פיטורים שלא כדין בעקבות חשיפת פרשיה ביטחונית

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 69349-07-19 15 יולי 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם התובעות: 1. רותי גדעוני 2. מירב כהן מנצור 3. לילי צרויה מימון ע"י ב"כ עו"ד חן אביטן הנתבעות: 1. מהות-הרשות העירונית לחוסן וביטחון קהילתי אשדוד ע"י ב"כ עוה"ד יעקב מלישקביץ' וטל מדר 2. עריית אשדוד ע"י ב"כ עו"ד אביב סטרשנוב החלטה

ביום 29.7.19 הגישו התובעות את תביעתן בהליך דנן, שבה עתרו לפיצויים מאת הרשות בגין פיטורים שלא כדין ובגין עוגמת נפש, וכן לפצוי מאת הערייה בגין עוולת גרם הפרת חוזה.

לעניין מבחן הרלוואנטיות, יפים הדברים כפי שנקבעו בפרשת שלהבת: "על פי ההלכה הפסוקה, בעת שקילת בקשת גילוי מסמכים יש לתת בראש ובראשונה את הדעת למבחן הרלבנטיות, שהוא בעל שני פנים: "תנאי הסף, בו נידרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

. במקרה שטענת העובד היא לקיומו של נוהג או לקיומה של אפליה, יכול ותנתן החלטה המאפשרת גילוי מסמכים המתייחסים לצדדים שלישיים, בכפוף לראשית ראיה לקיומו של הנוהג או לקיומה של האפליה, להחלה דווקנית של מבחן הרלוואנטיות על שני היבטיו ולצמצום מרבי של החשיפה באמצעות מחיקת פרטים מזהים ובאמצעים אחרים" (ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.9.10); ההדגשות שלי – י.א.ש) התובעות בבקשתן הדגישו כי הן מסכימות לכך שהמסמכים שבסעיף 1.7 לבקשה יועברו תוך השחרת פרטיהם האישיים של העובדים, בעוד שהרשות בתגובתה לבקשה היתעלמה מכך.

...

לאור האמור, נדחית הבקשה לגילוי המסמך שבסעיף 2.4 לבקשה.

לסיכום בקשת התובעות, הנני מורה כדלקמן: הרשות תגלה בתצהיר ערוך כדין את המסמכים הבאים: המסמכים הנוגעים לסעיפים 1.1-1.2, 1.8-1.11 לבקשה, שלא צורפו בדרך של תצהיר כמקובל, כאמור בגוף ההחלטה; פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של הרשות במסגרתו אושר תקציב הרשות לשנת 2019; דוח/פירוט תקבולים שהתקבלו מאת העירייה לשנת 2019; דוח/פירוט תקבולים שהתקבלו מאת משרד הרווחה לשנת 2019; דוח/פירוט העברות שבוצעו מאת הרשות אל העירייה בשנת 2019; מסמכי גמר חשבון של עובדי הרשות שסיימו את העסקתם במהלך השנים 2015-2019, תוך השחרת כל פרט מזהה לגביהם.

סוף דבר סיכומו של דבר - הרשות והעירייה יגלו לתובעות את המסמכים כאמור בסעיף 26 להחלטה זו, והתובעות תגלנה לרשות את המסמכים כאמור בסעיף 12 להחלטה זו. התובעות והרשות יגישו תצהיר גילוי מסמכים בצירוף המסמכים, וזאת עד ליום 15.8.20.

מחלוקת מהותית בין הצדדים נסובה על נסיבות סיום העסקתו של התובע – האם כטענת התובע הוא פוטר שלא כדין לאחר שהעובדת אותה אמור היה להחליף כקניין לא הסכימה לוותר על מילוי תפקיד זה כחלק מעבודתה או שמא התובע פוטר בשל חוסר התאמה כפי שטוענות הנתבעות.

לכן, יתכן כי חובת המעסיק תקויים אף אם לא ייערך שימוע באופן המקובל ובילבד שהדרך הנבחרת תגלם בתוכה מספר מרכיבי ליבה חיוניים, ובכלל אלה הבאה לידיעת העובד מראש את האפשרות של פיטורים ומסירת הנימוקים אשר בעטיים נשקלת האפשרות האמורה, על מנת שיוכל להעלות טענותיו בהקשר זה ואלה תישקלנה בנפש חפצה (ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נגד קנסטו בע"מ  (28.2.17) להלן – פרשת ברד).

אי מסירת הנימוקים האמתיים העומדים ביסוד ההחלטה לסיים העסקה - גם אם הטעם לכך הוא רצון כנה להמנע מלפגוע בעובד – לא מאפשר לעובד לנסות ולהזים את הטענות שמועלות נגדו ואינו מאפשר לעובד להיות חשוף למציאות כהויתה.

נוסח זה מלמד אף הוא על כך שהאפשרות לתקופת העסקה קצרה הועלתה במהלך המו"מ ולא הובטח לתובע כל ביטחון תעסוקתי לטווח ארוך (נבהיר כי הדברים מצויינים מבלי לגרוע מחובת המעסיק להתנהל בתום לב בכל תקופת ההיתקשרות).

...

בהתחשב בכלל נסיבות הענין מצאנו לקבוע כי התובע זכאי לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבעות 2-3 נדחית.

התובע ציין כי עקב חשיפת השחיתויות הטרידו אותו הממונים עליו במשך שנים ובכך עוולו כלפיו בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1991 הקובע כי פגיעה בפרטיות היא גם "הטרדה אחרת" ועל כן הוא זכאי לפצוי בגובה 140,000 ש"ח (ר' סעיפים 108-104 לכתב התביעה).

מר מרום אף העיד, כי התובע וגב' ליזרוביץ הגישו תלונה נגדו, לאחר שסיפר להם שסַפָּק של משרד הביטחון "הוציא בוחטה של כסף" ורצה לתת לו. מר מרום הדף את נסיונו של הספק לתת לו כסף, הודיע שאינו מוכן לקבלו, והספק "לקח את הכסף חזרה לכיס והלך" (ר' פרוטוקול עמ' 73 שורות 16-12; עמ' 77 שורות 32-27; עמ' 78 שורות 33-27 עמ' 79 שורות 4-1).

בפרשת ועקנין (ד"נ 9/83 ועקנין – בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד מב(3) 837 (1988)) אליה מתייחס גם פרופ' בירנהק בספרו, נדונה שאלת קבילות ראיות שהושגו בדרכים פסולות, ובאותו ענין, לאחר השקיית אסיר במי מלח אשר גרמה לו להקיא את חבילות הסמים שהוחבאו בגופו, קבע בית המשפט העליון כי "פעולת הסוהרים היתה בלתי חוקית, אולם קבע שאין מדובר ב"הטרדה" (ר' שם, בעמ' 62) וזאת בהתייחסו להוראת סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

בענין זה קבע בית הדין כי מאחר ולא נמצא מקור נורמאטיבי חוקי מכוחו ניתן לחייב מעסיק בתשלום פיצוי לעובד שהוכיח כי התעמרו בו, יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין עגמת נפש, ובלשון פסק הדין: "מודעים אנו לכך שבתי הדין לעבודה אינם פוסקים פיצוי בגין עגמת נפש אלא במקרים חריגים, ולעיתים נדירות. אולם זאת כאשר פסיקת פיצוי זה מתבקשת בנוסף לראשי תביעה אחרים (פצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין וכד'). לא כך הוא הדבר בעניינינו". לפיכך, משפסקנו לתובע פיצוי בגין לא ממוני בשל היתעמרות בעבודה אין מקום לפסוק לו, בנוסף, גם פיצוי בגין עגמת נפש (ר' גם סעיף 54 לסיכומי הנתבעת).

...

לא מצאנו כי התובע שקט על שמריו או ויתר על תביעתו.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 66,666 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

אולם, בהנתן קביעתנו כי התובע חווה התעמרות בעבודה, אשר הנתבעת לא עשתה די כדי למנוע אף שהדברים היו גלויים והתובע חזר ואמר אותם, שוב שוב, לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שלא רצה), לא מצאנו לחייבו בהוצאות.

עקב הפסקת עבודת המבקש הוא הגיש תביעה כנגד המשיבה לרשות השיפוט בהסתדרות בטענה שפיטוריו נעשו שלא כדין ולכן ביקש כי תורה למשיבה להשיבו לעבודה.

העובדה שמר בר אור הופחד על ידי גורמים במשיבה דבר הנחשף כעת לאחר עזיבתו של הקב"ט אשר ניהל את החקירה במקום העבודה, מהוה ניסיון להטיית פסק הבוררות, עולה לכדי מעשה מירמה שבקבלת פסק הבוררות והוא בעל השלכות משמעותיות הן על תוצאות הפסק והן על המוטיבציה לפיטוריו של המבקש.

ואולם, עדות מר בר אור והשאלה האם הוא היה נתון תחת לחץ נוכח השיחות שקיים עמו מנהל הבטחון הארצי בכללית, מר יניב בצלאל, הוותה נדבך אחד בלבד מתוך מארג של ראיות וטענות על בסיסן החליטה רשות השיפוט, על שתי ערכאותיה, לדחות את תביעתו וערעורו של המבקש ולקבוע כי המבקש מעל באמון המשיבה ובהתאם פיטוריו היו מוצדקים ונכונים; שלישית, המבקש הגיש את הבקשה דנן שהיא חריגה ומחייבת טעמים מיוחדים וכבדי משקל, באי ניקיון כפיים ותוך הסתרת מסמכים וראיות רבים מבית הדין; רביעית, הבקשה הוגשה ללא תצהיר תמיכה מתאים, למרות שהיא כוללת טענות עובדתיות חדשות, שלא הוכחו.

נביא להלן את עקרי הדברים שצוינו שם ורלבנטיים לענייננו: "8. ההוראה כאמור בסעיף 27(א) לחוק לפיה נדרשים "טעמים מיוחדים" להארכת מועד מקבילה לתנאי לדחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים, בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיה "...נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ר' רע"א 10753/05 חסן – בן חמו (5.4.2007), להלן – "פרשת חסן"; ע"א 2970/18 כאמל עו"ד - קרבקי (22.8.2018); וכן האמור בספרו של ד"ר ישראל שמעוני, דיני בוררות אופק חדש בבוררות, מהדורה שלישית מורחבת, התשע"ט-2019, כרך א', עמ' 620).

...

על יסוד האמור, מקובלת עלינו טענת המשיבה כי עדותו של מר בר אור, עליה מבקש המבקש לבסס את בקשתו לביטול הפסק, היוותה אך נדבך אחד בלבד מתוך מארג של ראיות על בסיסן החליטה רשות השיפוט על שתי ערכאותיה, לקבוע כי המבקש מעל באמונה ולכן, דחתה את תביעתו וערעורו בהם ביקש להשיבו לעבודה.

סוף דבר: לאור כל האמור, משנימוקי הבקשה להארכת מועד נטענו באופן כללי ועמום, משהעובדות החדשות כנטען אינן חדשות ומאחר וגם על פניו לא יהיה בהן כדי לשנות מקביעות פסקי הבוררות הן בערכאת רשות השיפוט הראשונה והן בערכאת הערעור, אזי שלא הונח בפנינו כל טעם מיוחד, ודאי שלא בעל עוצמה ממשית, שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסקי הבוררות בחלוף המועד שנקבע לכך.

לפיכך, ומשלא הוכח בפנינו טעם מיוחד, דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 8345-12-20 31 דצמבר 2023 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציגת ציבור (עובדים) – גב' מזל בובליל נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים התובע: **** ע"י ב"כ עו"ד אורית בשן הנתבעת: מדינת ישראל – משרד הבטחון ע"י ב"כ עו"ד דמיטרי קוגן מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) פסק דין

התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) תשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים) (בסך של 250,000 ₪); פיצוי בגין עוגמת נפש (בסך של 20,000 ₪); פיצוי בגין היתנכלות תעסוקתית (בסך של 70,000 ₪); פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (בסך של 60,000 ₪) ובסך כולל של 400,000 ₪.

בפרשת נפתלי (סע"ש(י-ם) 38225-03-14 מנחם נפתלי - משרד ראש הממשלה ואח' (10.2.16) התייחסה הנשיאה (בדימוס) פרוז'ינין למאפייניה של העסקה פוגענית, וכך קבעה: "מדובר בהתנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. היתנהגות זו נושאת פנים רבות ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מלוליים (צעקות ביקורת לא מוצדקת וכד'), פגיעה במעמדם של העובדים ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה (שולמית אלמוג, היתנכלות תעסוקתית (mobbing), עבודה משפט וחברה, כרך יא', תשס"ו 233; מיכל לויט, לא צריך לספוג את ההשפלה הזאת, עורך הדין, גיליון מס' 20, אוקטובר 2015).

...

משלא מצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים ומששיקולי הנתבעת בהחלטת הפיטורים היו ענייניים וסבירים, דין טענות התובע בענין זה – להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, מצאנו כי יש מקום שכל צד יישא בהוצאותיו.