פינוי וסילוק יד מדירה בתל אביב ותביעה כספית לדמי שכירות

האם יש להורות על פינויו של הבן מהדירה מחמת העדר רציפות מגורים? זוהי השאלה העומדת להכרעה בפסק דין זה. פתח דבר ביום 2.4.1968 חתמה הדיירת החוזית, גרופי רומיה ז"ל, על הסכם שכירות עם עמידר (היא התובעת), במסגרתו השכירה לה עמידר דירה ברחוב דנגור 13/29 בעיר בני ברק.

התביעות לעיל זהות במהותן ונסובות על דרישות התובעת לפינוי וסלוק ידו של הנתבע מהדירה, וכן תביעות כספיות בגין חוב דמי השמוש הראויים, אשר שונה הוא מתביעה לתביעה.

תביעת הפינוי שהוגשה כנגד הנתבע ואימו המנוחה ביום 6.1.2008 היתנהל דיון בבית משפט השלום תל אביב בפני כבוד השופט חיים טובי.

מכתב זה תומך בטענה לפיה הנתבע התגורר בנכס גם בשנים הרלוואנטיות לתביעה, קרי 2007-2009, ולכן היה חשוב לעמידר שגם הוא ייכלל בפסק הדין וניתן יהיה לגבות ממנו את דמי השכירות.

...

תחילה אפנה לפסק הדין בעניין עת"מ (ת"א) 2164/07 כהן יהודה נ' משרד הבינוי והשיכון (נבו 22.06.2008) ובו נקבע:"סיכומו של דבר- על העותר היה להוכיח כי התגורר בדירה בשלוש השנים שקדמו לפטירת אביו. דא עקא- פרשנותו הדווקנית של החוק הדיור הציבורי צריכה לעלות בקנה אחד גם עם הרציונל שבבסיס החוק, שהוא מתן סיוע לנזקקים אשר היו סמוכים על שולחנם של קרוביהם בשנים שלפני פטירתם. לאור זאת, הפסיקה מלמדת אותנו כי גם פרשנות דווקנית אינה מחייבת את העותר להוכיח כי שהה בדירה מדי יום ביומו או כי לא נעדר ממנה לתקופות קצרות. העובדה כי העותר לא נמצא באופן יומיומי בדירה במשך שלוש השנים האחרונות אינה שוללת מיניה וביה את ההנחה כי הוא התגורר בדירה, כל עוד הצליח העותר להראות כי נשמרו בתקופה זו מירב זיקותיו לדירה". אבקש להתייחס בעניין זה לפסק הדין רע"א 3798/07 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (נבו 12.05.2008) אשר עסק בטענה להיעדר רציפות מגורים לאור שהות הנתבע במאסר ממושך.

סוף דבר מהתמונה בכללותה כפי שהוצגה בהרחבה מעלה, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה לפינוי ולסילוק יד על בסיס הנימוק שהעלתה התובעת- דינה להידחות.

לפיכך, הנתבע ישלם את דמי השימוש בהתאם לנוהלי התובעת, בדומה למי שמוגד "דייר ממשיך", עד להכרעה אחרת של הגורמים הרלוונטיים כאמור.

...

לפניי תביעה לפינוי וסלוק יד וכן תביעה לסעד כספי.

התובעים הם הבעלים של דירה ברחוב בן יהודה 175 בתל אביב, המצויה על המקרקעין הידועים כגוש 6960, חלקה 54, תת חלקה 8 (להלן – המושכר) (נספח ה לתצהיר התובעים).

עילות פינוי שנזנחו על ידי התובעים בסיכומיהם בתביעה טענו התובעים לעילות פינוי נוספות: אי תשלום דמי שכירות; העברת המושכר ו/או חלק ממנו לנתבעת 1.

...

הם טענו כי נטל הראיה מוטל על הנתבעת בעניין זה והיא לא עמדה בו. טענות התובעים אינן מסייעות להם בהקשר זה והן נדחות.

סיכומו של דבר: הנתבעת 1 מקיימת את תנאי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, לפיכך היא זכאית להחזיק במושכר לאחר פטירת המנוחה כדיירת מוגנת נגזרת.

סיכום התביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמושכר נדחית.

התובעות הנן הבעלים הרשום של דירת מגורים ברחוב הכרם 6 בתל-אביב, הידועה כגוש 6968, חלקה 92858 תת חלקה 12 (להלן: "המושכר").

כתב התביעה עניינו פינוי וסלוק יד וכן תביעה כספית על סך 11,621 ₪ עד מועד הגשת התביעה.

בנסיבות העניין ובזיקה להחלטתי מיום 4.4.2019, מורה על מחיקה מכתב התביעה של כל אותם סעדים אשר הסמכות העניינית בהם נתונה לבית הדין לשכירות, קרי: "הזנחת המושכר" (ראה סעיפים 3-7), "אי תשלום חלקו של הנתבע בשיפוצים אשר בוצעו בבניין" (ראה סעיף 8 על סעיפי המשנה שלו), "ביטול ההסכם, דרישה להשבת המושכר ודמי שימוש ראויים" (ראה סעיף 9).

למען הסר ספק, מותב זה מוסמך לידון בכל הנוגע לסוגיית סילוק היד ופינוי המושכר על כן מותיר על כנן את העילות והסעדים בכתב התביעה המתייחסים לעניין זה, קרי: "עילות התביעה ככל הנוגע לתביעת הפינוי" (ראה סעיף 10 על סעיפי המשנה שלו), "סעדים בגין תביעת סילוק היד" (ראה סעיף 11 על סעיפי המשנה שלו).

...

מן הכלל אל הפרט: בענייננו מעת שמותב זה הגיע לכלל מסקנה כי נושאים מסויימים בתובענה שלפניו אינם בסמכותו, הרי שמחוייב הוא לדון בשאלה הסמכות העניינית והתוצאה היא בהתאם להחלטתי הנ"ל מיום 03.06.2019.

סוף דבר בנסיבות העניין מורה על דחיית התובענה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט טל חבקין) מיום 12.5.22 בת.א. 12799-02-22 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים – התובעים לעכב פינויים מדירת מגוריהם.

בת.א. 37650-09-10 הגישה רשות הפיתוח (המשיבה 1) תביעה לפינוי וסלוק יד ממקרקעין ברחוב בנטוב מרדכי 12 (פינת דרך בן צבי 68) תל אביב יפו הידועים כתת חלקה 27 בגוש 7055 (להלן: "המקרקעין") נגד המבקשים ונגד 6 נתבעים נוספים.

(ראה הצעת בית משפט של ערעור בפרוטוקול מיום 8.10.15 בע"א 1280-06-01 לויאן נ' רשות הפיתוח עמ' 4 שורה 27 – עמ' 5 שורה 2) ותוך ויתור המשיבים על הגשת תביעה כספית לדמי שימוש או דמי שכירות ראויים, ככל שיבוצע פינוי במועד.

...

לאחר עיון בטענות המבקשים מצאתי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה .

לסיכום: א) לפיכך, לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.