טענות הנתבעת- התובעת הועסקה כנציגת מכירות בכירה בטלמרקטינג ושימשה כיד ימינו של לסין מיום 7/8/2007 (ס' 2 לכתב הגנה והסכם עבודה); או הנתבעת העסיקה את התובעת כמנהלת מחלקת הטלמרקטינג בנתבעת וכיד ימינו של לסין מ- 20/2/2007 ועד ליום נטישתה את עבודתה על מנת להקים עסק מתחרה זהה לזה של הנתבעת ב- 1/9/2012 (ס' 3 לכתב הגנה); או עבדה מיום 20/2/2007 ועד ליום 1/8/2012 (ס' 3 לתצהיר לסין); לשם הקמת העסק המתחרה יצאה לחופשה שנתית ביום 1/8/2012, שבהמשכה יצאה לחופשת מחלה ארוכה; מרגע זה החלה בהתנהלות חסרת תום לב על מנת לגרום לנתבעת לשלם את שכרה בתקופת ההקמה של העסק המתחרה וכדי לגרום לפיטוריה על מנת לזכות בפיצויי פיטורים; התובעת היא שחייבת פיצוי לנתבעת בגין היתנהלותה ובשל הנזקים שגרמה בשל כך; התובעת, שיצאה לחופשה, המשיכה החופשה, באמצעות אישורי מחלה לתקופה בת 3 חודשים, כשבכל התקופה כאמור, היתנהלה בדרישות שונות וחיפשה סיבות להתפטר בדין מפוטרת; התובעת ביקשה ואושרה לה חופשה שנתית מ- 18/8/2012-31/8/2012 שלא שבה ממנה; סמוך ליציאת התובעת לחופשתה ב- 18/8/2012 היתקבל ממנה מכתב ובו טענה כי הנתבעת לא הפרישה עבורה כספים לקרן הפנסיה וכי על הנתבעת לראות במכתב זה כהודעה מוקדמת להתפטרות בדין פיטורים; מודגש כי התובעת מעולם לא פנתה קודם לכך אל הנתבעת, אלא בחרה מיד לשלוח מכתב זה; הנתבעת השיבה ב- 2/9/2012 כי לא היו דברים מעולם וכי הכספים אותם נכתה הנתבעת ממשכורתה הועברו כמתחייב לחברות הביטוח ואף צרפה דו"ח מחברת הביטוח; ביום 2/9/2012 היה על התובעת לשוב לעבודה ואולם במקום זאת שיגרה אישורי מחלה תקפים עד ליום 17/9/2012; ביום 20/9/2012 ולאחר שהתובעת לא יצרה קשר עם הנתבעת ולא עידכנה את מנהליה לגבי תוכניותיה, שלחה הנתבעת מכתב אל התובעת וציינה בו כי חרף סיום חופשתה עדיין לא חזרה לעבודה ובתגובה השיבה התובעת כי היא בימי מחלה עד ל- 7/10/2012; לסין לא האמין שהתובעת חולה ולכן הנתבעת שכרה שירותיו של חוקר פרטי, שמצא כי בזמן בו התובעת דיווחה כי היא חולה, היא ניצפתה נוסעת מביתה למקום עיסוקה החדש בר"ג ובידיה ארגז וכלי נקוי; ב- 9/10/2012 ניצפתה כשהיא נוסעת ברכבה, עורכת קניות בחנות לציוד משרדי ומסתובבת במרכז קניות, בסמוך לדוכן המוכר תכשיטים; ביום 10/10/2012, הזמינה הנתבעת את התובעת לשימוע (שנקבע ל- 14/10/2012) אך זו השיבה (ב- 12/10/2012) כי היא עדיין חולה ולא תוכל להתייצב; ב- 25/10/2012 הגיע חוקר פרטי ומצא כי התובעת עובדת בניהול מוקד טלפוני ובו מספר עמדות עבודה; בעקבות מימצאי החוקר, הגישה הנתבעת תלונה במישטרה בגין קבלת דבר במירמה; התובעת חזרה לעבודה ב- 25/11/2012 ואז נערך לה שימוע והוצגו לה דוחות החוקר הפרטי והתובעת נתבקשה להסביר הנסיבות; מס' ימים לאחר ישיבת השימוע ולאחר שלא נתקבל הסבר מניח את הדעת מהתובעת, הודיעה לה הנתבעת כי היא רואה בהתנהלותה התפטרות שבהתנהגות על ידי זניחת מקום העבודה (ס' 24 לתצהיר לסין: "בעקבות פגישת השימוע הוצא לעובדת מכתב סיכום שימוע המסכם את היתנהלותה של העובדת לרבות טענותיה ואת מסקנת החברה... כי העובדת נטשה את מקום עבודתה בלא הודעה מוקדמת ובלא סיבה"); בזמן שהצהירה כי היא בחופשה שנתית היא עבדה בפועל בהקמת עסק מתחרה; ב- 30/12/2012 נשלח מכתב התראה ובו דרישה להפסיק פעילותה המתחרה בנתבעת וכן את השמוש במאגרי המידע ובסודותיה המסחריים של הנתבעת, שאם לא כן תוגש נגדה תביעה; בהתנהגותה הפרה התובעת את היתחייבותה מכוח ס' 10-18 להסכם ההעסקה; תשובתה של התובעת למכתב ההתראה היתה הגשת כתב התביעה.
באשר לטענת הנתבעת כי על התובעת להשיב הסכומים שנצברו לזכותה לרכיב פצויי הפיטורים בחברת הביטוח הפניקס – אין בפנינו מידע ביחס לסכומים או לשיעורים שהופרשו על ידי המעסיק לפצויי הפיטורים ומכוח מה בוצעו.
...
כך גם לא שוכנענו כי רשימת הלקוחות, ככל שהיתה קיימת, היא בבחינת "סוד מסחרי" כדין.
סוף דבר
התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נתקבלו – בחלקן.
לאור תוצאות ההליך – לא מצאנו ליתן צו להוצאות.
