פיטורים ממקום עבודה: חובת הודעה מוקדמת

לטענתה, פוטרה ממקום עבודתה ללא שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת, וזאת לאחר שבמהלך עבודתה, לא שולמו לה כל הזכויות המגיעות לה, לרבות זכויות הנובעות מכוחם של צוי הרחבה בענף הניקיון ולחילופין, בענף השמירה, שלטענתה, חלים על מערכת יחסי העבודה.

באשר לטענת הקזוז של הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אנו דוחים טענה זו מן הטעם שקבענו כי התובעת לא נטשה את מקום העבודה ולכן ממילא לא חלה עליה חובה לתת הודעה מוקדמת.

...

אנו דוחים את טענת הנתבעת, לפיה התובעת התפטרה ממקום עבודה, ולהלן נפרט את נימוקינו.

מבלי להידרש לשאלה, האם התובעת היתה רשאית לסרב לעבודה שהוצעה לה מבלי אפילו לנסותה, אנו סבורים, כי המתנתה להחלטה אחרת, מעידה כי לא התכוונה להתפטר מעבודתה; שנית, הואיל ולא נערך לה שימוע ולא הוסברה לה משמעות סירובה, ובהיעדר כל ראיה פוזיטיבית שיש בה כדי להעיד כי התובעת גמרה בלבה אומר שלא לעבוד יותר עבור הנתבעת בכל עבודה שהיא, אנו סבורים כי יש לראות בה כמי שפוטרה הלכה למעשה.

אין בידינו לקבל את חישובי התובעת לא רק מן הטעם, שמקום בו שולמה לה תמורה בשיעור 100%, היא זכאית להפרש בלבד, אלא גם מן הטעם שלא ניכתה זמני הפסקה.

לאור העובדה שבכתב התביעה התובעת לא טרחה לציין זאת, והסתפקה באמירה כי מידי חודש עבדה 25 שעות נוספות מבלי לקבל עליהן תגמול, ומשהוכח כי במרבית החודשים בהם עבדה שעות נוספות, קיבלה על כך גמול, כפי שהודגם בתלושי השכר, אנו דוחים את דרך החישוב שביצעה.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי עריכת שימוע – 1,500 ₪; הפרשות לפנסיה – 1,556 ₪; הפרשי תשלום בגין שעות נוספות – 44.5 ₪.

בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים התשכ"ג-1963, הריני להודיעך על התפטרותי מעבודה לרגל מצבו הרפואי הקשה של אבי, מר גיל גור, בהתאם לאישור הרפואי המצורף למכתב זה. הריני נותנת בזאת הודעה מוקדמת לפני התפטרותי.

במצב דברים זה נשאלת השאלה האם התובעת הייתה מחויבת לעדכן את הנתבעת בדבר פטירת אביה? אנו סבורים, כי על אף תחושת אי הנוחות העולה מכך שחרף השנים הרבות בהן נמשכו יחסי העבודה, התובעת לא עידכנה את הנתבעת כי חדלה להתקיים הסיבה בעטיה ביקשה להתפטר, אין בתקופת הזמן הקצרה כשלעצמה בין מועד פטירת אביה ובין סיום עבודתה , כדי לחייב את התובעת בחובת עידכון או חובה לשוב לעבודתו מקום בו הפיטורים ניכנסו לתוקף.

...

במצב דברים זה נשאלת השאלה האם התובעת הייתה מחויבת לעדכן את הנתבעת בדבר פטירת אביה? אנו סבורים, כי על אף תחושת אי הנוחות העולה מכך שחרף השנים הרבות בהן נמשכו יחסי העבודה, התובעת לא עדכנה את הנתבעת כי חדלה להתקיים הסיבה בעטיה ביקשה להתפטר, אין בתקופת הזמן הקצרה כשלעצמה בין מועד פטירת אביה ובין סיום עבודתה , כדי לחייב את התובעת בחובת עדכון או חובה לשוב לעבודתו מקום בו הפיטורים נכנסו לתוקף.

בהתאם לכך ולאור קביעתנו לעיל, תביעת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה- נדחית.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: פיצויי פיטורים בגובה של 73,662 ₪.

מר דפנה חסר סמכות לשלול על בסיס שיקול דעתו זכות מגב' פרינו מכוח יחסי עבודה, על אחת כמה וכמה כאשר לא עמד בחובתו כמעסיק ולא הפריש כספים על בסיס חודשי לטובת פצויי פיטורים, כמצוות צו ההרחבה.

כשם שמעביד, שאינו נותן לעובד הודעה מוקדמת כדין על פיטוריו, לא יהיה חייב, בדרך כלל, ביותר מתשלום תמורת ההודעה מוקדמת, בהנחה שלא קיימת הפרה נוספת של חוזה העבודה על ידי המעסיק, מלבד אי מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, כך גם נכון לשער שאין מקום להטיל על עובד בנסיבות דומות, יותר מתשלום תמורת ההודעה המוקדמת.

...

כבוד סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק קבעה – "... מקום בו נטענות טענות חמורות כנגד העובד ועניינן במישור הפלילי, יש לבססן כדבעי בטרם תתקבל הטענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כלשהי. משלא נעשה כן בנסיבות מקרה זה ולא הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי אכן העבירות בוצעו על ידי העובדים, התוצאה היא כי יש לדחות את טענת המבקשות באשר לשלילת רכיב הפיצויים והשבתו לידיהן." כבוד סגנית הנשיאה צדיק תמכה את מסקנתה גם בהוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן לא ניתן להחזיר, להעביר, לשעבד או לעקל כספי פיצויי פיטורים שהופרשו לקופת גמל, אלא בתנאי הסעיף.

התביעה בגין שעות עבודה בשבת, החזר ניכויים מהשכר, דמי כלכלה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

תביעת מר דפנה לקיזוז שעות הפסקה – נדחית.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה של גב' פרינו תביעת מר דפנה - סע"ש 48755-04-18 תביעתו של מר דפנה לפיצוי בגין תפיסת האשרה, פיצוי בגין נזקי ייצור והתקשרויות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי העברת תפקיד לעובד מחליף ופיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים ומנהלים – נדחית.

לעניין שלילת פצויי פיטורים מעובד, קובע סעיף 16 לחוק פצויי פיטורים, כדלקמן: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת לא תחול "על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי". אף אחד מהצדדים לא טען לתחולתו של הסכם קבוצי ספציפי בעניינינו.

לאור האמור, עבירה של "עזיבת מקום העבודה בזמן העבודה בלי רשות או בלי סיבה סבירה", כמו גם עבירה של העדרות מעבודה "בלי רשות ובלי סיבה סבירה", אינן מוגדרות בתקנון העבודה, אליו הפניתה הנתבעת, כעבירות של "הפרת משמעת באופן חמור". יתירה מכך, העונש הצפוי ביחס לעבירות אלה בהתאם לתקנון העבודה אינו עונש של פיטורים ואינו עונש של שלילת פצויי פיטורים או שלילת הודעה מוקדמת.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: השבת הודעת מוקדמת שקוזזה שלא כדין בסכום של 2,520 ₪.

התביעות לתשלום פיצוי בגין פיטורים של לא כדין, פיצוי בגין אי מסירת מכתב פיטורים, הודעה מוקדמת וכן טענת הקיזוז - נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה.

התובעת, אזרחית אריתריאה, שוהה בישראל במעמד של הגנה קבוצתית, הגישה תביעה כספית לפצויי פיטורים, פיצוי לפיטורים שלא כדין: בנגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, התשנ"ב-1992; חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) וחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן - חוק שויון הזדמנויות בעבודה), שכר עבודה עד הלידה ובתקופה המוגנת, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, חגים, חלף הוצאות אישפוז לידה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופצוי בגין אי קיום שימוע.

במקרה בו עובדים הועסקו בחוזה עבודה המתחדש מדי שנה – קבע בית הדין הארצי כי "מתכונת העסקה בחוזים לתקופה קצובה אינה פוטרת את המעסיק מחובת מתן הודעה מוקדמת לעובדים על אי חידוש חוזה העסקתם, כמו גם מקיום חובת השימוע טרם סיום העסקה" והפנה לקביעתו בע"ע(ארצי) 1029/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל (7.1.2003) ובע"ע(ארצי) 1290/02 מדינת ישראל – אלי שדה (6.3.2002)) לפיה: "גם בהתקשרות ארוכת טווח העשויה "פלחים פלחים", משמע, "העסקת העובד נעשית על פי חוזה לתקופה קצובה", חובה על המעסיק ליתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההיתקשרות עימו.

סעיף 9 לחוק עבודת נשים: סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע כך: "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". בית הדין הארצי קבע בע"ע 23169-10-18 Araya Netsanet Malaki – תירצה מאפה בע"מ (23.10.2019)(להלן – פסק דין תירצה), ס' 26 לפסק הדין), כי – "הוראה זו מטילה חובה בלתי מסויגת על מעסיקים לפנות לקבלת היתר מהממונה ככל שברצונם לפטר עובדת בהיריון, מכל סיבה שהיא, וכל עוד מדובר בעובדת המועסקת אצלם לכל הפחות את תקופת העבודה המינימלית הנקובה בסעיף. ונדייק: חובת המעסיק לקבל היתר מהממונה קיימת גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון". (הדגשה לא במקור.

...

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית.

התביעה נגד הנתבע 3 – נדחית.