מלכתחילה שהתה המנהלת בחופשה ללא תשלום (חל"ת) ממשרד החינוך והועסקה בחוזה בכירים בערייה, אך החל מיום 1.9.2014, בעקבות משא ומתן בין משרד האוצר, הערייה, הסתדרות המורים והמנהלת עצמה, על רקע אי ביטוחה הפנסיוני כמתחייב מחוזה הבכירים, הסתיימו החל"ת ועבודת המנהלת במשרד החינוך והיא עברה להיות מועסקת בדירוג – דרגה בערייה, באופן שתנאי העסקתה מוסדרים בהסכמים הקבוציים של עובדי הוראה.
חוסר שביעות רצון מתפקוד המנהלת במשך כל תקופת העסקתה – מנהל מינהל החינוך בערייה, מר רמי (אברהם) הופנברג, הממונה על המנהלת (להלן – הממונה), העיד על תלונות ושיחות בירור רבות עם המנהלת.
בית הדין היתייחס בחומרה לצרוף להליך של מסמכים שכלל לא הוצגו לועדת הפיטורים וקבע כי "לא שוכנענו כי היו בעיות קשות עם תיפקוד התובעת משך כל שנות עבודתה" וכי פעולות נציגי הערייה ומנהליה מזמן אמת, בכל הקשור לקליטתה כעובדת דירוג דרגה בערייה, אף "מצביעות לכאורה על שביעות רצון מעבודתה ורצון כי תישאר במערכת".
היתנהלות שהביאה למתח ולעימותים בין הגננות והאגף – בית הדין סקר כל טענה וטענה בנושא, על פני 30 מסעיפי פסק הדין, תוך שהוא מנתח בפרוטרוט טענות שהועלו כנגד המנהלת בתחום אחזקת מבנים, שאינו כלל בתחומי אחריותה, הקשר עם הגננות וטענות לעניין טפול במילוי המקום של גננות, הטענות בישיבת הבירור, מכתב תמיכה במנהלת שנימסר לידיה על ידי עובדת שהעידה בהמשך נגדה, סקר גננות שלא הוצג כלל לועדת הפיטורים ובית הדין לא ייחס לו משקל משמעותי ותלונות שנטען, ולא הוכח, כי הועלו כנגד המנהלת על ידי הורים וגננות.
הסתדרות המורים טוענת, בין היתר, כי מתפקידו של בית הדין האיזורי לשקול את החלטת הערייה לגופה – האם נפלו בהחלטה פגמים המצדיקים היתערבות, האם ההחלטה סבירה ומידתית והאם נשקלו שיקולים זרים בעת קבלתה; הקפן ומשקלן של העדויות באשר לתפקודה של המנהלת ללא תעוד בכתב אינו יכול לשמש בסיס במידה מספקת לקביעה שהמנהלת פוטרה כדין; הערייה נימנעה מלהציג ראיות לביסוס טענותיה, לא הביאה לעדות את המפקחות, את נציגת ועד הגננות, את מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים אלא הסתפקה במקרים לא מעטים בעדות שמיעה.
...
בית הדין הגיע למסקנה לפיה "גם אם נקבל באופן מלא את טענות התובעת לעניין פיטורים ומנויים פוליטיים ונתעלם לחלוטין מטענות ההגנה שהעלתה העירייה בנושא – אין בדברים כדי לעמוד בנטל הראיה הנדרש להוכיח שבמקרה דנן מדובר בפיטורים פוליטיים גם כן".
למרות הקביעה כי הפיטורים אינם פיטורים פוליטיים, קבע בית הדין כדלקמן:
"יחד עם זאת, ובהתאם לקביעותינו לעיל אשר לעילות הפיטורים כפי שהובאו בפני ועדת הפיטורים ובפנינו במהלך ההליך, שוכנענו כי נשקלו שיקולים זרים שאינם מן העניין בהליך פיטורי התובעת. מקום בו התובעת הציגה התייחסות מתאימה לכל אחת ואחת מטענות העירייה לגבי תפקודה, לא סביר כי ועדת הפיטורים דחתה את כל הסבריה וקיבלה את טענות העירייה במלואן. יש בכך טעם נפגם [ההדגשה הוספה]".
בהמשך הדברים התייחס בית הדין למשיכת תצהירו של סגן ראש העיר ברגע האחרון, בהימנעות העירייה להעיד אחד מחברי ועדת הפיטורים ובתשתית הראייתית הדלה שהציגה העירייה בפני וועדת הפיטורים ובית הדין במענה לטענה לפיה פוטרה המנהלת ממניעים פוליטיים.
כפי שיפורט להלן, לטעמנו, עלה בידי המנהלת, בהתאם לתשתית העובדתית המפורטת בפסק הדין, להרים את הנטל הראשוני להוכיח כי קיים חשד סביר כי הפיטורים נגועים בשיקולים פוליטיים, באופן שנטל ההוכחה בסוגיה עבר לעירייה, ולא עלה בידי העירייה לסתור את החשד, כפי שיובהר בהרחבה להלן.
נקל להיווכח, שהעירייה שינתה, באחת, את התייחסותה למנהלת, ממי שהעירייה "בחרה לשכנע אותה", כפי שקבע בית הדין האזורי, לסיים את החל"ת ולא לשוב לעבודתה במשרד החינוך, כאל מי שהעירייה טוענת שלאורך כל הדרך תפקדה באופן שאינו משביע רצון ואין מנוס מפיטוריה בעילת אי התאמה, בגינה נפסק, באחד מהמקרים הראשונים בהם נבחנה סוגית הפיטורים הפוליטיים, כי "אי התאמה זו צריך שתהיה אמיתית, ולא אך אי רצון פוליטי זה או אחר לעבוד עם אותו עובד בכיר, שהיה באותו מקום עבודה, בטרם הגיע העובד החדש" (ע"ע 375/79 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא – ג'אבר, פד"ע לה 245).
סוף דבר – ערעורה של המנהלת מתקבל וערעור העירייה נדחה.
