מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיטורים עקב סגירת מחלקה והעברתה למיקור חוץ

בהליך ערעור על פי חוק (על"ח) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הגב' שוורץ הוסיפה, כי החלטת הממונה, שהתקבלה ביום 03.10.20107 ואשר התירה את פיטוריה בעוד שאסרה את פיטוריהן של ה"ה בן צור ושיף-שליים, ניתנה על בסיס אותו מסד עובדתי ולכן היא בלתי סבירה, במיוחד על רקע העובדה שהחלטתה הסתמכה על דו"ח רואה חשבון שניתן כ- 3 חודשים לאחר מכירת הפעילות ומבלי שהוצגה כל אסמכתא באשר לצורך בסגירת מחלקת משאבי אנוש בחברה הרוכשת.
ביום 14.06.17, טרם העברת נכסי החברה לרוכשת, מסר בעל התפקיד, בידיעת ובהסכמת ב"כ העובדים, מכתבי פיטורים לכל עובדי החברה וסיים את העסקתם.
בפני הממונה הוצגו ראיות בנוגע לסגירת מחלקת משאבי אנוש, ולמעשה, הצדדים לא חלוקים בעיניין זה. מחלקה זו אכן חדלה להתקיים לאור הירידה המשמעותית בהקף כוח האדם ולאור ההחלטה הניהולית לפנות למיקור חוץ בעניינים שקודם לכן היו בתחום אחריותה של המחלקה הנ"ל ושל הגב' שוורץ שעמדה בראשה.
...
(6) לסיכום, טענה המערערת כי לא היה בסמכותה של הממונה לחייב אותה בהמשך העסקת ה"ה בן צור ושיף-שליים.
עמדת המדינה המדינה טענה, כי דין 2 הערעורים להידחות, וזאת מן הנימוקים הבאים: על"ח 30114-11-17 (הגב' שוורץ) הממונה לא התעלמה מהוראות הסכם המכר, אלא התייחסה אליו מפורשות, וקבעה כי לשון 5.2 להסכם אינה חד משמעית, שכן זה הוא נוסחו: "The Buyer undertakes to continue to employ employees if the company… " מכאן עולה, שהחברה הרוכשת התחייבה, כך על פי לשון ההסכם, להעסיק עובדים ולא את כל העובדים (all employees).
יחד עם זאת, כמצוות חוק עבודת נשים, נעשתה פנייה לממונה על חוק עבודת נשים ביחס לכל אותן עובדות שחסו תחת הגנת החוק הנ"ל. אין בידי לקבל את טענת המערערת, לפיה החלטת הממונה להמשיך ולהעסיק את 2 העובדות נתקבלה בחוסר סמכות, ולהלן נימוקיי.
אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי החלטות הממונה בכל אחד מ-2 התיקים נגועה בחוסר סבירות, או כי אינה מידתית או כי התקבלה בניגוד לכללי מנהל תקין, באופן המצדיק את התערבותו של בית הדין.
שני הערעורים נדחים אפוא ובנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

לחילופין, וככל שתביעתה לביטול הפיטורים והשבתה לעבודה לא תיתקבל, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים שונים ובהם פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, פיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין, הפרשים בגין אי הפרשות על רכיב הבונוס, השלמת פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית וסכומים שנוכו שלא כדין מדמי מחלה ששולמו לתובעת בחודש יוני 2017.
על אף האמור בעדותו של מר גלרון, אותה התייעלות עצמית לא גובתה בתוכנית מסודרת (מזמן אמת ולא כזו שנוצרה מכוח חיוב של בית הדין) או בהחלטה כתובה וברורה של דירקטוריון החברה לפיה הנתבעת תחל בצעדי התייעלות ובהם פיטורי התובעת, סגירת מחלקתה והעברת עבודתה למיקור חוץ.
...
לפיכך, ולנוכח האמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין רכיב זה נדחית.
באשר להוצאות הרכב (קבועות ומשתנות) והטלפון – הרי שאלו לא שימשו את התובעת לצרכי עבודתה בתקופת שהייתה בחופשת מחלה, ואף לא נטען כן. כך גם, התובעת לא הוכיחה ואף לא הפנתה לכל מקור נורמטיבי או נוהג התומכים בתביעתה בעניין זה. לפיכך, לא שוכנענו שהתובעת זכאית לתשלומים אלו גם בהיותה בחופשת מחלה.
לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 712 ₪ בגין רכיב זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 50,000 ₪ כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.17 ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

מאחר והנתבעת מעניקה שירותי מוקד במיקור חוץ עבור לקוחותיה, קיומן של משרות ספציפיות תלוי בהחלטת אותם לקוחות וכי ההחלטה על סגירת משרתה של התובעת ופתיחת משרה של ניהול מחלקת הדרכה, עם דרישות תפקיד שונות, נעשה בהחלטת הלקוח בלבד ועפ"י הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לו. מרגע שנודע לנתבעת על סגירת המשרה הוצעו לתובעת כחמש משרות פוטנציאליות, חלקן בשכר דומה לשכר שנקבע בחוזה העבודה וחלקן בשכר נמוך יותר.
על פי סעיף 9(א)(2) לחוק ועל פי הפסיקה, כדי להעביר לנתבעת את הנטל להוכיח שלא פיטרה את התובעת מחמת הריונה, על התובעת להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת הפיטורים היתה נגועה בהפליה מחמת היותה בהריון ושלא היתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה.
בעיניינו, הנתבעת לא העלתה טענה מהותית וקונקרטית בדבר חוסר שביעות רצון מעבודת התובעת, אלא שלטענת הנתבעת, התובעת פוטרה בשל סגירת משרתה כמפתחת הדרכה וכי לא נמצאה לה חלופה אחרת בחברה.
...
לאור כל אחד מהטעמים המנויים לעיל אנו קובעים כי התובעת לא פוטרה ולא הופלתה מחמת הריונה, והריונה לא היווה שיקול כלשהו בהחלטה על פיטוריה.
] לאור האמור עד כה, אנו סבורים כי התובעת הוכיחה כי לא היתה "בהתנהגותה או במעשיה" סיבה לפיטוריה.
התובעת תשלם לנתבעים את הסכום האמור בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. זכות ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלתו.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המבקשת טוענת כי ההחלטה בדבר סגירת סטודיו בלפ"מ, לאור הוצאת העבודה במיקור חוץ לקבלנים, אינה סיבה לפיטוריה ולכן יש לשבצה באמצעות נציבות שירות המדינה במשיבה 1.
פיטורי המבקשת מתחייבים נוכח סגירת מחלקת הגרפיקה בלפ"מ ובהעדר רצונה של המבקשת להישתלב בתפקידים רלבאנטיים ופנויים במשיבה 2.
""מיקור חוץ" של כוח אדם, בו מספק קבלן משנה כוח אדם הפועל בחצריו של המשתמש, ונועד במקורו למשימות זמניות; ומיקור חוץ של פונקציות, בו מעביר המשתמש את האחריות לבצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו.
...
לטעמנו, באי מתן הסעד הזמני, קרי, פיטורי המבקשת בתום 20 שנות עבודה בתפקיד אותו מלאה במחלקת הגרפיקה המנוהלת על ידי המדינה, ייגרם למבקשת נזק גדול יותר מאשר הנזק שייגרם למדינה לו ניתן היה הסעד הזמני.
סבורים אנו כי, בשלב זה ועד למתן פסק דין בתיק העיקרי (שאמור להינתן בחודשים הקרובים שכן הליך ההוכחות כבר הסתיים ועל הצדדים להגיש סיכומיהם) לא ייגרם למדינה כל נזק מנסיון לשלב את המבקשת בשירותיה, שכן סיום העסקתה של המבקשת נבע מסגירת מחלקת הגרפיקה בלפ"מ ולא בקיומן של טענות אודות תפקודה המקצועי של המבקשת.
סוף דבר: הליך הפיטורים שננקט על ידי טלדור בהתייחס למבקשת – מבוטל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הפסיקה מכירה בלגיטימיות העסקה באמצעות מיקור חוץ, וזאת על רקע השינויים בתחומי הכלכלה ובמערכת יחסי העבודה (ע"ע 478-09‏ ‏חסידים נ' עריית ירושלים (13.1.11), פסקה 20 לפסק דינה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' פאהום (2.11.08), פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר)).
כמו כן, העלאות שכר של התובע הועברו לבירור על ידי ברק, ורק לאחר שהבנק אישר "כלקוח שמשלם", שכר התובע הועלה על ידה (ע' 20, ש' 17); עשירית ברק היא שערכה רישומים בדבר ימי עבודה ויומני חופשה ומחלה של התובע (ס' 27.8 לתצהיר הכט; ריכוזי נתוני עובד שנתיים שצורפו לתצהיר אפגן).
בהתאם, ברק היא שהוציאה לתובע הודעה על סיום עבודתו בבנק, זימנה אותו לשיחה בדבר המשך העסקתו אצלה, והעלתה בפניו הצעה לעבודה חלופית, ולבסוף אף שילמה לו את פצויי הפיטורים המגיעים; ארבע עשרה לא מצאנו שבדרך העסקת התובע הבנק ביקש להיתחמק מחובותיו כמעסיק, או שהיה בכך כדי לפגוע או לגרוע מזכויות העובד.
בחקירתו הוא הוסיף כי "מנהל מדור מבנים מלול הודיע לכל עובדי האחזקה על סיום עבודתם, המחלקה ניסגרה מבחינת הבנק והעובדים אחד אחרי השני הסתיימה תקופת עבודתם" (ע' 24, ש' 1).
...
להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו: ראשית התובע טען בתצהירו שכשלוש שנים לאחר תחילת עבודתו בבנק, עבודתו בעיקרה הייתה בייצור רהיטים למשרדי הבנק (ס' 4.8, 6.1.1- 6.1.3 לתצהירו), וכי "במהלך כ-17 שנה, תיקנתי ובניתי, יחד עם עובד נוסף, את הריהוט של משרדי הבנק". מעדותו זו לא עולה בבירור כי אכן הוא ייצר בעצמו רהיטים משמעותיים עבור הבנק ובהיקף כזה שהמדובר היה בעבודת ייצור ולא אחזקה (ס'– 6.1.2 לתצהיר התובע).
המשמעות הינה שדין מרבית הסעדים שלהם עתה התובע להידחות, שכן אלא התבססו ונגזרו מטענתו העיקרית בדבר זכותו להכרה כעובד הבנק.
כמו כן, אף לא מצאנו שהתובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים בנסיבות סיום עבודתו.
סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.
התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו