ביום 13/10/16 ובתום משא ומתן שהתנהל בין הנאמן, נציגת הכנ"ר ובאי כוח המבקש ואישתו
הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה יינתן לחייב הפטר ולאשת המבקש ישולמו דמי איזון מכח מכירת הדירה הגדולה מבין שתי דירות בני הזוג, כאשר מדמי האיזון אשר ישתלמו לאשת המבקש ינוכו סכומים המגלמים את חוב הפיגורים של המבקש, חובות ארנונה ומים שצברו המבקש ואישתו בגין הנכס בעת מגוריהם בנכס, וכן הוצאות שהיו כרוכות בפנוי המבקש ואישתו מדירת המגורים, ובסך הכל ישולם לאשת המבקש סך של 137,742 ₪.
נטען כי פעולותיו השונות של הנאמן בוצעו בהתאם לדין במסירות, במקצועיות, ובנאמנות לרבות הליכי מימוש נכס המקרקעין, פעולותיו לא לקו ברשלנות, ואלה נעשו כולם לאחר שקבלו את אישור הכנ"ר ובית המשפט, אשר מינה את הנאמן ופיקח על פעולותיו.
גם במסגרת ניסיון נוסף של המבקש ואישתו לעכב את פינוים מהדירה הגדולה, שב המבקש וטען כי היה על הנאמן להעדיף הליכי גבייה בהוצאה לפועל על פני פינוים של המבקש ואישתו מדירת המגורים הגדולה, טענה שנדחתה בהחלטה מיום 10/02/15:
"באשר לטענת החייב, לפיה יש להמתין עם פינויו מאחת מדירות המגורים, המשמשות אותו ואת אישתו, ולהעדיף נקיטתם של הליכי גבייה בלישכת ההוצאה לפועל, ראוי להזכיר, כי מדיווחי הנאמן מיום 28/10/10 ומיום 11/02/13 עלה בבירור, כי למעשה, לא קיימת תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש, מהמשך נקיטתם של הליכי הוצאה לפועל בשם החייב במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, שניפתחו על ידי החייב ולזכותו. בפועל, כפי שעלה מהודעת הנאמן, רוב החייבים, אם לא כולם, מצויים בכינוס נכסים, ברחו מהארץ או מצויים בתיקי איחוד (הכל כמפורט בתגובת הנאמן במסגרת בקשה 72) וממילא, לא מסתמנים סכויי גבייה ראליים מתיקי הוצאה לפועל אלה.
למרות פניות חוזרות ונישנות של הנאמן לב"כ החייב ולאשת החייב, לפיהן יפעלו אלה על פי החלטת בית המשפט העליון וימסרו לנאמן את החזקה בדירה עד ליום 01/06/15, הרי שבפועל, לא נימסרו לנאמן מפתחות הדירה עד למועד זה, ומכאן, שלא היה מנוס מלפני הנאמן לנקוט ביום 02/06/15 בהליכי הפינוי, שכללו הסתייעות במעקל ובשוטרי משטרת ישראל, כמו גם להסתייע במנעולן, שהחליף את הצילינדרים של דלת יחידת הדיור.
...
הנאמן ובאת כוח הכנ"ר טוענים כי מדובר בבקשה מופרכת מיסודה וחסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי שדינה להידחות על הסף או לגופה, ובית המשפט מתבקש להורות על דחייתה תוך חיוב המבקש בהוצאות בעלי התפקיד.
סבורני, כי שעה שהחייב ואשתו חיבלו בכל דרך בהליכי פירוק השיתוף ומכירת יחידת הדיור על ידי הנאמן, ואף הפרו את הוראות החלטת בית המשפט העליון, אין זה ראוי לגלגל על קופת פשיטת הרגל של החייב ועל נושיו את ההוצאות שהיו כרוכות בפינוי החייב ואשתו מיחידת הדיור הגדולה, וראוי, אפוא, לקזז סכום זה מעלויות ההתאמה של יחידת הדיור הקטנה".
סוף דבר
לאור כל האמור הנני דוחה את בקשת המבקש לקבלת אישור להגשת תביעה אישית כנגד הנתבעים המפורטים בכתב התביעה שצורף.
משנדחתה בקשת המבקש ולאור גם הלשון הבלתי ראויה בה נקט המבקש הנני מחייבת את המבקש לשלם לנאמן ולכנ"ר הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ (סך הכל 10,000 ₪).
