פיטורין שנעשים ללא שלילת זכויות העובד

ביחס לתשלום נסיעות, טענה כי התובע זנח את הטענה במסגרת סיכומיו וטען כי שולם לו כל המגיע לו בגין רכיב זה. ביחס לנסיבות פיטוריו, טענה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי פיטוריו נעשו שלא כדין על רקע שלילת זכויותיו.

...

במסגרת החלטתי מיום 08.07.20, אוחד הדיון בשתי התובענות, ובהסכמת הצדדים, סוכם, כי תביעתו של מר נסטרוביץ' תיחשב כתביעה שכנגד, וזאת לאור מועד הגשתה ביחס לתובענה שהגישה החברה.

אחרית דבר תביעת החברה בתיק סע"ש 24102-02-17 – נדחית.

תביעת התובע בתיק סע"ש 64834-03-17 מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי הודעה מוקדמת בסך 14,800 ₪; הפרש פיצויי פיטורים 13,236 ₪; אי מסירת תלושי שכר כדין והפרת חובות רישומיות - 2,100 ₪; גמול בגין עבודה בשעות נוספות – 98,624 ₪; הפרש פדיון דמי הבראה בסך 220 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 3,000 ₪; פדיון חופשה עבור 17.42 ימים בסך של 11,718 ₪; כל הסכומים בסעיף זה יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לסכומים דלעיל, ולאור התוצאה אליה הגעתי, תשלם הנתבעת לתובע ולגב' פרומן, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪.

] "אחד מהכלים המרכזיים בהם נוקטים המעסיקים להכשלת התארגנות עובדים בשלביה הראשונים, הוא פיטורי פעיל או פעילים מרכזיים בהליך ההתארגנות. פעולה זו מרתיעה עובדים אחרים מהצטרפות לאירגון העובדים, מתמיכה במהלך ההתארגנות או ממעורבות פעילה בו. עובד שנוכח לדעת, כי חברו פוטר בשל מעורבותו בהתארגנות העובדים, יחשוש לקחת חלק באותה התארגנות פן יבולע לו כחברו. במרבית המקרים, מוסווית המטרה האמיתית או המניעים האמתיים העומדים ביסוד הפיטורים והמעסיק יעלה טענות בדבר צמצומים, שינוי אירגוני, תיפקוד כושל, עבירות משמעת וכל כיוצא באלה. משמעות הדברים היא, שפיטורי עובד על רקע מעורבותו באיגוד העובדים, מהוים פגיעה כפולה בזכות ההתארגנות: פגיעה אישית בזכותו של אותו עובד להיתאגד, ופגיעה קיבוצית בדרך של שלילת זכותם של כלל עובדי המפעל להחליט באופן חופשי אם להצטרף לאירגון עובדים." מטעם זה נקבע כי על במקרה בו מפוטר עובד שהוא פעיל באירגון עובדים או בהתארגנות ראשונית, הכלל הוא שעל המעסיק רובץ נטל ההוכחה כי הפיטורים נעשו מנימוקים עינייניים ולא מטעמים של השתייכות לאירגון העובדים ו/או לפעילות הקשורה בהתארגנות.

...

יתר על כן, שוכנענו כי מר אפרתי הוא ה"רוח החיה" ופעיל דומיננטי בהתארגנות העובדים המצויה כעת בשלב קריטי של המשך המאבק לניהול משא ומתן וחתימה על הסכם קיבוצי ראשון בחברה ולפיכך, הוצאתו מהחברה בשלב זה עשויה לסכל את ההתארגנות.

מנגד, לא שוכנענו שייגרם לחברה נזק בלתי הפיך מהמשך העסקתו של המבקש עד לתום ההליך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, שוכנענו על פי הראיות לכאורה כי למבקשים קיימת זכות לכאורה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם ועל כן אנו נעתרים לבקשה למתן צו מניעה זמני ומורים על ביטול פיטוריו של מר אפרתי והחזרתו לעבודה כמנהל אגף אולמות בחברה.

לפי טענותיה שם היא פוטרה בנסיבות "קשות ופוגעניות ביותר, ללא כל התראה או הכנה לכך מראש ובאופן משפיל ומבזה", ומעשה הפיטורים היה "פיתאומי, מפתיע, מיידי, לא צפוי, לא מתוכנן ותוך שלילת כלל הזכויות השמורות לתובעת מכוח חובת עריכת שימוע כדין שחבה הנתבעת". כן טענה התובעת כי הנתבעת חרצה את גורלה מראש, וכי פיטוריה נעשו משיקולים לא עינייניים ולא מוסריים, למרות שלאורך כל תקופת העבודה הייתה שבעת רצון מתפקודה.

הנתבעת עשתה שימוש בסימונים שונים לצורך הצגת התגמול המשתנה ששולם לתובעת, בעיקר "פרמיה", אך גם "בונוס", "מענק" ו"עמלות", כשריבוי צורות סימון הרכיב המשתנה, נעשו ללא הצדקה והיגיון ברורים, וללא הלימה למהות התמורה ששולמה.

...

לסיכום, על רקע כל האמור לעיל, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פגמים בתלושים, כאשר בשים למכלול הנסיבות, הפיצוי הנתבע סביר בהחלט.

קיזוז הנתבעת טענה כי כנגד זכאות התובעת לדמי הבראה, יש לקזז פיצויי פיטורים ששולמו לתובעת ביתר, וכן דלק ועלות הרכב שקיבלה התובעת לפנים משורת הדין ב-14 הימים שלאחר סיום העסקתה, לרבות נזק פח שנגרם לרכב – דין הטענות להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר (השלמת הרכיב הקבוע לשכר המינימום) - בעד כל אחד מהחודשים 7-12/2016 – סך של 175 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מסוף כל חודש אליו מתייחס התשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

משלא עשה כן, הרי שהפיטורים נעשו בלא היתר והם בטלים והעובדת זכאית לפצוי (ע"ע 23169-10-18 מלכי נ' תירצה מאפה בע"מ (23.10.19)).

עובדת שפוטרה בנגוד לחוק עבודת נשים זכאית לפצוי ממוני בגובה הפסדי הישתכרות עד תום התקופה המוגנת מפני פיטורים, לרבות מלוא הזכויות שנשללו בשל נתוק יחסי העבודה (עניין פלדמן בפיסקה 34 לפסה"ד).

...

בהתחשב בפגמים אלה בהסכם מצאנו להעמיד את הפיצוי על סך 2,000 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגובה הפסדי שכר לתקופה המזכה סך 23,961 ₪; פיצוי בגובה הפסד דמי הבראה לתקופה המזכה סך 1,505 ₪; פיצוי בגובה הפסד הפקדות לגמל לתקופה המזכה סך 1,528 ₪; פיצוי בגובה הפסד פיצויי פיטורים סך 4,619 ₪; פיצוי בגובה הפסד הודעה מוקדמת סך 2,129 ₪; פיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים סך 12,000 ₪; חלף הפקדות מעסיק לגמל סך 1,304 ₪; בגין פגמים בהודעה על תנאי עבודה סך 2,000 ₪.

טענתה העיקרית של התובעת בתביעתה כנגד הנתבעת, הנה כי היא פוטרה מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת לפני פיטורים, ללא שימוע, וכי פיטוריה נעשו באופן פוגעני ובחוסר תום לב. הנתבעת מכחישה מכל וכל את טענות התובעת בכתב ההגנה.

בשים לב לכך כי היה באפשרות הנתבעת להמנע מהליך מיותר זה ובפרט נוכח הסתמכותה בבקשתה על תניית שיפוט חוזית אשר אינה חלה בבתי הדין לעבודה, יש לחייב את הנתבעת בהוצאות בקשה זו. הנתבעת הוסיפה וטענה, בתשובתה לתגובת התובעת, כך: הנתבעת אינה מבקשת לשלול את זכות התובעת לערכאות אלא לקיים את הדיון בבית הדין המוסמך.

...

לסיכום עד כה, שעה שקיימת סמכות מקומית מקבילה הן לבית הדין לעבודה בתל אביב (בשבתו בבת-ים) והן לבית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל-נצרת, היתה התובעת רשאית להגיש את תביעתה לבית דין זה. אשר לתניית השיפוט בהסכם, ולפיה: "...לבתי הדין המוסמכים עניינית באזור תל אביב מוקנית סמכות שיפוט בלעדית בכל סכסוך בין הצדדים, בכל עניין הקשור ו/או הנובע מיחסי עבודה בין הצדדם ו/או מסיומם" (סעיף 16 להסכם) – הרי שאין לתנייה זו תוקף.

זאת לנוכח המסקנה כי קיימת סמכות שיפוט מקבילה כמפורט לעיל, ובמיוחד משום שבמועד החתימה על ההסכם, לכאורה ולפי סעיף 5.3 להסכם - לא היה ידוע עדיין לצדדים היכן תתבצע עיקר העבודה.

בשל כלל האמור לעיל, הבקשה להעברת מקום הדיון (ובוודאי לסילוק התביעה על הסף), מפאת חוסר סמכות מקומית, נדחית.