פינוי מדירה שכורה בשל נזק לרכוש

למרות שבמהלך ניהול ההליך טענו התובעים כי התיקון שבוצע בדירת הנתבעים היה חלקי, שעה שהדיירים בדירתם לא העלו תלונות במהלך ניהול ההליך, זנחו התובעים סעד לצוו עשה לבצוע תיקונים, ולכן מתייתר הצורך לידון בו. הקף הנזקים הנזק הישיר לרכוש בתביעתם עתרו התובעים לפצוי בסך 50,000 ₪ בגין תיקון הנזקים לדירתם וסך של 50,000 ₪ נוספים בגין נזק לתכולת הדירה והצורך לרכוש תכולה חדשה.

הנתבעים לא כפרו בשווי דמי השכירות ולכן זכאים התובעים לפצוי בסך 12,000 ₪ בגין תקופה זו. פיצוי זה הוא בתקופה בה נאלצו התובעים לעזוב את הדירה ולגור בבית הורי התובעת ומגלמת את שווי דמי השמוש בדירה, שימוש שנימנע מהתובעים לעשות.

הפצוי בגין נזק לא ממוני, עגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, היתנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפנוי מהדירה לצורך ביצועם.

...

סוף דבר עקב נזילה ובעיית איטום בדירת הנתבעים סבלו התובעים מרטיבות בדירתם.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים בגין הנזק הישיר למבנה ולתכולה והוצאות, סך של 17,672 ₪.

בנוסף אני מחייב את רונן, הנתבע 1, לשלם לתובעים סך של 22,000 ₪ בגין אבדן דמי שכירות ועגמת נפש.

עוד טוען הנתבע שהתובעת לא פינתה את הדירה בתום תקופת השכירות ולכן הוגשה נגד תביעת פינוי; ומשפונתה הדירה בעקבות פסק דין של פינוי הרי שהתובעת לא זכאית להוצאות הובלת הדירה.

בתגובה טוענת התובעת כי לאחר שלא פינתה את הדירה, לא הסכים הנתבע לתקן את דוד החשמל בדירה, כך שלא היו לה מים חמים וכי מלכתחילה ביקשה לשכור את הדירה לתקופה ארוכה יותר מחצי שנה, כך שניזוקה בכך שהנתבע דרש ממנה לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות.

הנתבע הסביר שרכש את הדירה בסמוך לפני השכרתה וכי לא ידע על כל הנזקים בה. הנתבע אישר בעדותו כי התובעת פנתה אליו פעמים רבות לצורך תיקון ליקויים בדירה.

...

לאחר שניתן פסק דין של פינוי פונתה הדירה בסופו של דבר רק ביום 5/12/19, וזאת באיחור של 126 ימים.

התוצאה: אשר על כן בתביעה העיקרית אני מחייב את הנתבע, מר בוירסקי לשלם לתובעת 2,346 ₪.

בתביעה שכנגד, אני מחייב את הנתבעת שכנגד, הגב' אביב לשלם לתובע שכנגד, מר בוירסקי 21,715 ₪ בתוספת 750 ₪ הוצאות משפט.

בסופו של דבר הנתבעת ובן זוגה הרגישו, כי התובע מוליך אותם שולל וכי אינו מתכוון לתבוע את הקבלן ולפצותם בגין נזקיהם והרגישו כי לאחר 4 שנות שכירות ותשלום אלפי שקלים לא קיבלו את התמורה הנאותה לכספם ועל כן החליטו להפסיק לשלם שכר דירה ולקזז את תשלומי השכירות עד לקביעת סכום הקזוז הסופי עם התובע.

הנתבעת טענה, כי נגרמה לה ולבני משפחתה נזקים רבים מאוד ולצורך כך צרפה חוות דעת שמאית מטעם מר מימון ויקטור **** מיום 4.5.15 ממנה עולה, כי סך הנזקים שנגרמו לרכוש, ביגוד וריהוט עומד על 88,878 ₪ (כולל מע"מ).

דיון והכרעה אין חולק, כי הנתבעים פינו את הדירה ביום 30.4.16 מר משה גוטפלייש טען, כי לאחר פינוי הדירה התגלה, כי הנתבעים הותירו אחריהם נזקים רבים שעלות תקונם מגיעה לכדי סך כולל של 88,335 ₪.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה בת"א 40767-05-16 מתקבלת בחלקה.

התביעה בת"א 52151-06-15 נדחית.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 35,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

חוב ע"ס 964 ₪ בגין רכישת פוליסת ביטוח שהיה על הנתבעים לרוכשה.

פיצוי בגין נזקים שנותרו בדירה לאחר פינויה ע"י הנתבעים גם כאן אני קובע כי התובעים הוכיחו ראש נזק זה באופן מספיק.

פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים התובעים תובעים פיצוי ע"ס 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה, ובנסיבות כולן, אני סבור שראוי לפצותם בגינו ע"ס זה. שוכנעתי כי, אכן, כעמדת התובעים, הנתבעים הסבו לתובעים עוגמת נפש רבה וממושכת, בכך שהתגוררו זמן רב בדירתם מבלי לשלם דבר בגין דמי שכירות, ללא כל צידוק סביר ותוך ניצול לרעה של הסכם הפשרה שניתן בהליך הפינוי.

...

התובעים טוענים כי מגיע להם תשלום דמי שכירות גם בגין 10 ימים ראשונים של שכירות בחודש אפריל 2018, אך מאחר שהתובעים טענו בסעיף 6 לכתב התביעה טענה רלוונטית לגבי חודש מאי 2018 בלבד, ולא לגבי חודש אפריל 2018, ומאחר שהתובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה בעניין זה והוא לא תוקן, אני קובע כי התובעים מנועים משפטית מלדרוש תשלום בגין תקופה קצרה נוספת זו שכלל לא נזכרה בכתב התביעה, ולפיכך אני קובע כי התובעים אינם זכאים לתשלום דמי שכירות בגין 10 הימים שבחודש אפריל 2018, ובנסיבות אלו לא אדרש למחלוקת שבין הצדדים באשר לנכונות טענת התובעים המהותית בעניין קיום חוב לגבי אותם 10 ימים.

גם שמאי התובעים נחקר על כך, ולמרות שהוא התקשה בהסבר על סמך מה בדיוק הוא הגיע למסקנה שמדובר בתמונה מועתקת ולא מקורית, הוא מסר לבסוף הסבר, שעומד במבחן ההיגיון.

אני סבור שבהקשר לטענות הצדדים ולאופן התנהלותם הכללית אל מול התובעים, ראוי ורלוונטי לציין, שאך תקופה קצרה קודם להתקשרות החוזית שבין הצדדים שלנו, נוצר סכסוך דומה בין הנתבעים שלנו כשוכרים לבין משכירת דירת מגורים אחרת (עדת התביעה אריאלה קסטנבאום), שגם לו יש מאפיינים דומים לסכסוך שלנו, כולל אי-תשלום מלוא דמי השכירות, כולל הותרת המושכר במצב בעייתי עם פינויו, כולל הותרת ציוד מאחור במושכר עם פינויו וכולל הגעה להליך משפטי, שבו, דרך אגב, הפסידו הנתבעים ולא שילמו מלוא חובם הפסוק לאותה עדה, גם לא בסיוע של הליכי הוצל"פ בהם נקטה נגדם.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי.

לפני תביעה כספית על סך 400,000 ₪ לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות רכישת דירה בפרויקט "כפר הים" בחדרה, ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 2 כנגד התובעת על סך 31,548.40 ₪ בגין חוב עקב אי תשלום דמי ניהול.

חברת הניהול דרשה פינוי השוכרים מהדירה.

יצאנו למדים מעדותה של התובעת כי קיום הכללים להם התחייבה בהסכם הניהול לא היה נר לרגליה בלשון המעטה וכי חרף היתחייבותה שלא להשכיר את הדירה להשכרה קצרת טווח עשתה זאת ופרסמה אותה להשכרה בתעריף יומי וכן בהקשר להסכם השכירות בגינו היא דורשת פיצוי מאת חברת הניהול לא פעלה בהתאם להוראות הסכם הניהול, חתמה על סכם השכירות לפני שקבלה אישור חברת הניהול, לא יידעה ולא דאגה שהשוכרים יחתמו על התחייבות כלפי חברת הניהול ויפקידו את הפקדון הנידרש.

...

סוף דבר בטרם אסיים אציין כי לא אכביר מילים לגבי אופן ניהול ההליך על ידי התובעת, אשר משתקף היטב בהחלטות השונות שניתנו במהלך הדיונים.

סיכומו של דבר לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי לדחות את התביעה העיקרית על כל רכיבי הנזק שנתבעו.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 23,000 ₪ לכל אחד.