פיטורים על רקע השקפת עולם

ב"כ הצדדים הודיעו כי הם מוותרים על חקירות נגדיות וסיכמו טענותיהם בעל-פה. תמצית טענות המבקשת – בפרק ה"טיעון המשפטי", העלתה המבקשת את טענותיה, כפי שיפורטו בתמצית להלן: הפיטורים מהוים אפליה על רקע השקפה אישית, בנגוד לחוק שיויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ובנגוד לזכותה הבסיסית לחופש הביטוי.

המשיבה, אשר נדמה כי הבינה את הבעייתיות שבטיעוניה, הוסיפה וטענה בהמשך תגובתה (סע' 50), כי: "המבקשת לא פוטרה מעבודתה בשל השקפתה ביחס למעשים שמבצעת מדינת ישראל בעזה, ויכול בהחלט שישנם עובדים נוספים בחברה שחולקים עם המבקשת את אותה השקפה. המבקשת פוטרה מעבודתה בשל הפירסום הפוגעני שביצעה...". נודה כי אנו מתקשים להבין את הלך מחשבתה של המשיבה, גם בהקשר זה. לטענתה, אין פסול בהשקפת עולמה של המבקשת, כל עוד היא נוצרת אותה בליבה.

...

תמצית טענות המשיבה – בתגובתה, העלתה המשיבה את טענותיה ולפיהן יש לדחות את הבקשה, זאת מהנימוקים כפי שיפורטו בתמצית להלן: המסמך אליו הפנתה המבקשת בשיתוף שערכה בפייסבוק, אינו בגדר "השקפה", כי אם "הסתה". זאת ועוד, הפייסבוק אינו "מרחב פרטי". המבקשת ציינה בדף האישי שלה בפייסבוק, כי הינה עובדת בחברת "מור-מאר". עובדה זו, מוציאה אותה מן המרחב הפרטי, אילו היה כזה, ומכניסה אותה למרחב יחסי העבודה.

טענה זו, לא רק שאין לה מקום, אלא שלטעמנו היא נגועה בחוסר תום לב. ונסביר: השעיית המבקשת מעבודתה, אינה מעוגנת בדין.

סוף דבר - דין הבקשה להתקבל.

אנו מורים למשיבה להחזיר את המבקשת לעבודתה, לאלתר, ולהמשיך ולהעסיק אותה, עד להכרעה בתביעה בתיק העיקרי, אשר תוגש בתוך 7 ימים מהיום.

לטענתה, לנוכח הכחשה גורפת של הנתבעת לרבות את פרטי הסיכסוך בין הצדדים משנת 2006 על רקע ההיתאגדות, היא ביקשה לעיין בתיק האישי לצורך איתור המסמכים הנוגעים לסכסוך ובכלל זה מכתב ההשעיה והפיטורים ואולם באופן מפתיע, המסמכים לא נימצאו בתיק האישי.

הבקשה לזימונם של המרצים ה"ה: מר אבו ריא מוסטפא, מר מסאלחה טאהא, מר דראושה סאלח עראבה, מר זועבי עסאם ומר גבראן פדיל – לטענת התובעת, המרצים הנ"ל עובדים איתה במשך שנים רבות ועדותם תסייע לתובעת לסתור ולהפריך את טענות הנתבעת לפיהן היא בעלת השקפת עולם גזענית וכי לא ניתן להמשיך ולהעסיק את התובעת בנתבעת מחשש להסתה ולפגיעה במירקם העדין של אוכלוסיית הסטודנטים, המרצים וכל באי המכללה.

...

לנוכח טענות התובעת בדבר הפגמים שנפלו בהליך השימוע, עדותו של מר אסדי עשויה לתרום לשפוך אור על הליך השימוע שנערך לתובעת ועל כן, אני מורה על זימונו לעדות.

לגבי הגב' סלאמה נטען כי אין רלוונטיות לפגישה שנערכה בין המתלוננת לבין התובעת ביום 8/4/14 ולפיכךף יש לדחות את הבקשה לזמן את הגב' סלאמה ואילו לגבי הגב' זינאתי נטען כי התובעת לא נימקה את הבקשה לזימון ועל כן ראוי לדחותה.

לנוכח המחלוקות בתיק ובפרט באשר לדברים שנאמרו על ידי התובעת באירוע שבגינו הוגשה התלונה כנגד התובעת, ישנה חשיבות לעדותם של עדים שנכחו באירוע ועל כן, אני נעתרת לבקשה לזימונה של הגב' מרווה חגאזי.

לפיכך, אני נעתרת לבקשה לזמן את הגב' רשא סלאמה.

בבקשתה עתרה לקבלת הסעדים הזמניים הבאים כנגד מעסיקתה, רשת גני הילדים של אגודת ישראל: לתת צו מניעה זמני שיאסור על המעסיקה להפחית את הקף משרתה לשלושה ימי עבודה בשבוע ולהורות כי היא תשובץ לעבודה לארבעה ימי עבודה בגן של המשיבה באשדוד בשנת התשפ"ב. עיקר טענת התובעת היא כי הופלתה על רקע השקפת עולמה.

לנתבעת עובדים נוספים בבתי הספר במקומות שונים בארץ של החינוך העצמאי, שהיא עמותה הקשורה לתובעת והם פוטרו מעבודתם, כאשר הם הועסקו בבתי ספר של החינוך העצמאי המזוהה עם חסידות גור, ללא שימוע ולא כדין ובשל כך גם פנו לבית הדין (פרטיהם פורטו בסעיפים 93-96 בכתב התביעה).

...

לאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם, החלטנו : "6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שאין מקום בשלב זה של ההליך להורות על שיבוצה של המבקשת באשדוד. טענת האפליה שטוענת המבקשת היא טענה המצריכה בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה: החלטת הנתבעת לניוד התובעת ולצמצום משרתה שהתקבלה על בסיס שיקולים פסולים – מבוטלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בגין הפרת זכותה לשימוע; הנתבעת תשלם לתובעת גמול הנסיעה בגין חודשים 10/21-9/21 בסך של 1,039.9 ₪; הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט התובעת בסך כולל של 7,000 ₪, בשים לב להליכים השונים אותם נדרשה התובעת לנהל בגין התנהלות הנתבעת ולהתנהלותה בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, אחרת יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כדין.

כמו כן שמנו לנגד עינינו את החשיבות שיש לתת לפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עסקו, אלא וכפי שהורחב לעיל, לא מצאנו כל קשר ענייני בין דרישת הנתבעת וצפייתה מאת התובעת לבין המטרה החינוכית, שעה שלא הוכח בפנינו כי התובעת פעלה בניגוד לפרופיל ומטרותיו החינוכיות של גני הילדים בהם שימשה כגננת משלימה.

יצוין כי בישיבת ההוכחות ציינה ב"כ המשיב (עמ' 5 ש' 20 ואילך) "גם אנחנו חוששים ואם יש חשש אמיתי שיאונה לה כל רע אם היא תחזור לבית הספר אנחנו לא רוצים שזה יקרה. אני חושבת שזה לא נכון לה." בכתב התביעה בתיק העקרי, עותרת המבקשת לחיב את המשיב לשבצה לעבודה – נוכח פגיעה והתעמרות מתמשכת בה על רקע השקפת עולם (של בעלה) בלבד, וכן לפצוי כספי בגין הפליה והתנכלות ובגין עגמת נפש, פגיעה בכבוד, הפרת חובת שימוע , חוסר תום לב, טעמים זרים ופיטורים דה פאקטו שלא כדין של עובדת הוראה.

...

ואולם לא מצאנו מקום לפטור הצדדים בכך.

סוף דבר מצאנו כי דין הבקשה כשלעצמה להדחות ככל שהדבר נוגע לחובת השיבוץ בפועל של המבקשת לשנת לימודים זו. (בשלב זה לא מצאנו מקום להתערב בביצוע בפועל של תשלום שכר למבקשת כפי שנעשה עד כה וזאת מבלי לקבוע כל קביעה בשאלה האם משולם כדין ומה נפקות יש לתשובה לשאלה זו.) עם זאת מוצאים אנו כי על שני הצדדים לפעול בתום לב ובגמישות על מנת שהמבקשת תשובץ לעבודה כבר בשנה"ל הנוכחית (ולו במשרה זמנית בשלב זה לשנה זו) בבית ספר (לא בביה"ס) של המשיב בבית שמש או בירושלים במגבלות שתוארו לעיל.

מוצאים אנו לציין כבר עתה , משעסקינן בהתנהלות הנוגעת למוכש"ר ובכספי ציבור, כי לטעמנו ראוי שלהליך העיקרי יתאפשר גם למשרד החינוך להביע עמדתו.

על רקע החלפת המפעיל וההשלכות על יחסי העבודה הקבוציים כמו גם פיטורי העובדים מהעמותה, ארגון כוח לעובדים הכריז על סיכסוך עבודה והודעת שביתה והעובדים נקטו בצעדים אירגוניים שנידונו בתיק ס"ק 49146-12-17 שהתנהל בפני מותב בראשות כב' השופטת קרן כהן.

המשיבות הפלו את מר סופר בקבלה לעבודה על רקע השקפת עולמו ופעילותו באירגון העובדים.

...

] בנסיבות אלו, שוכנענו שלא נערך למר סופר שימוע כדין ולא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו באופן סדור וראוי על מנת לנסות ולשנות את החלטת המדינה בדבר הפסקת עבודתו במעון נווה חורש, ובשים לב לתקופת עבודתו במעון, חומרת המעשים שיוחסו לו, הרקע של המאבק הארגוני והמשמעות של החלטת המדינה שגרמה לסיום עבודתו במעון ואף שללה את אפשרות העסקתו במעונות ממשלתיים אחרים, אנו פוסקים למר סופר פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין העדר שימוע, מתוכו 10,000 ₪ ישולם על המשיבות 1-2 וסך של 20,000 ₪ ישולם על ידי המדינה.

לנוכח טענות המבקשים ולפיהן מר סופר זכאי לפיצוי נוסף בגין חוסר תום לב במשא ומתן, תוך שריון סרק של כח עבודתו, נבהיר כי לא מצאנו שחברת דנאל ו/או בית אקשטיין נהלו עם מר סופר משא ומתן בחוסר תום לב. כפי שעלה מהתשתית העובדתית, המבקשות 1-2 היו מעוניינות לקלוט את מר סופר לשורותיהן על מנת שימשיך לעבוד באמצעותן במעון נווה חורש.

] סוף דבר – המשיבות ישלמו למר סופר בתוך 30 ימים פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין העדר שימוע בהתאם לחלוקה המפורטת בסעיף 49 לעיל.