פינוי ללא היתר מבנים בשטח קבר הרשב"י

מדובר במבנה שמצוי בשמורת הר מירון, בסמוך לקבר הרשב"י, עשוי מעץ ופאנל מבודד, ששטחו הכולל עומד על כ- 354 מ"ר, שמשמש לצרכי מסחר.

המשיבה ציינה כי הבקשה מושא העירעור הוגשה בינואר 2022, ביחד עם בקשות נוספות ביחס למבנים שניבנו ללא היתר, שפועלים במיתחם הקבר, וזאת כחלק מצורך לאומי ראשון במעלה לבצע פעילות אכיפה נרחבת ודחופה הנדרשת במיתחם ובעיקר לאחר אסון מירון, אשר בעקבותיו הוקמה ועדת חקירה.

לעמדתה המסמכים שצירפה בפני בית משפט קמא מאת ועדת החמישה נועדו לשקף את עמדת הגורם האמון על ניהול האתר, ולהציג את העמדה הקוהרנטית של אותו גוף למתן סיוע בפנוי המבנים הבלתי חוקיים שבאתר.

לכך יש להוסיף כי בהחלטת ועדת ערר מחוזית (ערר 135/13) מיום 29.10.2013 (להלן: "החלטת ועדת הערר"), שצורפה ע"י המערערת, ובמסגרתה עררו יורשי המנוחה חנה טלר ז"ל על החלטת ועדת המשנה שאין להוציא היתר בנייה למבנה, נקבע באופן ברור בסעיף 13 כי "הקיוסק נמצא, כאמור, בתוך מיתחם קבר הרשב"י ...". השמוש במבנה והטענות לעניין רישיון עסק: כאמור, ואף לשיטת המערערת, המבנה משמש לממכר תשמישי קדושה ויודאיקה, ואינו משמש רק כקיוסק או מזנון, וכפי שהותר במסגרת הסכמי החכירה שהוגשו.

...

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת דוניא נסאר) מיום 27.3.2022, שבמסגרתה נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה, והורה על מתן צו הריסה נגד המבנה שמספרו 124 הבנוי בחלקות 26 ו- 103 גוש 13688 (להלן, בהתאמה: "המבנה" ו- "המקרקעין").

אולם עיון בהחלטה מלמד, כי גם אם למבנה המקורי הוצא היתר בנייה כדין בשנות החמישים של המאה הקודמת (ואף זאת כנובע מחזקת תקינות המינהל, שכן ההיתר המקורי לא אותר), הרי שלמבנה הנוכחי, שהוקם לאחר שריפת המבנה המקורי, אין היתר בניה ונקבע בהחלטה - "אין ספק כי הוצאת היתר בנייה חדש כיום, אינה אפשרית ... על מנת שניתן יהיה להוציא היתר בנייה, יש לבחון האם קיימת מניעה תכנונית אשר אינה מאפשרת לעשות כן. אנו סבורים כי זהו המצב במקרה זה". ובהמשך – "בנסיבות הללו, גם הפרשנות המקלה, המאפשרת הוצאת היתר בנייה בשל אי איתורו, אינה יכולה להועיל לעוררים, שכן קיימת מניעה תכנונית ברורה מלהוציא היתר בנייה". כאמור התנאי הראשון הנדרש למתן צו הריסה ללא הרשעה – מתקיים, ואין חולק בדבר התקיימות התנאי השני.

כל אלה מביאים למסקנה כי אין לקבל טיעוני המערערת לעניין בטיחות המבנה.

סיכומם של דברים: לאור כל המפורט – הערעור נדחה.

התובע הבהיר כי אמנם במשך השנים קיבלו הנתבעים רישיונות לניהול עסק רוכלות מהמועצה האזורית מרום גליל, אולם החל משנת 2007, הרישיונות שקבלו אינם מתייחסים למקרקעין- דהיינו באיזור קבר רשב"י, אלא "למרכז איזורי מירון". עוד טען התובע כי, בכל מקרה, המדובר בדוכן החונה דרך קבע במקרקעין ולא מפונה מידי יום כנדרש בתנאי רישיון הרוכלות, ולפיכך, המדובר בשהיית קבע במקרקעין המהוה הסגת גבול.

בעיניין זה ראה ת"א (חי) 16916-03-13 מדינת ישראל נ. מסעוד: "בנוסף מוצאת אני נכונה את טענת המנהל, לפיה, לאור בעלותו הרשומה של המנהל בחלקה 17 אין הרשות המקומית, עירית טירת הכרמל, יכולה ליתן בידי התובע רשיון רוכלות בשטח זה, ללא קבלת הסכמת המינהל. מאחר שהתובע לא הוכיח כי התקבלה הסכמה כזו, די גם בכך כדי לדחות טענות התובע, לפיה הוא רכל, בחלקה זו, ברישיון כדין. בהקשר לכך אומר, כי אין ממש בטענות ב"כ התובע, לפיה רק הרשות אשר נתנה את הרישיון (ובמקרה זה- עירית טירת הכרמל) הייתה רשאית לפעול כנגד התובע בגין הפרת תנאי הרישיון. מתן סמכות, כאמור, לרשות אשר הוציאה את הרישיון, אינה שוללת, ואינה יכולה לשלול, את זכויותיו של הבעלים במקרקעין, לסלק מסיג גבול במקרקעין, כפי המקרה דנן. אוסיף ואומר, את המובן מאליו יש לציין, כי יש פעולות, אשר אדם מבקש לבצע במרחב הצבורי, אשר לצורך ביצוען עליו לקבל אישורים במישורים שונים ונפרדים מרשויות שונות ונפרדות של המדינה". במקרה דנן, בנגוד לאותו פסק דין, לא טען התובע כי לא נתן הסכמה לעצם הרוכלות, אלא טענתו היא כי ראשית, אין לנתבעים רישיון רוכלות לרוכלות במקרקעין קבר הרשב"י ושנית כי בכל מקרה אין מדובר ברוכלות, אלא בתפיסת חזקה קבועה במקרקעין, שכן הקיוסק עומד ללא תזוזה באותו מקום.

מהעדויות בתיק עולה כי מדובר במקום בו מצויים רוכלים רבים, וככל שהתובע גילה רק בשנת 2011 כי המדובר במבנה של קבע אשר אינו מתנייד מהמקום כדרך יתר הרוכלים, אין להלין עליו על שלא פעל בעבר כנגד הנתבעים.

...

בעניין זה שוכנעתי כי הנתבעים מחזיקים במקרקעין במשך 25 שנים ואינם נוהגים בפועל כמנהג רוכלים.

יחד עם זאת, אינני מוצאת להיעתר לסעד הגורף של מניעת כל שימוש במקרקעין.

לפיכך, באיזון בין שמירה על חופש העיסוק של הנתבעים, לבין ההגנה על מקרקעי מדינה מפני פולשים, שוכנעתי כי יש ליתן צו לפינוי הקרון והמחוברים מהמקרקעין נשוא התביעה.

יוער כי המשיבה הציגה בנספח ב' להודעתה לתיק מיום 8/12/21, מכתב ממנכ"ל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים (המ"ק) מיום 8/11/21 בו נכתב בין השאר "נבקש להבהיר כי אנו מסכימים להריסת כל המבנים שניבנו ללא היתר בשטח ההרשאה". המשיבה הפניתה לסעיף 145(א) לחוק התיכנון והבניה לפיו ככלל, וכל עוד אין הוראה מפורשת אחרת, לא נידרש היתר להריסת בנייה לא חוקית גם לא לצורך הריסה עצמית.

המשיבה סיכמה עמדתה לגבי מאזן הנוחות, לפיה אם נשקול את הותרת המבנה הבלתי חוקי והמסוכן הקיים לשימוש פולחן דת של ציבור מסוים, לעומת פינוי המבנה כך שבאופן זמני אותו ציבור לא יוכל להגיע לקירבת קבר הרשב"י לקיום הפולחן הדתי, הרי שהכף נוטה לטובת אי מתן הצוו ופינוי המבנה המסוכן למען שמירה על בטחון הציבור (ר סעיף 18 לסיכומים מטע המשיבה).

...

על כן ומכל אלה, לא ניתן להגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, באופן ברור ומובהק ומסיבה זו לכשעצמה, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה לסעד ארעי, נדחית.

אני מורה על ביטולו של הצו הזמני מיום 8/10/21.

רקע הבקשה הוגשה במסגרת פעילות אכיפה נרחבת ודחופה הנדרשת במיתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, (להלן: "מיתחם הקבר"), והיא מתייחסת למבנה העשוי פאנל מבודד מצופה אבן וקונסטרוקציית ברזל ואסכורית בשטח כולל של כ-127 מ"ר אשר הוקם בנ"צ 765079/2415, (המשמש לבית תפילה, (להלן: "המבנה") אשר הוקם בחלקה 51 בגוש 13688 המצויה בשמורת הר מירון בסמוך לקבר הרשב"י (להלן: "המקרקעין").

בנספח ג' (מכתב מנכ"ל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקודשים ליחידה לאכיפת דיני המקרקעין), אותו צרפה המבקשת לבקשה צוין כי בין הצדדים סוכם על פירוק ופינוי מבנים מסוכנים מן המיתחם, כגון: טריבונות, גשרים ועוד בדגש על מבנים אשר אינם עומדים בתקני הבטיחות, דבר שלא רלוואנטי למבנה הנידון.

אכן, קבר הרשב"י הוכר כמקום קדוש ליהודים בפרט הרביעי לתוספת הראשונה לתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א-1981", ולא נטען כי הריסת המבנים שניבנו ללא היתר במיתחם הקבר יש בה משום חילול או פגיעה כלשהיא במקום הקדוש, או לפגוע בחופש הגישה למיתחם או ברגשות בני הדת היהודית כלפי הקבר עצמו, מה גם שאין בהוראות חוק השמירה על המקומות הקדושים כדי לגרוע מסמכויות המבקשת לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן צוי הריסה נגד מבנים לא חוקיים, ראה סעיף 3 לחוק המקומות הקדושים). עם כל ההבנה לכך כי מדובר במבנה יחיד במיתחם המיועד לכהנים, מאפייני המקום והנסיבות שפורטו לעיל, לא מותירים ספק בדבר נחיצות סילוקו.

...

" ברע"פ 124/01 זאב ניקר נגד מדינת ישראל (מיום 21.02.02), מנה בית המשפט דוגמאות ספציפיות בהן יינתן צו הריסה ללא הליך פלילי בשל פגיעה באינטרס ציבורי: "לעתים השיקולים התומכים במתן צו הריסה עולים בעליל מנסיבות המקרה, והנטל המוטל על המדינה הוא נטל קל מאוד. כך, למשל, בע"פ (ב"ש) 271/75 טייב נ' מדינת ישראל [2] ניתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק לגבי דוכן שנבנה ללא היתר שעמד על מדרכה שיועדה לשמש מעבר להולכי רגל, ובע"פ (ת"א) 518/68 יחזקאל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב [3] הוצא צו הריסה למבנה שהוקם שלא כדין שעמד בניגוד מוחלט לתכנית הבינוי במקום, כשהמבנה עיכב הקמתו של אולם התעמלות בבית ספר סמוך. לגבי מבנה זה צוין שם כי אין שמץ סיכוי שאי פעם יינתן היתר. ניתן להעלות על הדעת דוגמאות נוספות שבהן הנטל המוטל על המדינה להראות לכאורה הצדקה להריסה הוא קל עד למאוד, ואולם, בענייננו המדינה לא הראתה אלא שמדובר בבנייה ישנה בלתי חוקית." על רקע האמור, ולאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי עלה בידי המבקשת להצביע על קיומו של עניין ציבורי מיוחד המצדיק את הריסת המבנים.

אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי הוראות התכנית המפורטת העדכנית מאפשרות הכשרת המבנה מכמה טעמים; ראשית, לא הובאה כל ראיית המלמדת על התכנות תכנונית, נהפוך הוא, מטיעוני המשיבה ודברי מר שבבו בפניי (עמ' 9 ש' 29 והלאה, ועמ' 11 ש' 16-17, 21 -25 ), עולה כי בכוונת המשיבה להעתיק את בית התפילה למבנה אחר, ולשם כך, החלה המשיבה בהליכים להוצאת היתר בניה בהתאם.

בנסיבות שתוארו לעיל, ומשדובר בבנייה בלתי חוקית, שבוצעה ללא היתרים וללא פיקוח, קיים חשש אינהרנטי ליציבותו ובטיחותו של המבנה, והותרתו עלולה לסכל את יישום התכנית המפורטת העדכנית שנועדה להסדיר מתחם חשוב וקדוש אותו פוקדים חסידים ומבקרים רבים מדי שנה, אני נעתרת לבקשה, ומורה על מתן צוו הריסה נגד המבנה נשוא הליך זה. מזכירות להעביר לצדדים.

ביום 23.12.19 לאחר שנחתם הסכם הקצאת קרקע עם עמותת "קדם מפעליו" ניתן לה היתר בנייה מספר 20181421 במסגרתו יהרסו מבנים יבילים שניבנו ללא היתר ובמקומם יוקם מבנה בן 4 קומות, עלייה למרפסת גג כאשר המבנה מיועד לשמש בית ספר ו- 6 גני ילדים למוסדות קדם מפעליו (מב/8) עבודות הבנייה החלו זה מכבר בשטח (עיין מב/9, סעיף 11 לתצהיר המפקחת, עדות מפקחת, עמ' 6 לפרו' שו 22-23, עמ' 8 לפרו' שורות 8-9, עמ' 9 לפרו' שו' 25-26) .

חובתה של המבקש על פי הסכם החכירה והתכנית המפורטת, להמשיך לקדם את הסדרת מיתחם חרגול , לדאוג לפינוי והריסת מבנים אחרים שניבנו במיתחם ללא היתר, לאפשר בניית מבני ציבור חליפיים על פי דין לטובת הציבור החרדי, וכנגזרת מכך ולאור כל האמור לעיל, זכאית להגיש את הבקשה לצוו ההריסה, במקרה דנן.

עתפ"ב (נצ') 70670-03-22‏ ‏ עמותת אור הזוהר שע"י הספרדי נ' מדינת ישראל (השו' אוסילה אבו אסעד) [ נדחה ערעור על צו הריסה שהוצא נגד מבנה, העשוי מקירות אבן ובטון וגג מבטון, בשטח כולל של כ- 98 מ"ר המצוי באיזור מיתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון.

עתפ"ב (נצ') 21541-04-22 מוסדות אור הזוהר הקדוש וישיעות הרשב"י נ' מדינת ישראל (שו' אוסילה אבו-סעד) , [ ניתן צו הריסה כנגד בית כנסת שהיה ממוקם במיתחם הר מירון.

...

חובתה של המבקש על פי הסכם החכירה והתכנית המפורטת, להמשיך לקדם את הסדרת מתחם חרגול , לדאוג לפינוי והריסת מבנים אחרים שנבנו במתחם ללא היתר, לאפשר בניית מבני ציבור חליפיים על פי דין לטובת הציבור החרדי, וכנגזרת מכך ולאור כל האמור לעיל, זכאית להגיש את הבקשה לצו ההריסה, במקרה דנן.

העתירה של ב"כ המשיבים להותיר את המבנה בנימוק, שאינו מפריע לקידום תוכנית הבנייה או שניתן לשנות את התוכנית, נדחית.

לאור כל האמור לעיל התגבשו התנאים למתן צו לפי סעיף 239 לחוק,ולפיכך נענה בית המשפט לבקשת המבקשת למתן צו הריסה כנגד המבנה בשטח של כ- 220 מ"ר, וכן הסככה בשטח של כ 12 מ"ר המצויים במקרקעין הידועים כחלקה 87 בגוש 2023 , במתחם "חרגול" ברח' רבי מאיר בעל הנס (רובע ז') באשדוד.