שקובע כי דמי השכירות ישולמו בראשון לכל חודש מראש וכי התובעת רשאית לקבלם גם אם הפר הנתבע את סעיפי ההסכם, מבלי שהדבר ייחשב לויתור או להסכמה מצדה; וכן כי שינוי בתנאי השכירות ייעשה אך ורק בכתב.

לעניין שינוי מטרת השכירות – תזכיר ההיתאגדות הוא מתאריך 29/11/1989 ונכתב מספר שנים לפני כריתת הסכם הפשרה וההסכם משנת 1994 (מצורף כנספח ו' לכתב התביעה) (להלן: "תזכיר ההיתאגדות").

בהמשך קובע סעיף 13: "...המושכר הושכר לשוכר על תנאי מפורש שכל אחד מיחידי השוכר כנ"ל לא יהיה זכאי להשכיר ו/או להעביר את המושכר ו/או כל חלק ממנו לרעהו ללא נטילת הסכמה מוקדמת מאת המשכיר והעברת ו/או מסירת ו/או השכרת המושכר או חלק ממנו ללא נטילת הסכמה מוקדמת בכתב מאת המשכיר והעברת ו/או מסירת ו/או השכרת המושכר או חלק ממנו ע"י אחד מהם לרעהו ו/או עזיבת המושכר ע"י אחד מהם תהוה הפרת החוזה ותחייב גם את השני בפינוי המושכר." כאמור, גם סעיפים 1 ו- 10 לחוזה השכירות קובעים כי אי קיום סעיפי החוזה מעניק את הזכות לפינוי אולם לא נוקטים בלשון קונקרטית ביחס לפינוי בגין המקרה שבעניינינו.

...

מנגד, הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה על הסף ו/או לגופה.

סוף דבר אין מקום לדיון בטענות התובעת בגין איחור בתשלום דמי השכירות ביחס לתקופה העולה על תקופת שבע השנים עובר להגשת התובענה, כמו גם בטענותיה ביחס לשינוי מטרת השכירות.

יתרת טענות הנתבעים מכוחן ביקשו את סילוק התביעה על הסף, נדחות.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

התובע טען עוד כי השמוש בדירה לצרכי תיירות מהוה שינוי של מטרת השכירות בנגוד להוראות ההסכם.

כלומר, על התובע להוכיח כי הסכם השכירות אוסר על העברתו לאחר וכן אוסר על שינוי מטרת המושכר, וכן היה עליו להוכיח כי הסכם השכירות קובע שהפרת הסעיפים האמורים מקנה לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי.

על רקע מסקנה זו יש לדחות גם את הטענה לקיומה של עילת פינוי בשל השכרת המושכר לתיירים.

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא שדין התביעה להידחות.

מסקנה זו מבוססת על גילה של הנתבעת ובעיקר, על התחושה שהתקבלה בדיון ההוכחות באשר לקשר הרגשי העמוק שיש לנתבעת לדירה.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בית המשפט הוסיף כי יש לראות בתשלום סעד מן הצדק משום מתן פיצוי לתובעים דשם בשל שינוי מטרת השכירות (להלן: "תביעת הפינוי הראשונה") (העתק פסק הדין צורף כנספח ג' לכתב התביעה); ת"א 56872-06-17: תביעה שהוגשה כנגד המנוח, הנתבע דכאן ושניים נוספים, במסגרתה התבקש פינוי החנות בשל אי תשלום דמי שכירות ונטישת המושכר על ידי המנוח.

הנתבע שינה את ייעוד המושכר בנגוד לפסק הדין בתביעת הפינוי הראשונה, והפך את החנות למחסן כללי או למקום למכירת סוללות אם בכלל; הנתבע לא שילם את דמי השכירות בגין החנות בנגוד להחלטת בית המשפט בדרך של הפקדה בקופת בית משפט במועדים שנקבעו, כאשר את חלק מתשלומי השכירות אף לא הפקיד כלל.

סעיף 3 לחוזה השכירות קובע: "השוכר מתחייב להשתמש במושכר אך ורק למטרה הקבועה לעיל ולא למטרה אחרת כלשהיא בלי הסכמתו של המשכיר בכתב." בהמשך קובע סעיף 19 כדלקמן: "אם השוכר יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה זה... אזי בכל אחד מהמקרים הנ"ל יחשב החוזה הזה בטל ומבוטל ומבלי לפגוע מזכותו של המשכיר לקבל כל סעד או תרופה אחרים, יהיה הוא רשאי לתבוע מיד את פינוי המושכר." העובדה שהנתבע לא עמד בתנאי סעיף 26 לחוק ולא הוסיף לנהל בו את העסק שניהל בו המנוח, מהוה שינוי של מטרת השכירות.

...

אני דוחה את טענת הנתבע לפיה התובעים טענו טענות עובדתיות חלופיות של נטישה, שינוי השימוש במחסן לכדי מחסן ולזיוף חשבוניות.

סוף דבר הנתבע לא הוכיח כי הוא מפעיל בחנות עסק של מכון שמיעה ומכירת מכשירי שמיעה.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

שושנה ייני – פסק דין מים 12/4/2019 פסק דין תביעה לפינוי מושכר – חנות המושכרת לנתבעת 1 מאז שנת 1985 – בטענת נטישה ושינוי מטרת השכירות למגורים.

סוף דבר הנתבעת הפרה את חוזה השכירות לנוכח השמוש שנעשה בו גם למגורים וזאת בנגוד למטרת השכירות, כפי שהתגבשה בין הצדדים.

טענת התובעים לפיה חוזה השכירות הופר בשל שינוי מטרת השכירות, עריכת שינויים במושכר ואי תשלום דמי שכירות – נדחות.

...

סוף דבר הנתבעת הפרה את חוזה השכירות לנוכח השימוש שנעשה בו גם למגורים וזאת בניגוד למטרת השכירות, כפי שהתגבשה בין הצדדים.

טענת התובעים לפיה חוזה השכירות הופר בשל שינוי מטרת השכירות, עריכת שינויים במושכר ואי תשלום דמי שכירות – נדחות.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הנתבע בהתנהלותו הפר את הוראת סעיף 5 להסכם השכירות בה נקבע כי "השוכר מתחייב לא למסור או להעביר או להשכיר את המושכר או חלק ממנו או את זכותו על המושכר או חלק ממנו... בלי לקבל רשות בכתב מאת המשכיר". הנתבע מעולם לא קיבל אישור בכתב מאת התובעת, כנדרש בהוראה זו. מטרת השכירות שונתה לאחר שהחנות החלה למכור מוצרי מטבח, כאשר קהל היעד המרכזי הנו אנשי מיקצוע מתחום הבישול.

בנגוד לנטען, הוא מעולם לא נטש את החנות, אלא נמצא בה ומפעיל אותה כעסק פעיל בהתאם למטרת השכירות.

אני דוחה איפוא גם את טענתה זו של התובעת וקובעת כי לא קמה לה עילה לפינוי הנתבע מן המושכר בשל שינוי מטרת השכירות.

...

אני דוחה אפוא גם את טענתה זו של התובעת וקובעת כי לא קמה לה עילה לפינוי הנתבע מן המושכר בשל שינוי מטרת השכירות.

סוף דבר התובענה נדחית לאחר שמצאתי כי הנתבע לא נטש את החנות ואף לא שינה ממטרת השכירות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.