פיטורים שלא כדין של עובד מועצה דתית אילת

בית הדין נימנע מלהכריע בשאלה ממתי תיחשב המדינה כמעסיקה במשותף, לנוכח מהות ההליך הדן בפיטורי העובדת על ידי המועצה הדתית, וציין כי "די אם נאמר שלפחות ממועד תחילת ההליכים בהם אנו עוסקים המדינה היא מעסיקתה במשותף של העובדת". אגב ההכרעה בשאלת זהות המעסיק ציין בית הדין, כי גם אם העובדת התקבלה בהליך לא תקין, הוכשרה משרתה של העובדת בהתאם להסכם קבוצי מחודש מרץ 1999, שהכשיר חריגות שכר (להלן – הסכם חריגות השכר), ולהנחיית מנהל אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות ומשרד הפנים לפיו עובדים שנקלטו שלא כדין לפני 1.1.2000 ניתן לראותם כעובדים שנקלטו כדין ומישרתם תהיה פטורה ממכרז (להלן – הנחיות משרד הפנים).

המועצה הדתית היא שקבלה את העובדת לעבודה, קבעה את שכרה בדרוג המנהלי של עובדי המועצה ומשלמת אותו באופן שוטף כנגד שירותים לתושבי אילת בלבד.

...

בשולי פסק הדין הראשון ציין בית הדין, כי "לא נעלמו מעיננו טענות המשיבה ולפיהן המעסיקה האמיתית ... היא בית הדין הרבני ... למען הסר ספק אין אנו קובעים קביעה זו או אחרת לגבי זהות המעסיק האמיתי ...[ו]לא מצאנו שיש לצרף להליך הנוכחי את בית הדין הרבני מאחר שמי שפיטר את העובדת היא המשיבה, ממנה מקבלת המבקשת שכר מזה 15 שנה". הערעור על פסק הדין הראשון המועצה הדתית הגישה ערעור על פסק הדין הראשון (עס"ק 61789-01-13) ובקשה לעיכוב ביצוע.

אנו סבורים כי ערעור המדינה על הקביעה לפיה המדינה היא "מעסיקה במשותף" עם המועצה הדתית בדין יסודו.

משהמועצה הדתית לא ערערה בהליך זה על הקביעה לפיה פיטורי העובדת כפופים, לפי סעיף 70 לחוקת העבודה, להליך בוררות כמשמעו בסעיף 84 לחוקת העבודה, אנו מאשרים בזה את קביעת בית הדין האזורי כי החלטת הפיטורים מיום 30.10.2012 אינה בתוקף, וכי אם המועצה הדתית מעוניינת להמשיך לפעול לפיטורי העובדת עליה לעשות כן בהתאם ובכפוף לקבוע בחוקת העבודה.

סוף דבר – ערעור המדינה מתקבל.

משמצאנו שהתובע לא זכאי לתשלום נוסף מעבר לתמורה ששולמה לו, שכן זו מכסה את התשלומים שהיה מקבל עבור זכויותיו, עדיין עומדות לפנינו שאלות נוספות הדרושות הכרעה: זכאות התובע לפצויי פיטורים ותביעתו לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן תביעותיו לפצוי בגין עשיית עושר שלא במשפט והוצאת דיבה.

(ההדגשות שלנו, עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 1-2, ש' 25-31, עמ' 25 ש' 11-13) נסיבות סיום ההעסקה וזכאות התובע לפצויי פיטורים – דיון והכרעה במכתבו של התובע מיום 9.10.2012 הוא מציין כי "בשיחה שהתקיימה עמי ביום 31.7.2012 הובהר לי בצורה מפורשת וחד משמעית, המגובה בראיות, כי אני מפוטר וכי אקבל מכתב פיטורים רישמי כבר ביום שלמחרת, קרי ביום 1.8.12." (ההדגשה שלנו).

בע"ע 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה (28.2.2002) כתב הנשיא דאז אדלר את הדברים הבאים: .

בפרשת מרגלית אילת נקבע: "הכלל הוא כי במסגרת כוחו של מעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו, מוסמך הוא גם 'להעביר עובד מתפקיד לתפקיד' - הכל, כמובן, בכפוף למיגבלות המסייגות סמכויות אלה, מכוח חוק, הסכם קבוצי או חוזה אינדיבידואלי". לשון אחרת, עצם ניהול מיפעל או גוף שילטוני מחייב שמירה על גמישות בשיבוץ עובדים בתפקידים נחוצים.

לתיק בית הדין הוגשו מספר תיכתובות בין הצדדים, שמהן עולה כדלקמן: ביום 18.1.2015 השיבה עו"ד שולי אבני-שוהם, מנהלת חטיבת דת, תרבות וספורט ברשות התאגידים לפניית התובע (שלא צורפה לתיק בית הדין).

...

ממילא לא מצאנו לחייב את המדינה בעלויות החורגות ממה שהוסכם.

לסיכום אנו קובעים כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק אך התביעה הכספית נדחית על כל רכיביה.

מאחר שמצאנו כי בין הצדדים אכן התקיימו יחסי עבודה ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

ע"ע 334/09 מלכה - המועצה הדתית אילת (מיום 13.7.11).

אין חולק, כי המעביד רשאי לוותר על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, ובכלל זה לבקש מהעובד שלא לשהות במקום העבודה לאחר מתן הודעת הפיטורים.

הדברים ברורים על דרך קל וחומר, לאור הקביעה שהתובעת לא עשתה כלל את המעשים החמורים שיוחסו לה. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת חלף הודעה מוקדמת בגובה 800 ₪, הסכום אותו תבעה התובעת ברכיב זה. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורין שלא כדין ועריכת שימוע שלא כדין בסך של 10,000 ₪.

...

לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין פגיעה זו שנגרמה לה. התובעת עתרה לפיצוי בגובה 30,000 ₪ בגין רכיב זה. לאור הנסיבות שתוארו לעיל, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

הדברים ברורים על דרך קל וחומר, לאור הקביעה שהתובעת לא עשתה כלל את המעשים החמורים שיוחסו לה. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת חלף הודעה מוקדמת בגובה 800 ₪, הסכום אותו תבעה התובעת ברכיב זה. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורין שלא כדין ועריכת שימוע שלא כדין בסך של 10,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בגובה 1,200 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,500 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 24478-11-20 18 אוקטובר 2022 בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציג ציבור (עובדים): מר גד שניצר נציגת ציבור (מעסיקים): גב' רחל שטרן התובע חיים קטרי ע"י ב"כ: עו"ד רחל קטרי הנתבעות 1. מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה ע"י עו"ד למא שקור 2. המועצה הדתית חיפה ע"י עו"ד ח' כהן פסק דין

היות והחזרתו לעבודה של התובע נעשתה שלא כדין ובנגוד להחלטת נציב שירות המדינה ובהנתן שבסיומו של ההליך פוטר התובע, אין לראות בו כמי שהוחזר לשירות בתום תקופת ההשעיה ומשכך אין להכיר בתקופת ההשעיה ובתקופת העבודה שלאחר הרשעתו בפלילים כתקופה המזכה בגימלה.

...

לסיום, ובהערת אגב נציין, כי הן בשל התנהלות המדינה כפי שפורטה לעיל והן בשל פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ביגייסקי, אנו סבורים שלאור המורכבות של תיק זה, היו הצדדים פועלים נכון אילו היו מגיעים לפשרה.

מכל המפורט לעיל – דין תביעת התובע להידחות.

באשר למועצה - אנו סבורים שהתנהלות המועצה היא אשר גרמה לתובע לחזור לעבודה מבלי לקבל את הסכמת הנציבות ואף בהמשך להגיש תביעה זו. על כן, על אף תוצאות פסק דין זה אשר דוחה את תביעת התובע, אנו סבורים שעל המועצה לשלם את הוצאות התובע בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 43778-11-22 ניתן ביום 03 יולי 2023 חיים קטרי המערער .1 מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה .2 מועצה דתית חיפה המשיבים לפני: השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר, השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דורית פרצ'יק <#2#> ב"כ המערער עו"ד רחל קטרי ב"כ המדינה עו"ד עידית לבוביץ שקד ב"כ המשיבה 2 עו"ד מרדכי לוין פסק דין

השופטת חני אופק-גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני–ברנשטיין ונציגי הציבור מר גד שניצר וגב' רחל שטרן; פ"ה 24478-11-20) אשר בו נדחתה תביעת המערער לכלול את התקופה שמתחילת השעייתו (8.4.2016) ועד סיום עבודתו (9.1.2020) (להלן: התקופה במחלוקת) בחישוב תקופת השרות לצורך קביעת שיעור זכאותו לפנסיה תקציבית.

כן נרשם במכתב כי הדין מחייב את שובו של העובד לעבודה ו"מודיעה המועצה כי במידה ולא תיתקבל עד ליום 19.12.2017 הודעה האוסרת על השבתו של מר קטרי לעבודה היא תשיב אותו לעבודתו ללא המתנה נוספת".

בגזר הדין נקבע כי המערער יפוטר ובתוך כך נאמר בין היתר (עמ' 9, ההדגשה שלנו): "יצוין כי הנאשם הושעה על ידי נציב שירות המדינה ביום 8.4.2016 (תוקף ההשעיה מיום 10.4.2016), וזאת בהתאם לסמכויות הנציב לפי סעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת). יודגש כי השעייתו של הנאשם לא הופסקה על ידי נציב שירות המדינה, והוא הוחזר, שלא כדין, לעבודתו במועצה הדתית.

...

לאור כל האמור לעיל, מבחינה משפטית לצורך סיום תקופת ההשעיה נדרשה החלטה פוזיטיבית של הנציב בדבר סיום ההשעיה, ומשזו לא ניתנה לא תמה תקופת ההשעיה, כאמור בסעיף 10(5) לחוק הגמלאות.

סוף דבר – הערעור נדחה, והמערער יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 7,500 ₪.

בהתחשב בכך שהמשיבה 2 אפשרה למערער לחזור לעבודה טרם תום תקופת ההשעיה לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותה.