פיטורים לפני שובה של עובדת מחופשת לידה

אם זה הפריע לי והיא הייתה אומרת לי את זה, בתמימות זה נשאר כך. (ר' עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 11-17) על כן, לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה נותרה בחוסר מעש ללא עבודה עם שובה מחופשת הלידה, או כי לא התאפשר לה לחזור לאותה מתכונת העסקה בתקופה המוגנת, כאשר אין חולק כי הגב' שכטר הועסקה במשרד עוד בשובה מחופשת הלידה הראשונה והשתיים עבדו יחדיו באותה מתכונת כארבעה חודשים לפני צאתה של התובעת לחופשת הלידה השניה.

בעיניין זה נפסק כי- "המעסיק חייב ליתן לעובדת היזדמנות אמיתית וכנה להישתלב חזרה בעבודה. לא למותר הוא להדגיש, כי כמו את יתר חובותיו בקשר ליחסי עבודה, כך גם את חובתו זו, עליו למלא בתום לב ובהגינות, וזאת, לרבות במקום עבודה שחלו בו שינויים במהלך חופשת הלידה. לא על העובדת שחזרה מחופשת לידה לשאת על גבה שינויים כאלה ואחרים, לרבות שינויים דרמאטיים, ככל שחלו במקום העבודה. הסתמכות המעסיק על שינויים מעין אלה כאסמכתא לאי שילובה של עובדת ששבה לעבודה מחופשת לידה לא תיתקבל, ומשמעותה תהיה אי קיום הוראת החוק". (ע"ע (ארצי) 44309-05-11‏ ‏ שירי להב נ' מדינת ישראל משרד החוץ, ניתן ביום 22.1.13) אילו היינו משתכנעים כי עניין הצמצומים הוא היחיד שעמד במוקד פיטוריה של התובעת, ייתכן שהיינו קובעים כי בפיטוריה של התובעת דוקא, נפל פגם.

...

קיבלנו את גרסת הנתבעת כי עם שובה מחופשת הלידה השניה חלה התדרדרות בתפקודה של התובעת וכי התובעת לא ביקשה להשתלב בעבודה, ככל הנראה כיוון שלא הייתה מעוניינת להישאר בעבודה, מסקנה המקבלת משנה תוקף לאור קביעתנו כי חשדה שהיא בהיריון נוסף אך בחרה שלא לחשוף זאת בפני מעסיקה במהלך השימוע שנערך לה באופן שהיה עוצר את מהלך הפיטורים על אתר.

נוכח האמור, ובשים לב לכך שהפיטורים נעשו בהליך תקין ולאחר תום התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים וכן לאור העובדה שהתובעת הציגה גרסה לא סדורה גם לעניין לוח הזמנים של ההתרחשויות בתיק – סבורים אנו כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בעת פיטוריה.

כפועל יוצא, תביעת התובעת נדחית במלואה, כמפורט לעיל.

החוק מסדיר את חובות המעסיק בנוגע להשבתה של עובדת שילדה לעבודתה, וכמו כן קובע כי פיטורי עובדת טרם שחזרה לעבודה בפועל מחופשת לידה מהוה הפרה של הוראות החוק.

...

אולם, דברים אלה אך מחזקים את המסקנה בדבר פיטורין לאלתר, במקביל להמשך התשלום הכספי בפועל עד לסיום התקופה המוגנת – סוגיה שאליה כבר התייחסנו דלעיל בהרחבה.

] לאור כלל אלה, אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי בגין ראש נזק שאינו ממוני מכוח הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לסיכום – התביעה מתקבלת, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: - פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים; - פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות; - פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.

בנוסף, משיחתם של התובעת וצביקה שהתקיימה לפני חזרת התובעת לעבודה מחופשת לידה עולה תמונה שהתובעת וחגית ניהלו יחד את הסניף.

אנו קובעים כי סרובה של חגית להעביר לתובעת ביום 16.6.19 תיקים לטיפולה, נבע משיקולים עניינים ולא היה ביטוי לכוונה נטענת ששררה אצל הנתבעת, טרם חזרת התובעת לעבודה, לפטר את התובעת מעבודתה בתום חופשת הלידה.

...

אנו מקבלים את טענת הנתבעת וקובעים שבקשתה של חגית אל התובעת לעבור למשרד אחר בסניף, נבעה משיקולים עניינים.

אלא שבכך לא די כדי להביא למסקנה שיש לחייב את הנתבעת לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

אשר לטענה שהנתבעת לא עדכנה אותה בדבר החלטת הממונה (סעיף 35 לכתב התביעה) – כבר קבענו שגם הנתבעת לא ידעה על ההחלטה בזמן אמת, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל כך. לאור האמור, יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.

סיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים - בסך 40,000 ש"ח. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 4,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את השיקולים האלה: מטעם התובעת העידו שלושה עדים; התובעת הגישה מספר ראיות שדרשו תמלול על ידי חברה חיצונית; ויש להתחשב בצורה חלקית בגובה אגרת בית הדין שהתובעת שילמה, בשים לב לכך שרק חלק מהסעדים שתבעה התקבלו.

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) דבורה צנעני - המכון הצרפתי (1.1.18), שם נקבע כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה". אמנם, חוק עבודת נשים אוסר על שינוי בהקף העסקה או בתנאי השכר, להבדיל משינוי בתפקיד העובדת השבה מחופשת לידה, לגביו אין איסור מפורש.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

בפועל מהיום בו התובעת שבה לעבודתה בתאריך 9.3.20 ועד ליום הודעת הפיטורים וכניסתם לתוקף, בתאריך 27.5.20 חלפו 79 ימים! אף התובעת ציינה בסיכומיה כי "היא [התובעת [ש.ש.]] פוטרה לאחר חלוף 60 ימים שנימנו ממועד חזרתה מחופשת לידה,..." (סעיף 3) משכך, הנתבעים לא פעלו בנגוד להוראות חוק עבודת נשים.

עוד, התובעת טענה כי הנתבעים סתרו עצמם בעיניין נסיבות פיטוריה שכן לפי הזימונים העילות נוגעות להתנהלותה לפני חופשת הלידה, אך בעדות הנתבעים מסרו כי ההחלטה התגבשה רק לאחר שחזרה מחופשת הלידה.

לראיה טענה כי כאשר היא שבה מחופשת הלידה, ויקה הוצאה לחל"ת, ולא שבה עם יתר העובדים, אלא נשארה בחל"ת עד לאחר הנתבעת שחלפו 60 הימים שבהם חזרה התובעת לעבודה, עת התובעת פוטרה, אכן ויקה הוחזרה מהחל"ת וקיבלה את תפקידה של התובעת.

...

התובעת תשלם הוצאות בסך של 5,500 ₪ לנתבעת 3 גב' ראוכברגר .

התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 9,000 ₪.

ובסך הכל תשלם התובעת סך של 20,000 ₪.