העובדת טענה כי הפיטורין היו באמתלה של מעבר דירה שלה מנתניה לחריש, למרות שהודיעה על כך מבעוד מועד, בעוד הסיבה האמתית נובעת מהיותה בהריון ועקב רצון החברה להמנע מתשלום זכויותיה (סעיפים 15-17 לכתב התביעה).
העובדת תבעה מהחברה פיצויים בגין פיטוריה שלא כדין ובגין הפרות נוספות וכן זכויות סוציאליות שונות בסך 168,628 ₪.
...
.
מאחר והתובעת לא עומדת בתנאים שנקבעו בתקנה 72(א) כמפורט לעיל, מאחר ולא תמכה בקשה בתצהיר, לאור אופי טענות ההגנה שאינן טענות שגורות בהליכים מסוג זה ויש למהימנות משקל ממשי בהכרעה בהליך זה ועל כן ערך לשמיעה ישירה של העדים, מאחר והתובעת כלל לא הבהירה מדוע לא ביקשה להעיד בעדות מוקדמת קודם לעזיבתה דבר שהיה מייתר בקשה זו אלא עשתה דין לעצמה, וכן לאור עיתוי הבקשה – בשל כל המפורט לעיל וכל שכן משקלו המצטבר של האמור – מצאתי כי יש לדחות את בקשת התובעת לאפשר לה ולבעלה להעיד באמצעות כינוס וידיאו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, וכן בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.
מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור מיידית.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור על ההחלטה נדחית, ומשלא נתבקשה תשובה מטעם המשיבים אין צו להוצאות.
