פיטורים ללא שימוע עקב הפרת הנחיות מקום העבודה

בנוסף, בהתאם להנחיית העובדת הסוציאלית, גב' גרסיאלה סריבמן, מר לרנר הועבר באופן זמני לעבוד בארכיב של מח' התברואה.

בנוסף, מר לרנר התפטר ולא פוטר, שכן הנ"ל עשה דין לעצמו, ולא ביצע את עבודתו, עד אשר הפסיק להגיע לעבודה, ללא קבלת אישור הממונים עליו, ומבלי להודיע על העדרותו - במשך 8 חודשים, וזאת בנגוד לבקשות ודרישות מפורשות מצד הערייה, כאמור במכתבו של ראש מנהל משאבי אנוש (כתשובה למכתבו של מר לרנר מיום 20.10.15).

בסיכום הדיון נקבע כי: "ע"ס מסמכים נוספים שהמציא קיימת הגבלה בעמידה ממושכת בלבד. לכן הוועדה חוזרת להמלצה קודמת כי הנ"ל יכול להמשיך בתפקידו כפועל, אך תוך הליכה וישיבה לסירוגין (למשל עבודה בישיבה של 15 דקות והליכה של שעה). הכוונה שהוא לא יכול להיות באותה תנוחה במשך כל יום העבודה...". מר לרנר בתצהירו (ס' 13), מחה על הזכות שניתנה בידי ועדה פנימית של מקום עבודה, להתעמר בעובד, לסכן את בריאותו, וזאת בשל החלטה שרירותית המבטלת חוות דעת של שלל רופאים מומחים, ואובייקטיבים.

בעיניין זה אף ראוי לציין כי לטענת הערייה הופרשו לקרן הפנסיה של מר לרנר מלוא כספי הפיטורין (פרו' עמ' 7 ש' 9, וסעיף 7 לסיכומי הנתבעת), ואלה גם שוחררו לו. תשלום חלף הודעה מוקדמת, ופצוי בגין הפרת זכות שימוע לטענת מר לרנר, מאחר שפוטר לאלתר ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, הוא זכאי לתשלום שכר חודשי בסך 6,5985.25 ₪.

...

לאור האמור, תביעתו של מר לרנר בגין רכיב זה נדחית.

נוכח האמור אני סבור כי העירייה פעלה ללא דופי, תוך גילוי רגישות למצבו של מר לרנר.

על כן, יש לדחות את תביעתו של מר לרנר בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור, טענותיו של התובע, מר לרנר, לא הוכחו ועל כן נדחית תביעתו.

נסכם ונציין, כי על הנתבעים לערוך מחדש תחשיב בגין שכרה הראוי והנכון של התובעת, לגבי כלל תקופת עבודתה כשיננית, הן במרפאה והן בעמותה, ולפי התמורה האחוזית המוסכמת (40%, ולאחר מכן 50%), לפי ההנחיות שניתנו דלעיל.

נוסף לכך, משעה שאין חולק כי לא נערך הליך שימוע כדין ואף לא הליך פיטורים סדור, התובעת זכאית לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בגין עבודתה במרפאה[footnoteRef:37].

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – בהנתן קביעתנו כי התובעת פוטרה משני מקומות העבודה, היא זכאית להשלמת פצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת (ראו להלן, בהמשך פסק הדין החלקי).

סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרישי הצמדה וריבית כדין; על המרפאה והנתבע לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

...

] עם זאת, מקובלת עלינו טענתם הפרטנית של הנתבעים, בכל הקשור לדמי נסיעות בעמותה, כי התובעת אינה זכאית לקבל כפל תשלום דמי נסיעות, בגין ימים שבהם היא עבדה גם כמדריכה וגם כשיננית, היות שלא שבה לביתה וחזרה שוב לעמותה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל ברובה, והיא זכאית לזכויות הבאות, כדלקמן: על העמותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין; התביעה הפרטנית לדמי חגים – הטענה נדחית; התביעה הפרטנית לגבי העבודה בעמותה כמרצה – הטענה נדחית; הרמת מסך – מתקבלת הטענה לגבי המרפאה ונדחית הטענה לגבי העמותה.

לאור האמור, התובע טען שהוא זכאי לפצוי בגין הרכיבים הבאים: הפרת חובת תום הלב, חובת ההגינות ויצירת סביבת עבודה עוינת; אי שמירת פרטיותו מצד מנהליו, הפצת הידיעה על מצבו הנפשי, הפצת הסירטון שלעג לו והעדר ההתערבות מצד מנהליו להפסיק את הפגיעה; פגיעה בפרטיות ולשון הרע המתבטאים בפירסום הידיעה על מצבו הרפואי והסרטון; וכן פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד; אי ביצוע הפרשות מלאות פנסיוניות בהתאם לצוו ההרחבה בענף המוסכים, ולחילופין, לפי צו ההרחבה הכללי; החזר נכויים לקופת הפנסיה שלא הועברו לקופה בפועל; גילום שיעור המס לרכיב ההפרשות לפנסיה; תוספת ותק לפי צו ההרחבה בענף המוסכים בשיעור 1% לכל שנת ותק; הפרישי פצויי פיטורים; קרן הישתלמות לפי צו ההרחבה; והפרשי פדיון חופשה.

אף כי התובע לא היה עובד טוב, בסופו של דבר הוא לא פוטר בעקבות היתנהגותו אלא בעקבות ביטול התפקיד שהתובע שימש בו. עדי הצדדים התובע העיד מטעם עצמו.

התובע העיד בתצהירו "בחודש 5/2019 הודיעו לי הנתבעות על פיטוריי, זאת מבלי לערוך לי שימוע טרם קבלת החלטת הפיטורים". התובע לא פירט דבר אודות זהות הגורם שהודיע לו על פיטוריו או היום המדויק שבו הוא פוטר.

יצוין כי עדות נוספת לכך שהתקיימה שיחה עם התובע עולה גם מנספח ד' לתצהירו של מר גוטליב המציינת תשובה של מר גוטליב לתלונה על התובע בה הוחלט, בין היתר, כי "העובד קיבל התראה חמורה לפני נקיטת אמצעים שהוכנס לתיקו האישית. לפי בקשתכם, הוא הושעה בדין מהטיפול ברכבם שלכם והשינוע הועבר לעובד אחר". אף לעניין סיבת הפיטורים, טענת הנתבעות שהתובע פוטר בעקבות ביטול תפקידו נתמכה בחקירתו הנגדית של מר מישקיט שהסביר שמכון הרשוי קיבל הנחיות רגולטוריות לא לספק שירותי שנוע מכוניות (עמ' עמ' 38, ש' 27 – עמ' 39, ש' 2 לפרוטוקול).

אשר לסביבת עבודה פוגענית - בעיניין זה מקובלת עלינו טענת התובע שמנהליו ידעו שיתר העובדים צוחקים עליו ולועגים לו ובמקום להפסיק זאת, הם שתפו עם זה פעולה (סעיף 11-14 לתביעה).

סוף דבר על הנתבעות לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בגין הפרת חובתן כמעסיקות לשמור על כבודו ושמו הטוב של התובע כעובד וכאדם.

...

בנסיבות אלו, התובע לא שוכנענו שאכן לא בוצעו ההפקדות כסדרן והטענה נדחית.

כפועל יוצאת נדחית גם התביעה לגילום שיעור המס ברכיב ההפרשות.

סוף דבר על הנתבעות לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בגין הפרת חובתן כמעסיקות לשמור על כבודו ושמו הטוב של התובע כעובד וכאדם.

עיון בתצהיר התובעת מעלה כי התייחסה לטענת הנתבעת בדבר העלאת שאלות לא רלוואנטיות, כפי שהעלתה גב' מיכאלי הירש לראשונה בשימוע, כמצוטט: " 42. לטענת החברה בכתב ההגנה, אחת הסיבות לפיטוריי הייתה העלאת שאלות לא רלבאנטיות בישיבות השיווק הפנימיות שנערכו בחברה. שאלות המצביעות על רמה מקצועית ירודה. 43. לא קבלתי כל הערה בענין זה בתקופת העסקתי, לא ברור לי על איזה שאלות מדובר וגם לא ברור לי כיצד מדובר בהצדקה לפיטוריי. 44. להבנתי, מטרתן של ישיבות השיווק הייתה, בין היתר, לאפשר גם לעובדים לשתף במידע אשר צברו, קשיים בהם נתקלו בעבודתם או שאלות שעלו להם בנוגע לאופן ביצוע העבודה. למנהלי החברה הייתה אפשרות שלא לענות על שאלותיי ורק להנחות אותי כיצד לפעול. 45. לחברה היו כלים ברורים למדוד את הצלחתי בתחום המכירות, העובדה כי במקום להתייחס לנתוני המכירות או להציב יעדים, בחרו מנהליי לטעון כי למדו על יכולתיי מהשאלות שהעלתי (או לא) רק מדגישה את העדר ההצדקה העניינית לפיטוריי." יצוין כי תצהיר התובעת בנקודה זו לא נסתר וגם בעדותה הבהירה כי מעולם הנתבעת לא פנתה אליה ולא עשתה לה שיחת תאום ציפיות: "יכול להיות, כי זה גם מה שהיה כתוב, יכול להיות שהועלו שאלות, שאני לא זוכרת את השאלות, אבל שאלות שאולי הוא ראה אותן בעין אחרת, ואז הוא אמר לי: 'את תמכרי מרצדס'. מפה, ש: זאת אומרת את, ת:סליחה. מעולם לא הייתה לי שיחת נזיפה או אי שביעות רצון ממנו. לא ממנו ולא מורדית. לא היה ולא נברא. מעולם לא שיחה על תאום ציפיות". (ר' עמ' 5 שורות 19-25) נדגיש כי אמנם עדת הנתבעת, הגב' מיכאלי הירש, העידה כי מר אביחי ליווה את מחלקת המכירות נוכח העידר תיפקוד כעולה מעדותה: "אביחי, אגב, אדם שליווה את החברה, את הפירמה הרבה שנים. גם את פולג. הוא חזר ללוות את החברה ואת פולג כתוצאה מזה שהמחלקה הזאת לא תפקדה, ואחד מהדברים שהוא היה צריך לעשות זה לשפר את המיומנויות של המחלקה הזאת, את כולן. את המיומנות של כולן." (ר' עמ' 34 שורות 23-28).

הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין הסעד בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה - פיצוי שאינו ממוני עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת עתרה לפיצויים הבאים: פצויי לא ממוני לפי סעיף 10 א' לחוק שויון הזדמנויות בעבודה בסך 120,000 ₪ בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה; פצויי ממוני בגין הפסדי הישתכרות לשנה בסך של 86,460 ₪; וכן פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך של 20,000 ₪.

לאחר שלקחנו בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר הופלתה בפיטוריה מחמת גילה תוך הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, ואת כלל הנימוקי שפורטו לעיל , כאשר פיטוריה בוצעו מספר שנים עובר למועד גיל הפרישה, ולאחר שלקחנו בחשבון את תקופת העסקתה הארוכה, את הקושי במציאת עבודה בגיל זה ואת העובדה שהנתבעת כלל לא התייחסה לגילה של התובעת ולקושי שלה למציאת מקום עבודה חדש, והעובדה שלא נעשה די כדי למצוא לתובעת תפקיד חלופי ואף לא ניתנה לה היזדמנות ליישם את הטענות שעלו במהלך השימוע וכן את רכיב עגמת הנפש, וכמו גם שקולי הרתעה המצדיקים פסיקת פיצוי על הצד הגבוה כדי לבטא הסתייגות חברתית , וגם את הפגמים בגין הליך השימוע - שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין רכיב זה, לרבות בגין פיצוי בגין הפגמים בהליך השימוע, בסך של 70,000 ₪ .

...

שעה שהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי, אנו מקבלים רכיב זה. מעבר לאמור, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפקדות לפנסיה שלא כללו את שכר התפוקה בשכר הקובע לחישוב ההפקדות.

משכך שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובעת, ולחייב את הנתבעת בגין הפרשים אלו בסך של 9,013 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים כמפורט: פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופגמים בשימוע: בסך 70,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

התובעת טענה כי לא שולמו לה דמי נסיעות ודמי הבראה, כי היא זכאית לפצויי פיטורים שמחושבים על שכר קובע בגובה שכר מינימום למישרה מלאה, וכן תבעה פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע.

מכל מקום, בית הדין מעדיף את גרסת התובעת לפיה עבודתה שהחלה ביום 6.11.12 ושהסתיימה ב-2020, הייתה באותו "מקום עבודה". עדותה של התובעת נתמכה בעדותה של חברתה מייסא, שהעידה שהיא החלה לעבוד בחברת נור אלקודס בתחילת שנת הלימודים שהחלה ב-1.9.12, וכי התובעת התקבלה לעבודה כחודשיים לאחר מכן.

יש בכך כדי לבסס הנחה שהתוכנה שבאמצעותה חושב שכרה של התובעת, כללה הנחיות לכלול השלמה לשכר מינימום לפי הצורך.

סך הפרישי השכר – 32,496 ש"ח. התביעה לפצויי פיטורים המחלוקת מתמצית בכך שבעוד שהתובעת טוענת שהובטח לה שהיא תחזור לעבוד במשרה מלאה בשנת הלימודים שתחל בחודש 9/2020, לאחר שהסכימה להפחתה בשיעור משרתה ל-50% החל ממועד שובה לחופשת לידה, וכי היא הוטעתה לחתום על מיסמך שלכאורה מביע את הסכמתה להמשך עבודתה בחצי משרה, הנתבעת טוענת שהתובעת הביעה את הסכמתה לעבוד בחצי משרה, ובאופן חד צדדי הפרה את הסכמתה.

...

התוצאה תביעת התובעת מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.20 עד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 32,496 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,000 ₪.