התובעת נישאלה בחקירה הנגדית כיצד עזבה את העבודה והשיבה "לא עזבתי אלא פוטרתי" ולאחר מכן הוסיפה "היא קוראת לי למשרד, מכתב את מפוטרת ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת".[footnoteRef:9] גם בהמשך כאשר חזרה התובעת ונשאלה לגבי הזימון לשימוע, השיבה "לא מכתב הזמנה אלא פיטורים".[footnoteRef:10] [9: עמ' 11 שורה 14 וכן שורות 24-25.
פיטורים שלא כדין – הפצוי הראוי
בגין טענתה כי פוטרה בשל ההיריון, דורשת התובעת את הסעדים הבאים: שכר עבודה של חמישה חודשים עד הלידה, הודעה מוקדמת אחרי חופשת הלידה של שלושה חודשים, פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה בסך 65,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש וחוסר תום לב בסך 25,000 ₪, והפסד חופשת לידה מהמוסד לביטוח לאומי.
אין מחלוקת כי התובעת עבדה פחות משישה חודשים ולכן הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות והתובעת אינה זכאית לפצוי מכוח חוק זה. עם זאת, שעה שמצאנו כי הנתבעת פעלה בנגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, יש לבחון מהו הנזק הממוני שניגרם לתובעת ומהו החלק אשר יש לייחס להפליה הפסולה, שכן נפסק כי במקרים בהם השיקול המפלה היה השיקול המרכזי, יש לפצות את העובדת עבור התקופה בה נימנע ממנה לעבוד עד מועד הלידה, הפסדי דמי לידה ככל שהוכח וכן שכר עבודה עבור התקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, בכפוף לחובת הקטנת הנזק.
בית הדין הארצי דן בשיקולים הרלוואנטיים בעת פסיקת סעד בלתי ממוני בגין פגמים בהליך השימוע: "במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי ...; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ...; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד ...; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד ... ועוד".[footnoteRef:33] [33: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 ברד נ' קנסטו בע"מ, מיום 28.2.2017.
...
לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין גובה הפיצוי שיש לפסוק לפי הוראת חוק זו,[footnoteRef:35] תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודתה.
]
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והתובעת זכאית לסכומים הבאים:
הפסדי שכר – 14,180 ₪
פיצוי בגין נזק לא ממוני – 20,000 ₪
פיצוי בגין פגמים שנפלו בשימוע – 5,000 ₪
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות – 7,182 ₪
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 1,000 ₪
פדיון חופשה – 1,094 ₪
לסכומים האמורים יצטרפו הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.10.2016 ועד למועד התשלום בפועל.
באשר להוצאות, מחד תביעתה של התובעת היתה מוצדקת בכל הנוגע לטענותיה בדבר פיטוריה ובדבר ההפליה, ומאידך יש לשקול את הפער המשמעותי בין הסכומים שנדרשו על ידה לבין אלו שנפסקו בסופו של יום וכן את הכפילות בין הסעדים שנדרשו בגין נזק לא ממוני ובגין עוגמת נפש וחוסר תום לב. לכן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה בסך 1,600 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.