פיטורים שלא כדין של עובד בגיל מבוגר

הפלוגתות בתיק להלן הפלוגתות הטעונות הכרעה: א. האם יש להשיב את התובעת לעבודתה בשירות הנתבעת? האם פיטוריה של התובעת היו לצרכי התייעלות בלבד? ובתוך כך האם התובעת הופלתה מחמת מוגבלותה? ג. האם התובעת הופלתה מחמת גילה? ד. האם התובעת זכאית לפצוי בגין נזק שאינו ממוני – עוגמת נפש? ה. האם התובעת זכאית לפצוי ממוני? ו. מהו שכרה הקובע של התובעת בנתבעת? האם התובעת זכאית להפרשים בגין אי הפרשה לפנסיה וקרן הישתלמות בעבור רכיב הבונוס? האם התובעת זכאית להשלמת פצויי פיטורים? האם התובעת זכאית לתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת? האם התובעת זכאית לתשלום בגין פדיון חופשה שנתית? האם נוכו סכומים שלא כדין מדמי המחלה של התובעת בתלוש שכר חודש 6/2017? דיון והכרעה האם יש להשיב את התובעת לעבודתה בשירות הנתבעת? התובעת עתרה בכתב התביעה לסעד של השבה לעבודה (לחילופין, וככל שלא יתקבל הסעד שנתבקש, ביקשה לחייב את הנתבעת בסכומים שונים, כמפורט לעיל).

בסיכומיה של התובעת מצאנו היתייחסות לאקונית ביותר לטענה להפליה מחמת גיל (שלדידנו אף ניתן לראות בה זניחת הטענה), בסעיף אחד קטן משלל הסעיפים בסיכומים ולפיו התובעת הוכיחה כי גילה המבוגר, הקרוב לגיל פרישה אף הוא השפיע על הרצון והכוונה לפטרה.

...

לפיכך, ולנוכח האמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין רכיב זה נדחית.

באשר להוצאות הרכב (קבועות ומשתנות) והטלפון – הרי שאלו לא שימשו את התובעת לצרכי עבודתה בתקופת שהייתה בחופשת מחלה, ואף לא נטען כן. כך גם, התובעת לא הוכיחה ואף לא הפנתה לכל מקור נורמטיבי או נוהג התומכים בתביעתה בעניין זה. לפיכך, לא שוכנענו שהתובעת זכאית לתשלומים אלו גם בהיותה בחופשת מחלה.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 712 ₪ בגין רכיב זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 50,000 ₪ כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.17 ועד למועד התשלום בפועל.

טען עוד התובע כי פוטר בלא שנערך לו שימוע כדין, משהנתבעת חפצה להפטר ממנו ולגרום לו להתפטר מרגע סגירת המחסן; ומשנערך לו שימוע למראית עין בלבד, עתר לפצוי בגובה 6 משכורות ובסך 38,818 ₪ (לפי 6,469.6 ₪, כולל הפרמיה בסך 1,721 ₪).

לסיכום – אין לנו אלא לדחות טענותיו אלה של התובע ואין ראוי כי ישליך התובע מחדליו (גם הראייתיים) לפתחו של ביה"ד. פיצויים בגין פיטורים בנגוד לחוק השויון/אפליה מטעמי גיל התובע עתר לפצוי לפי סעיף 10 (א)(1) לחוק השויון, משהנתבעת לא הביאה בחשבון את גילו המבוגר ואת הותק שלו בעבודה.

לאור כל האמור לעיל, ממסכת הראיות שבפנינו וממהימנות עדויות הנתבעת ומול עדותו הלא משכנעת של התובע – שוכנענו כי התובע לא פוטר בקשר או עקב גילו, אלא מטעמים עינייניים (לאור חוסר שביעות רצון מתפקודו, מחד ומאידך, בשל חוסר שביעות רצון התובע לעבוד כסדרן/קשייו בתפקיד ו/או כמלגזן במרכז).

...

כאמור, עדותה הייתה מהימנה ולא שוכנענו כי נהגה לצעוק או להשפיל את התובע הן באופן אישי והן בפומבי.

בנוסף, וכאמור לעיל, בשיחת השימוע התובע לא טען כי נוהגים להשפיל אותו בסניף ובשל כך לא מעניין לעבוד שם. משלא הוכח כי אמירות כאלה ואחרות נאמרו ע"י יואל וקרן לתובע, משלא הובאו הוכחות ל"פרסום" ברבים לאמירות להן טוען התובע – נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר משנדחתה התביעה על כל עילותיה, ומשעסקינן בתביעה של עובד שלא התרשמנו מאמינות עדותו, ובתביעה בסך של 239,029 ₪, ומנגד, של עובד שהשתכרותו השוטפת אינה גבוהה, ובשוקלנו כל אלה, ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.

בהתאם, ומשנתאפשר לצדדים להתייחס לכך(החלטה מ-7.7.20), ולאחר ששקלנו את טענותיהם, מצאנו להורות כי כל אחד מהצדדים ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪ [ראה לעניין זה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 360/88 שלום אלדומי נ' נעמי אלדומי, מה(3) 148 (1991)].

טענות הצדדים טענותיה העיקריות של התובעת פיטוריה של התובעת היו שלא כדין, מחמת גילה ותוך היתנכלות והתעמרות בה. התובעת עבדה בנתבעת משך כ- 14 שנה, מילאה תפקיד בכיר והייתה עובדת מצטיינת ומוערכת.

לאור קביעתנו כי הפיטורים נעשו על רקע גילה של התובעת, מבלי שנשקלו חלופות אחרות, לאחר כ- 14 שנות עבודה, ובשים לב למשקל שיש לייחס לאיסור ההפליה של העובד המבוגר, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 70,000 ₪.

...

עיקר טענות הנתבעת יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

התביעה ברכיבים אלו נדחית.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 70,000 בשל פיטורים שלא כדין, מחמת גילה, וכן פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגמים בהליך השימוע טרם הפיטורים.

לא הוכח כי הצמצום בכח אדם כוון כלפי קבוצת עובדים בעלי גיל מבוגר וותק העסקה ארוך בנתבעת או כי חלקם באותו צימצום היה ניכר באופן משמעותי לעומת עובדים בגילאים צעירים ובותק נמוך יותר.

ניתנה לתובע אפשרות להעלות את טענותיו והוא ניצל היזדמנות זו. התובע הסביר בשימוע את מצבו הבריאותי; הזכיר את גילו וכן את הותק הארוך שלו במקום העבודה (סעיפים 50-51 לתצהיר התובע) ובקש שהנתבעת לא תפטרו שכן הדבר עשוי להרע את מצבו הבריאותי (סעיף 12 לתצהיר מנור).

טעמים אלו, בשים לב לתקופת העסקתו הארוכה של התובע בנתבעת, מצדיקים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לא ממוני בשל הליך פיטורים שלא כדין, סעד לו עתר התובע (פרק ד' לכתב התביעה).

...

בנסיבות אלו לא מצאנו כי תביעתו של התובע לפיצוי בסך של 5,000 ש"ח היא מופרזת, וזה הסכום שאנו פוסקים לו (סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר; ע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס – זיסמן, פס' 9 (31.10.2016)).

לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר, עת לא שוכנענו שהנתבעת היתה מודעת לכך שאופן חישוב גמול עבודה בשעות נוספות היה שגוי.

לאור זאת, התביעה לחייב את הנתבעת לשלם פיצויי הלנת שכר – נדחית.

סיכום לאור כל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מעת שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר בגין תוכנם של תלושי השכר שהונפקו לתובע בסך כולל של 5,000 ש"ח; פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב פגמים בהליך הפיטורים בסך של 10,000 ש"ח; הפרשי שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 15,303.30 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, היינו מ- 15.3.15.

הנתבעת העסיקה וממשיכה להעסיק עובדים מבוגרים וגילם של העובדים שפוטרו לא היוה טעם לפיטוריהם.

נוכח האמור, לאחר שמצאנו כי הנתבעת פיטרה את התובעת בסמוך לגיל הפרישה מבלי שבחנה חלופות אפשריות לצורך המשך העסקתה וכאשר במקביל לפיטורי התובעת נקלטו עובדים זמניים חדשים באמצעות חברות כוח אדם, אנו קובעים כי פיטוריה של התובעת נגועים בחוסר תום לב ואינם כדין.

...

בהתאם למפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך 28,624 ₪ כפיצוי על הנזק הממוני שנגרם לה, וכן סך 20,000 ₪ כפיצוי על נזק לא ממוני.

התביעה לפיצויים בגין התעמרות בעבודה והעסקה פוגענית וכן לפיצויים בגין הרעה בתנאי העבודה – נדחית.

התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי חגים וימי חופשה – נדחית.