פינוי וסילוק יד מדירה מתגוררים הוריו לפני פטירתם

בשנת 2007 עמידר הגישה לבית-משפט השלום בירושלים הנכבד, תביעת פינוי וסלוק-יד מהדירה נגד אביו של המערער (להלן: תביעת הפינוי).

אביא להלן בתמציתיות את נימוקי למסקנה זו. חוק הדיור הצבורי בסעיף 1 שבו, מגדיר "דייר ממשיך" כך: "'דייר ממשיך' - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;" (ההדגשות שלי – ח"מ).

...

בענייננו, גם אני סבור, כמו בית משפט קמא הנכבד, כי בדו"חות "ביקורי המעגל" לא נפל ליקוי כלשהו, המצדיק את הפחתת משקלם בעת הפעלת שיקול הדעת המינהלי, ומימלא דין דומה צריך לחול ביחס להסתמכות של הוועדה העליונה על הדו"חות.

נוכח כל האמור לעיל – אני סבור כי פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד בדין יסודו ואין הצדקה להתערבותנו בו, ועל כן אמליץ לחבריי כי נדחה את הערעור.

בנסיבות העניין, המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח. בשים לב לתוצאה – הסעד הזמני שניתן בתאריך 11.01.2015, ושעל-פיו עוכב פינוי הדירה על-ידי המערער, יבוטל בתאריך 31.07.0217 (ארכה זו ניתנת למערער לפנים משורת הדין ולצרכי התארגנות).

המסגרת הדיונית התובעים הגישו את התביעה דנן לפינוי הנתבעים וסלוק ידם מהדירה, בטענה כי אין לנתבעת כל זכות בדירה.

על כן, מחובת הנתבעת להוכיח, כי התגוררה בדירה יחד עם המנוחה, לפחות 6 חודשים טרם פטירתה, וכי במועד הפטירה לא הייתה לה דירה אחרת למגוריה.

כך גם בעיניין זינגר שם נקבע: "...בהסתמך על הילכת צ'רני יש לקבוע, כי נכונות תיאורטית של הורי המערער לקלטו בביתם לאחר פטירתה של המנוחה, כמו גם נכונות תיאורטית של בעלי דירת ההורים (המשכיר) לאפשר זאת, אינם יוצרים מקום מגורים חליף לצורך סעיף 20(ב) לחוק". (עניין זינגר, פסקה 16(א)).

...

התוצאה היא איפוא, כי מתקיים לגבי הנתבעת התנאי כי "אין לה דירה אחרת למגוריה". הערה לסיום בסיום הדברים, ונוכח טענת התובעים לעניין יכולותיה הכלכליות של הנתבעת (בשים לב לשווים של הבניינים שבהם יש לנתבעת זכויות בעלות), הריני רואה לנכון לציין כי אכן, המבחן המבוסס על "היעדרה של דירה אחרת למגורים", כפי שפורש בפסיקה, מעורר תחושת אי צדק.

התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התביעה ובעלי הדין התובעת עותרת לפינוי וסלוק יד הנתבעת מדירה המנוהלת על ידה שכתובתה רח' מעלה חסון 140/11,12 במעלות (להלן: "הדירה").

הנתבעת התגוררה עם הוריה בדירה מגיל צעיר ועד למועד פטירתם.

ביום 2.10.14 דנה ועדת איכלוס עליונה בבקשת הנתבעת להמשיך להתגורר בדירה במסגרת "דייר ממשיך", והחליטה לדחותה מהטעם שאין היא עונה לתנאי שהייתה מחוסרת דירה משך 5 שנים לפני פטירת הדייר החוזי.

בביקור מעגל שערכה התובעת ביום 22.5.14 עולה כי הנתבעת ממשיכה להתגורר בדירה, על אף הודעות שנשלחו אליה, לאחר פטירת אביה ז"ל, המורות לה לפנותה באופן מידי.

...

בהינתן הקביעה דלעיל, לפיה הנתבעת כשלה מלהוכיח שהינה במעמד של "חסרת דירה" במשך חמש השנים שקדמו לפטירת אביה ז"ל, שהינו אחד התנאים על מנת להכיר בה כדייר ממשיך", מתבקשת המסקנה כי הנתבעת מוחזקת בסטטוס של "פולשת", והחזקה ו/או השימוש שלה בדירה, נעשה ללא כל זכות שבדין.

סוף דבר מכל האמור לעיל אני מחליט: לקבל את התביעה, ומורה לנתבעת לפנות את הדירה ברח' מעלה חסון 140/11,12 במעלות, כשהיא פנויה מכל אדם, חפץ או רכוש.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 45 יום.

השופט קובי ורדי – סג"נ: הרקע העובדתי, ההליכים הקודמים והמחלוקות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופטת לימור ביבי) בת.א. 62837-12-16 לפיו ניתן צו לפינוי ולסילוק ידו של המערער מדירה ברח' הבושם 74 בתל-אביב-יפו הידועה כחלק מחלקה 123 בגוש 6137 (להלן: "הדירה") וזאת לאחר שנקבע שקיים מעשה בית דין לעניין טענות המערער, לפיהן הנו דייר ממשיך או זכאי על פי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1988 (להלן: "חוק הדיור הצבורי").

יש לציין כי פסק הדין נושא כותרת "החלטה" אך במהותו הנו פסק דין שבמסגרתו התקבלה תביעת המשיבה כנגד המערער לסילוק ידו מהדירה שהנה דירת שיכון צבורי בה התגוררו בעבר הוריו המנוחים של המערער, דירה שהמשיבה הייתה בעליה והיא מנוהלת ע"י חלמיש.

פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט קמא קבע כי לאור ההליכים המשפטיים כפי שתוארו לעיל קם מעשה בית דין, כולל השתק פלוגתא וזאת לאחר שהמערער טען את הטענות בעתירה המנהלית שאין יסוד להחלטת הוועדה לפיה לא התגורר עם אמו במשך 3 שנים ברציפות בטרם פטירתה והציג את ראיותיו ונקבע שהוא לא עומד בתנאים הנדרשים בחוק הדיור הצבורי ואין לו זכויות בדירה וזאת לאחר שנבחנו כל הראיות והנסיבות בתיק, הוגשו תצהירים ומסמכים וערעורו נדחה בבית המשפט העליון.

...

בית המשפט העליון התייחס גם לגופן של טענות המערער ודחה אותן כמפורט בפסקה 8 לפסק דינה של כבוד השופטת חיות: "8. עניינו של המערער נדון בוועדה שוב ושוב עד שנחה דעתו של בית המשפט קמא כי הוועדה אכן בחנה את כל הראיות הרלוונטיות לעניין. העובדה כי בעקבות אותה הבחינה החליטה הוועדה כי יש להעדיף את המסמכים המפורטים לעיל אשר נערכו בזמן אמת, על פני הראיות שהציג המערער ואשר חלקן נוצרו לאחר התקופה הרלוונטית לבחינת זכאותו, היא כשלעצמה אינה מצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה בהחלטתה לטענת הזכאות שהעלה המערער מכוח עצמו והגיעה למסקנה, לאחר שסקרה את הנתונים שהציג, כי הוא אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לצורך כך, בין היתר נוכח רמת השתכרותו (כ- 15,000 ₪ לחודש). כמו כן, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער איננו עונה לדרישות החוק לצורך זכאות כ"דייר ממשיך" בדירת אמו המנוחה, משום שלא גר עמה משך שלוש שנים רצופות טרם פטירתה בשנת 2000.

פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט קמא קבע כי לאור ההליכים המשפטיים כפי שתוארו לעיל קם מעשה בית דין, כולל השתק פלוגתא וזאת לאחר שהמערער טען את הטענות בעתירה המנהלית שאין יסוד להחלטת הועדה לפיה לא התגורר עם אמו במשך 3 שנים ברציפות בטרם פטירתה והציג את ראיותיו ונקבע שהוא לא עומד בתנאים הנדרשים בחוק הדיור הציבורי ואין לו זכויות בדירה וזאת לאחר שנבחנו כל הראיות והנסיבות בתיק, הוגשו תצהירים ומסמכים וערעורו נדחה בבית המשפט העליון.

דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולאמץ את קביעת בית משפט קמא לקיומו של מעשה בית דין החוסם ומונע מהערער מלטעון את טענותיו כנגד תביעת הפינוי שהגישה המשיבה כנגדו שבדין התקבלה.

לאור כל האמור אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

לפניי תובענה לפינוי וסלוק יד במקרקעין, דירה בבעלות התובעת, ואשר הנתבעים מתגוררים בה. עסקינן בדירה שבה התגוררו הוריו של הנתבע 2, כזכאי דיור צבורי.

כך, סעיף 1 לחוק הדיור הצבורי קובע כי: "דייר ממשיך – בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". כן קובע סעיף 3 לחוק הדיור הצבורי כדלקמן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

...

בנסיבות שבהן התביעה דנן הוגשה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) הרי שיש מקום להכריע בדבר הבקשה לפיצול סעדים, ואני מורה על פיצול סעדים, כמבוקש, וזאת, בהתאם לסיפת תקנה 45 לתקנות הישנות ולפסיקה שלעניין.

אשר על כן, אני מורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעת בסך של 23,400 ₪.

נוכח הכרעתי, אני מורה למזכירות להעביר לידי התובעת את הפקדון שהופקד ע"י הנתבעים להבטחת הוצאות התובעת, בהתאם להכרעתו של הרשם דוד מיום 25.1.18, בסך של 2,500 ₪.