פיטורים מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים

סעיף 3 לחוק פצויי פיטורים קובע חזקה ולפיה "פיטורים סמוך לפני שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח הפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". בעיניין זה נפסק בעיניין בע"ע (ארצי) 122/03 וקסמן – "אי.טי.אס." 24 שעות מחוץ לשעון, [פורסם בנבו] (מיום 7.1.2003)) כי: "סעיף 1 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע את הזכות לקבל פצויי פיטורים למי שעבד ברציפות שנה אחת לפחות ופוטר. סעיף 3 לחוק זה מהוה חריג לכלל זה. הסעיף קובע חזקה כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להמנע מתשלום פצויי פיטורים. חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מוכח הפוכו של דבר... החזקה נסתרת רק אם עולה בידי המעסיק להוכיח כי לא הייתה לו כוונה להיתחמק מתשלום פצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע עניני-מקצועי ובין אם לאו... עלינו לבחון אם כן האם הוכח בפני בית הדין האיזורי שהפיטורים לא בוצעו על מנת להישתמט מתשלום פצויי פיטורין, שאם לא כן לא נסתרה החזקה שבסעיף". עיון בחומר הראיות מעלה כי התובעת עבדה בנתבעת אחד עשר חודשים ושבוע, לכל הפחות (בתלושי השכר של התובעת, למעט תלוש השכר האחרון מחודש 07/13, נכתב כי התובעת החלה את העסקתה בנתבעת ביום 01.8.12.

...

בנסיבות העניין בשים לב לחומרת הפגמים בתלושים, כמפורט לעיל, אנו סבורים שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 5,000 ₪.

ערה אני לטענת התובעת, כפי שהועלתה בפרוטוקול הדיון, כי הייתה לה קופת פנסיה עובר לתחילת עבודתה בנתבעת (ר' ע"מ 14 שורות 5-6), אולם משלא הציגה ראיה לתמיכה בטענתה זו אין בידי לקבלה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: שכר עבודה בגין ימי התלמדות בסך 315 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.12 ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות אלה, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הנה בשאלה האם עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") לפיה יש לראות פיטורים שכאלה כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים וכי אין לראות בהם כפיטורים הפוגעים בזכות לפצויי פיטורים? סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק התוויתה בפרשת וקסמן (ע"ע (ארצי) 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" (ניתן ביום 7.1.03)) את ההלכה בעיניין זה וקבעה: "סעיף 1 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע את הזכות לקבל פצויי פיטורים למי שעבד ברציפות שנה אחת לפחות ופוטר. סעיף 3 לחוק זה מהוה חריג לכלל זה. הסעיף קובע חזקה כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להמנע מתשלום פצויי פיטורים. חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מוכח הפוכו של דבר (ראה דב"ע תש"ן 141-3 רהיטי דורון בע"מ- מאיר פרוינד, פד"ע כב 230 מפי סגן הנשיא סטיב אדלר): אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח הפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פיצוי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים. החזקה נסתרת רק אם עולה בידי המעסיק להוכיח כי לא היתה לו כוונה להיתחמק מתשלום פצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע עינייני-מקצועי ובין אם לאו". לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול חומר הראיות שבתיק, ועל יסוד התרשמותי מעדותו של התובע מצד אחד, ושל מר יוסף אלעול מנהל הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת") מצד שני, מסקנתי היא שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, כי לא הייתה לה כוונה להיתחמק מתשלום פצויי פיטורים לתובע.

...

לאור האמור לעיל, הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,760 ₪ (5,760 ₪= 12 חודשים* 6%* 8,000 ₪).

בשולי הדברים אוסיף, כי משנדחתה טענת הנתבעת לענין קיומה של יתרת ימי חופשה שלילית, הרי שטענת הנתבעת לקיזוז חוב בגין ניצול חופשה ביתר נדחית אף היא.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: א. תשלום בגין פיצויי פיטורים בסך של 8,000 ₪.

ואולם, נוכח סעיף 3 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, קיימת חזקה שלפיה מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להמנע מתשלום פצויי פיטורים.

...

לטענת הנתבעת, לתובע אין ולא מגיעים כספים בגין שכר חודש ספטמבר 2017 כנטען, שכן התובע קיבל את כל שהגיע לו. משטענה זו נזנחה על ידי התובע בסיכומיו ומשמדובר בתובע עובד בשכר ולא במשכורת אשר אינו זכאי להודעה בת חודש ימים, ואשר ממילא קבענו כי עשה דין לעצמו כאמור, יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. פדיון ימי חופשה אמנם בתצהירו ציין התובע (ס' 20) כי "הנתבעת פיטרה אותי בטרם ניצלתי את מלוא ימי החופשה להם הייתי זכאי", וכך גם בסיכומיו (ע' 12 ש' 26-29), אך בכתב התביעה לא נתבקש סעד בעניין זה. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך שלושים יום מהיום: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (הליך שימוע שלא לפי הכללים) בסך של 4,500 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

משכך שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל וסתרה את החזקה לפיה מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להמנע מתשלום פצויי פיטורים.

...

משכך עילת תביעת התובעת בנוגע לפיצויי פיטורים נדחית, שעה שהוכח כי הנתבעת שחררה לתובעת את הכספים שנצברו בקופות שנפתחו על ידי הנתבעת לטובת התובעת (ר' נספחים – טופס 161 ומכתב שחרור).

אין בידינו לקבל את טענתה התובעת כי יש לזקוף לזכותה את תקופה ההודעה המוקדמת, שלא ניתנה לה עובר לפיטוריה, כחלק מתקופת העבודה לצורך חישוב זכויותיה.

משכך נדחית תביעת התובעת לדמי הבראה.

בעיניין זה, התובעת לא הוכיחה כי פוטרה מתוך כוונה להמנע מתשלום פצויי פיטורים (ר' ס' 3 לחוק פצויי פיטורים) ואף לגירסתה הדבר נעשה בשל מחלתה.

...

עם זאת, לאור כך שאין מחלוקת כי הנתבעים שניהם הפעילו את המזנון (ר' ס' 1 לכתב ההגנה) שוכנענו כי יש לראות בשניהם כמעסיקים של התובעת וכי אין לערוך ביניהם הפרדה לעניין זה. המחלוקת לעניין תקופת העסקתה של התובעת לטענת התובעת, הועסקה במזנון החל מיום 4.11.18 ועד ליום 26.6.19, קרי כשמונה חודשי עבודה (ר' ס' 4 לכתב התביעה, עמ' 2 לסיכומי התובעת).

אי מסירת ההודעה כדין, בענייננו, גרמה למחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע למועד תחילת עבודתה של התובעת, כאשר אין בגילם של הנתבעים כדי לפטור אותם מעמידה בחובה זו. בנסיבות אלו, ומשלא הייתה מחלוקת לעניין יתר תנאי עבודתה של התובעת, מצאנו לנכון להעמיד את גובה הפיצוי בגין רכיב זה על סך 700 ₪.

משכך, מצאנו לפסוק לתובעת ברכיב נתבע זה, תוך שכלול מלוא נסיבות העסקה וטיב העסק, סך של 700 ₪.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.