פיטורים עקב רישומים כוזבים בתלושים וסרוב להטיל קנסות

סמכויות ועד ההנהלה כללו פעולות לשם הוצאה לפועל של עסקי האגודה ובצוע מטרותיה, ובהן בין היתר, השגחה כי פנקסי הנהלת החשבונות יהיו מדויקים ושלמים, סיוע לבקורת החשבונות ומסירת ידיעות שלמות לרואה החשבון, עיון בכל ההערות שתוגשנה על ידי הרשם או על ידי רואה החשבון ועשיית כל הנחוץ בקשר להערות אלה, ומינוי פקידים ופיטוריהם.

על פי כתב האישום אסתרזון, הנאשם, גרשוביץ וקופרמן, נטלו חלק בתוכנית עבריינית אותה רקם אסתרזון בשנת 2003 או בסמוך לכך, ואשר אושרה על ידי חברי ועד האגודה אז, להונאת רשות המסים על ידי האגודה באמצעות הנפקת תלושי שכר כוזבים ביחד עם אחרים, וביניהם המפורטים בנספח א' לכתב האישום, אשר נרשמו כעובדי האגודה, בעוד בפועל לא היו עובדיה באותה עת, או שהיו עובדיה אך תלושי השכר שלהם היו שונים מהשכר שקבלו בפועל עבור עבודתם (להלן: "העובדים הפיקטיביים") (להלן: "התוכנית העבריינית").

ב"כ הנאשם טען כי בעת שהחל הנאשם לשמש כחבר בועד המנהל ביצוע העבירות היה מצב נתון, תוך שאישר כי היה על הנאשם לסרב לפעול לבצוע עבירות או להתפטר והוא לא פעל כאמור.

· ת"פ (ת"א) מדינת ישראל נ' טטיאנה וייסביין (24.11.2019) שם דובר בנאשמת אשר הודתה והורשעה יחד עם נאשם נוסף וחברה שבניהולה בבצוע ישיר של עבירות לפי סעיף 220 לפקודה, בגין רישום משכורות כוזבות כהוצאה במטרה להיתחמק ממס, תוך משיכת הכספים לכיסה.

בקשר למיתחם הקנס, בשים לב לסוג העבירות שבביצוען הורשע הנאשם, בהן הקנס הוא ממין העבירה, ואשר בוצעו ממניע כלכלי, קיימת חשיבות רבה גם בהטלת ענישה אשר תיפגע בכיסו של הנאשם ותלמד כי אין רווח כלכלי לצד ביצוע העבירות.

...

יחד עם זאת חלק על טענת המאשימה לפיה לו הייתה מוגשת בקשה מסודרת לכופר הייתה הבקשה ככל הנראה נדחית, והפנה לנסיבות ולעבירות שבביצוען הורשע בסופו של יום, תוך שטען כי קיימים חברי ועד (משה מילר ומרדכי גלאי) שעניינם הסתיים בכופר כמפורט בענ2/1 ובמסמך שהוגש לתיק על ידו לאחר הטיעון לעונש.

מובן שבמקרים מתאימים קיימת הבחנה בין מידת הפגיעה בערכים המוגנים על ידי מי שמורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 224א לפקודה, לבין מי שמורשע בביצועה הישיר, ולעניין זה תינתן המשמעות המתאימה בעת קביעת מתחם הענישה, לאחר בחינת נסיבות ביצוע העבירות.

המדובר בטענה תאורטית, ואינני מוצאת לקבוע בה מסמרות אף לאחר שעיינתי בהחלטות הכופר בעניינם של מרדכי גלאי ומשה מילר (ענ2/2 ובמסמך הנוסף שהוגש) שלטענת הסנגור היו גם הם חברי ועד ההנהלה באגודה, אך עניינם הסתיים בכופר.

בראי כלל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות במרכז הרפואי מעייני הישועה, רחוב פוברסקי 17, בני ברק.

מרגע שסרב התובע 2 לעבוד בלילות ללא הפסקות כדין, החלו הנתבעים להתעמר בו ולהתנכל לו תעסוקתית, ובכלל זה: אי מתן משמרות וצמצום משמעותי של שעות העבודה, החלפת האוטובוס החדש בו נהג לאוטובוס ישן, אי תשלום הוצאות דלק אשר שולמו לו באופן קבוע, יחס עויין ומשפיל בעבודה, הכפשת שמו על ידי תלונות סרק בפני קצין הבטיחות, האשמה כוזבת בגין גניבת דיבורית רכב וכיוצ"ב. לאחר שלא נותרה לתובע 2 ברירה, ביום 18.11.2013 הודיע לנתבעים על התפטרותו בדין מפוטר עקב הרעת תנאים ממשית בתנאי עבודתו, תנאי עבודה בלתי סבירים, הפרת זכויות סוציאליות והתנכלות תעסוקתית.

כאשר נידרש עד הנתבעת להסביר בחקירתו מדוע בתלוש השכר שילמה הנתבעת בנוסף לשעות נוספות גלובאליות גם שעות נוספות רגילות, השיב: "השעות הנוספות הרגילות מכסות שעות מעבר לשעות הבסיסיות של מה שרשום בהסכם 8-9 שעות" (עמ' 49 לפרוטוקול, ש' 12-13).

במסגרת חקירת עד הנתבעת נישאל האם יש ברשותו מיסמך בנוגע לקנס שהוטל על הנתבעת בשל אי ביצוע הסעה על ידי התובע 1 בסך 250 ₪, והשיב שאין בידו מיסמך זה (עמ' 54 לפרוטוקול, ש' 13-27).

...

דיון והכרעה על רקע האמור לעיל, את פרק הדיון וההכרעה נפתח בבירור הסוגיות שבמחלוקת, ונתחיל בתביעת התובע 1 ולאחר מכן נעבור לבחון את תביעת התובע 2.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

יחד עם זאת, נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע, ישלם התובע 1 לנתבע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנוגע לתובע 2, תשלם הנתבעת בתוך 30 יום הסכומים הבאים: א. החזר ניכויי שכר בסך 8,284 ₪.

לטענת התובע, פוטר מעבודתו אצל הנתבעת בעקבות רישומים כוזבים בתלושים וסרובו להטלת קנסות מצד הנתבעת.

...

בתצהירו של התובע הוא תיאר את נסיבות פיטוריו, לגרסתו, בהאי לישנא: "8. סירובי שלי להטלת קנסות ע"י המעסיק ורישומים כוזבים בתלושים שלי שנעשו ע"י המעביד, הביא לסכסוך חריף בינינו, דבר שהוביל בסופו של דבר לפיטורי מהעבודה...." התובע לא פירט מתי, לעמדתו, אירע הסכסוך הנטען, מתי הודע לו על פיטוריו ובאילו נסיבות.

לאור האמור, מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי שולם לתובע שכר בגין כל תקופת עבודתו.

התביעה לתשלום שכר נדחית.

סיכום לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע את הזכויות הבאות: פדיון חופשה בסך 2,180 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.12.

התובע אינו טוען במכתב זה, כי סירב לשינוי זה (או כי קיבל הודעה עפ"י שינוי זה!), או כי עזב העבודה; בפועל טען רק "לקחתי חופש בחודש אפריל בחופשת הפסח לבחון את צעדי... חזרתי בתחילת מאי בידיעה ובהבטחה שהשכר ישופר..." – והינה בתצהירו אין כל אזכור לענין זה! ממילא, אין טענה לשפור שכר, מתי, בכמה, ודאי לא להבטחה לכך.

נזכיר עוד כי בתלוש 1.17 צויין כי לתובע יתרת חופשה קודמת של 0.92, מה שמלמד ומוכיח כי אכן עבד, ובאופן מלא, בדצמבר 2016! ובאשר לאופן הפסקת העבודה – לא שוכנענו לא מטענות זה ולא מטענות זה. אין חולק כי משטוען התובע כי פוטר – עליו הנטל.

כך גם איננו מקבלים עדות המנהל, כביכול, רו"ח לפי "שרירותו" רשם ימים/שכר בתלושי השכר; ודאי יודע רו"ח משמעות רישום "כוזב" במסמך.

הנתבעת לא הצביעה, ולו ברמז, על כי התובע נטש עבודתו; כי נידרש המנהל לעבוד בשפיים במקומו; אין בפנינו רמז ראייתי לכך שביקשה כי ישוב לעבודתו; ו"למצער", מתי אירע כך. אין בפנינו ראייה כי האוטובוס נשרף (למעט בדברי התובע), אך אין בכך,ראייה לכך כי ציוד נגנב מהאוטובוס, איזה ציוד ומה ערכו (ואגב, חרף כל דברינו ביחס לתביעה שכנגד – הנתבעת, בנגוד לאופן הצגת השאלות למנהל בח.נ.! – לא טענה כי התובע, "גנב" הציוד!!); אין בפנינו ראייה כי הוטל על הנתבעת (ע"י מי, מתי, ומכוח מה, ומהו) קנס, משהתובע לא התייצב למשמרת; ואין בפנינו ראייה לכך שהלקוחה לא שילמה לנתבעת עבור אותו יום (מדוע וכמה, ואף לא כי הנתבעת חבה ב"נזק" כאמור!); ודאי וודאי אין בפנינו הפסדי הישתכרות ו/או הפסקת היתקשרות עם הלקוחה! או עתויים להליך.

...

ביכרנו לא להכביר עוד מילים ביחס לתביעה שכנגד והנטען בה, סכומה, ומול העדר ראיות ומסמכים מהותיים להוכחתה! הנה כי כן – משלא הוכח, ולו רכיב אחד, מטענות הנתבעת ואף לא לערך הכספי שנתבע – נדחית התביעה שכנגד.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע הסכומים שנקבעו לעיל בתוך 30 יום ובצירוף ה"ה מיום 7.9.17 ועד לתשלומם בפועל.

כך גם, הגם שקיבלנו חלק מהתביעה – לא שוכנענו כי התנהלות התובע, כעובד, היתה ראויה.

התובע הועסק על ידי הנתבעת ושכרו שולם בהתאם לתלושים שהונפקו לו. מר עאסי העיד ביחס לטענה זו של התובע ואמר "לא. שקר וכזב. אלא אם שלמתי מהכיס שלי. אני לא אממן את הנתבעת...אין לי סמכות לעשות את זה, ולא יחזירו לי את הכסף אח"כ" (עמ' 12, ש' 1-3).

בתביעה לתשלום הודעה מוקדמת היתייחס התובע לתקופת עבודה למשך חמישה חודשים בלבד (סעיף 51 לכתב התביעה), כך שאף הוא לא ראה בתקופת הביניים תקופת עבודה בשולי הדברים נציין כי הרישום בתלושי השכר לפיו תחילת העסקתו של התובע ביום 1.8.2017 אינה מהוה ראיה לכך שהעסקתו של התובע לא הופסקה, שהרי מדובר בהפסקה ביחסי העבודה למשך פחות מחצי שנה, ובהתאם לסעיף 2(9) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, אין בהפסקה זו כדי להוות נתוק של היחסים לצורך שמירת רצף העבודה ותשלום זכויות של התובע.

יחד עם זאת, בכתב התביעה היתייחס התובע ועתר לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע, ביחס לסיום עבודתו בתום התקופה השנייה בלבד.

דיון והכרעה הלכה פסוקה כי שאלת פיטורי עובד הנה שאלה עובדתית בעיקרה, ונטל ההוכחה מוטל על התובע הטוען אותה, בבחינת "המוציא מחברו" (דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים נ' מאיר ניסימיאן, 26.5.1997; ע"ע (ארצי) 251/09 רו"ח אלון לויטה נ' לויטה, ליפסקי ושות' משרד רואי חשבון, 15.9.2011).

בחקירתו נישאל התובע על כך והשיב (עמ' 8, ש' 29-34): "ביום הזה עבדתי, סוף יום הוא ביקש ממני להישאר שעתיים בהפתעה בלי הודעה מוקדמת, וזה אחרי שכל פעם אני נענה לבקשה שלו, בסוף יום נשאר עוד שעות, פשוט לא יכולתי והסברתי לו למה והוא צעק עלי בטל' בצורה מטורפת כנראה הוא היה חייב שמישהו יסגור את הפינה הזאת, ואני לא יכולתי אז הוא התעצבן עלי ממש וגם קלל וניתק לי את הטל' ואז הוא שלח לי את ההודעה שאחזיר את המשאית ושביום א' לא אבוא, אם אני רוצה שאבוא רק יום יומיים וזהו." כבר בקדם המשפט לא הכחיש מר עאסי את המחלוקת שהיתה בין הצדדים באותו יום והסביר (עמ' 1, ש' 23-25- עמ' 2, ש' 1-4): "כשאני קולט עובדים הם מראש יודעים על שעות נוספות והוא פיתאום החליט באותו יום שהוא לא מוכן לעשות שעות נוספות. אני אמרתי לו שאני מצטער שהחזרתי אותו לעבודה. אני לא מפטר אנשים ולא אוהב לפטר אנשים. הוא עשה הרבה בעיות. יש לי הרבה מנהלים מעליי. כל התקופה עשה לי בעיות. הנהג היחידי שהצטערתי שקלטתי אותו זו הוא. כשהוא סרב לעבוד שעות נוספות, זה לא ייתכן שבשעה 13:00 הוא אומר לי שהוא לא רוצה לעבוד. המפקח היתקשר אליי להגיד לי שהוא תקוע. היתה פעם נוספת שהוא עשה שביתה איטלקית, גם השוטף התלונן עליו." בחקירתו הנגדית הוסיף והעיד (עמ' 12, ש' 21-27): "עד עכשיו ההיתנהגות שלו היתה גועל נפש, 22 שנה לא נתקלתי בהתנהגות כזאת, תפסת נקודת זמן, סוף יום של 28.3 יומיים לפני פסח ושהוא היה אמור לעבוד שעות נוספות לפי התוכנית ולא התקלתי אותו, ואז הוא הודיע לי שהוא לא רוצה לעבוד, זה גועל נפש, כי אני כבר מדווח לעיריה על מס' הרכב, עלול לקבל קנס מהעיריה, מנהלים של העיריה הולכים באחת הביתה, ואני כאשר עובדים אחרי הצהרים לפי הדווחים שדווחתי כבר בעשר בבוקר שהתובע יעבוד על רכב כזה וכזה, ואם מערכת איתור הלוויני לא תראה אותו אז יוצא שאני עבדתי על העייריה, ובגלל זה רתחתי מזעם. ההתנהלות שלו היתה מגעילה." אין איפוא מחלוקת בין הצדדים כי ביום 28.3.2018 ביקש מר עאסי לעבוד שעתיים נוספות והתובע סרב, דבר שהעלה את חמתו של מר עאסי.

...

התביעה לפיצוי חלף הפרשות פנסיוניות – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש – נדחית.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל – התביעה נדחית.