פינוי מושכר לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

לאחר כמה ימים של אותו מפגש הגיע בנו של המנוח לבית הוריו, ביום 23.10.14 כשעה לפני כניסת שבת, ניכנס לבית הוריו שבקש להתעדכן בחדשות בנוגע לנכס המושכר, עו"ד מלק סיפר לאביו בקצרה על התוצאות ועידכן אותו שצפויה היתמודדות לא פשוטה והדבר לא עלה יותר בשיחה ביניהם.

כשנשאל מדוע בכתב התביעה לפינוי המושכר כתב שמכתב הדרישה לפינוי המושכר הוא מיום 25.1.15 מספר חודשים לאחר פטירת אביו (נספח 8 לכתב התביעה לפינוי המושכר), השיב שהתביעה לפינוי המושכר לא רלוואנטית לארוע שקרה לאביו (עמ' 3 שורות 29-30 לפרוטוקול).

בסיכומיו העלה ב"כ התובעת טענות הקשורות לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות לא מצאנו מקום לידון בהן במסגרת פסק הדין.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות.

בסיכומיו העלה ב"כ התובעת טענות הקשורות לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות לא מצאנו מקום לדון בהן במסגרת פסק הדין.

למרות דחיית התביעה, החלטנו שלא לחייב את התובעת בהוצאות.

המשיבה (להלן גם: "פארק הקרח") הגישה בחודש ספטמבר 2017 תביעה בסך 1,631,123.28 ₪ נגד המבקשת (להלן גם: "קקאו") בגין חובות הנובעים משכירת מושכר בקניון שהוקם על ידי פארק הקרח באילת – חוב בגין דמי שכירות, דמי ניהול, אי פינוי המושכר במועד, דמי חניה ודמי מיזוג אוויר, חשמל בגין המושכר, מים, ריבית ופצוי מוסכם.

כתב ההגנה הוגש באיחור לפי תקנה 94 לתקסד"א. נטען, כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב וכי אי הפקדת העירבון בעיניין טענת הקזוז יצרה מניעות ומעשה בית דין כנגד המבקשת.

ב) בטרם אדרש לעניינינו, יש לציין, כי בקשות מעין אלו העוסקות במגבלת טענות הגנה בשלב של בקשת רשות להיתגונן, אמורות "להעלם" עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אשר יעבירו מן העולם את מנגנון התביעה בסדר דין מקוצר.

...

ב"כ המשיבה מנמק, מדוע האסמכתאות שהובאו על ידי המבקשת אינן יכולות לסייע לה. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

לא נקבע פוזיטיבית על ידי בית משפט קמא, כי טענת קיזוז נדחית אלא בהעדר הפקדת ערבון, כל עוד נוהל ההליך בסדר דין מקוצר.נקבע, כי לא תותר טענת הגנה בעניין הקיזוז.

בנסיבות שבהן ממילא הנתבעים האחרים רשאים להעלות טענות הגנה של קיזוז ולאור תקנה 94 לתקסד"א, אני סבורה כי יש מקום לאפשר למבקשת להעלות את טענות הגנתה בעניין הקיזוז ואין למחוק סעיפים מכתב ההגנה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ויש לקבל הערעור.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ש' ****י) מ-22/7/2021, בתפ"מ 14106-05-21 אייסוניק נ' לה ריין, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת (הנתבעת) למחיקת כותרת ולהעברת הליך פינוי המושכר מסדר דין מהיר לפי תקנות 78 ו-81 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, לסדר דין רגיל.

המסלול הדיוני המהיר לפינוי מושכר (פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ותקנות 78 ו-81 לתקנות סדר הדין החדשות) נועד להיתמודד עם תופעה בה שוכרים שאינם משלמים דמי שכירות מנצלים לרעה את התמשכות ההליך המשפטי בסדר דין רגיל.

...

בעקבות החלטה זו ביקשה המשיבה למחוק את ההליך הראשון ובית המשפט נעתר לבקשתה (4/5/2021).

נעיר כי המבקשת דוחה טענה זו וטוענת שהמשיבה פועלת במכוון לסיכול החוזה ואינה פורעת הצ'קים שנמסרו לה. דין הבקשה להידחות.

נוכח כל אלה לא נמצא מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום בנוגע למסלול הדיוני ולכן דין הבקשה להידחות.

בפניי בקשותיהן ההדדיות של הצדדים, לעניין חיוב הצד שכנגד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. רקע: ביום 4.08.22 פנו התובעים לבית המשפט בתובענה לפינוי וסלוק ידם של הנתבעים מיחידת המגורים, המצויה ברח' שבדיה 85 חיפה (חלק מחלקה 39, בגוש 12263 להלן: "הנכס"), ולאחר שהתובע 3 חתם במהלך חודש אוקטובר 2020 עם הנתבעים, על הסכם שכירות שהחלה ביום 1.11.20, כאשר מאז הסכם השכירות בנכס הוארך מפעם לפעם בין הצדדים ולתקופות שונות.

עוד קבעתי, כי התובעים יגישו בקשה נפרדת לעניין החיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הבקשות שבפניי: הנתבעים הזדרזו ופנו באותו היום, 8.12.22, בבקשה לחיוב התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. במסגרת בקשתם טענו הנתבעים, בין היתר: כי התובעים צרפו לתביעתם תצהיר מטעם תובע 1 בלבד ובנגוד לתקנה 79 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות"); כי אין לתובעים זיקה לנכס, באשר אינו רשום על שמם אלא ע"ש ה"ה נבון לאה ושמואל; כי הסכם השכירות נחתם מול תובע 3 אשר כלל לא הופיע לדיון, ואין כל יריבות בין תובע 1, אשר הוא היחיד שהגיש תצהיר, ובין הנתבעים; התובעים הנם חסרי כל מעמד חוקי בנכס ובנגוד לתקנה 26(א) לתקנות.

בהתאם להחלטתי, מסרו הנתבעים ביום 22.12.22 את תגובתם, בה שבו על טענותיהם בבקשה מיום 8.12.22, והוסיפו כי התובעים הגישו בקשתם לפסיקת הוצאות ללא צירוף תצהיר הנידרש על פי תקנה 50 לתקנות.

תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151(א)), וכי בקביעת שיעורן, על בית המשפט להיתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (תקנה 153(ג), וראו בעבר תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

...

ובחזרה לענייננו – אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנכס פונה בפועל על-ידי הנתבעים, רק לאחר הגשת התביעה ולאחר שהתקיים הדיון במעמד הצדדים, ומשכך קבעתי ביום 8.12.22, כי "הסעד הנתבע בתביעה שבפניי מיצה עצמו". אשר למועד פינוי הנכס, אני סבור כי התובענה וכן קיומו של הדיון שהתקיים בפניי תרמו באופן ממשי לפינויו של הנכס דה-פקטו במועד בו פונה בפועל על-ידי הנתבעים (30.11.22), וכפי שנדרשו הנתבעים לעשות טרם הגשת התביעה דנן במסגרת מכתב דרישה שהומצא להם מיום 30.06.22 (נספח ב' לכתב התביעה).

שכר טרחת עו"ד של התובעים 1-2 בסך 3,500 ₪ (כולל מע"מ, סכום שהינו נמוך יותר מהתעריף המינימלי, על רק הטעמים המפורטים בהחלטתי דלעיל).

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור התיק.

עניינו של העירעור הנידון הוא החלטת כבוד הרשמת, השופטת פ' נויבירט מיום 20.6.2023 בע"א 2331-04-23 (להלן – העירעור העקרי), שעניינה דחיית בקשת המערערים לפטור אותם מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים בעירעור (על-פי תקנה 135 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות)) ודחיית בקשתם לפטור אותם מתשלום אגרת המשפט.

רקע ועיקרי העובדות הדרושות ערעורם העקרי של המערערים הוגש ביום 2.4.2023 בעיניין פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט מ' בורנשטיין) מיום 27.3.2023 בתפ"מ 41499-01-23, אשר לפיו התקבלה תביעת המשיבים לפינוי המושכר שהמערערים שכרו מהם וזאת לכל המאוחר עד יום 16.4.2023, תוך חיובם גם בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪.

מאז הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הושוו פרקי הזמן שבמהלכם ניתן לנקוט הליך ערעור, כך שערעור בזכות, ערעור ברשות וערעור על החלטת רשם יש להגיש תוך שישים יום ממועד המצאת ההחלטה הנתקפת בעירעור (תקנה 137(א) בתקנות).

...

עם זאת נאמר כי "מבלי לקבוע מסמרות, אלו מוטלים בספק, בהינתן כי פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על קביעות שבעובדה, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן". בנוסף לכך, ההחלטה הפנתה גם אל ההחלטה מיום 4.4.2023 בעניין הבקשה לסעד הזמני, שבה הגיע בית המשפט למסקנה דומה בעניין שאלת סיכויי הצלחת הערעור (שם, פסקה 4).

מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.