פיטורים לאחר תלונות לממונה

עוד טענו, כי עומדות להן מספר הגנות: הפרסומים כללו דברי אמת; היה עניין צבורי בפרסומים; היתה להם חובה מוסרית או חברתית לפרסם הדברים; הפירסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר; הם הביעו גם עמדה, במסגרת הפרסומים, על היתנהגות התובעת; ההודעות שוגרו כתלונה אל מי שהיה ממונה על התובעת מכוח חוזה; הפירסום לא חרג מתחום הסביר; הנתבעים האמינו באמיתות הדברים; הנתבעים נקטו לפני הפירסום אמצעים סבירים להווכח אם הפרסומים הם אמת.

גם עלה בידיה להוכיח, כי עובד מעוף בשם ולדימיר פוטר לאחר שנטען כי נטל ציוד שלא כדין.

...

סוף דבר הנה כי כן, הנתבעים, שגיא ואון טופ, פרסמו שתי הודעות אימייל ובהם דברי לשון הרע נגד התובעת, מעוף.

הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 150,000 ₪, שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסכום של 18,000 ₪ ואת הוצאותיה של התובעת.

את ההתנצלות ישלחו הנתבעים בהודעת אימייל לכל נמעני הודעות האימייל מושא תביעה זו, לא יאוחר מיום 1.6.18, בכותרת "התנצלות בפני חברת מעוף", והיא תכלול את הדברים הבאים: "חברת און טופ – פתרונות לעבודה בגובה בע"מ מבקשת לחזור בה מהדברים שפרסמה בהודעות קודמות מיום 21.3.16 ומיום 31.5.16, המייחסים לחברת א.ד. מעוף פיגומים בע"מ תרבות ארגונית של גניבות, מספר מעשי גניבה באתר לגון וחבלה. חברת און טופ מתנצלת על הפגיעה במעוף בעקבות דברים אלו". אם לא יעמדו הנתבעים בחובה לפרסם הפרסום, כאמור, ישלמו הנתבעים לתובעת סכום נוסף של 50,000 ₪, לא יאוחר מיום 1.7.18.

במסגרת המכתב הציע הנתבע: "להורות למנהל המתנ"ס להשעות לאלתר את מנהל האולם מתפקידו ולהוציאו באופן מידי לחופשה מכל תפקידיו במתנ"ס עד לסיום בדיקת תיפקודו". וכן: "להורות למנהל המתנ"ס להגשת תלונה מידית במישטרה (היא הגוף המוסמך ביותר לברור חשדות מסוג זה) נגד היתנהלותו הפסולה של מנהל האולם, כפי שועלה ממימצאי הדו"ח". שלושה ימים לאחר שליחתו של מכתב זה, שלח הנתבע ביום 27.04.14 את דו"ח החקירה, בצרוף מכתב נילווה (להלן – המכתב הנילווה).

את שולי רון יותר מפעם פעמיים שלוש במהלך תשאולה אמרתי לה "בסדר עצרי כאן את ההמשך והרציונאל שאת מסבירה למה זה קורה עשיתי לבדי ולא מפיך" ובמיוחד לגביה הייתי מאד עירני ואפשר לומר חשדן שכן הייתי צריך להניח הנחת אדם סביר שאם בעלה פוטר על ידי הנהלת המתנסים יש בליבה כעס על העניין הזה ולכן גם אותה תשאלתי אחרונה, אחרי שהיה לי בסיס נתונים די רחב כולל מסמכים שהצביעו על התופעות שאותם מניתי (עמ' 17, ש' 23-34).

ע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון רייבר ז"ל (פורסם בנבו, מיום 23.07.1981): ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) חלה כאמור רק על פירסום המהוה "תלונה". קיימות שתי חלופות ל -"תלונה" הזוכה להגנת סעיף זה; הראשונה, הגשת תלונה לממונה מכוח דין, והשנייה הגשת תלונה לרשות מוסמכת (ר' א. שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 300-301), כאשר החלופה הרלוואנטית לענייננו הנה תלונה לרשות מוסמכת.

...

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי יש לדחות את התביעה, משום שלטענתו לא היה כל פגם בהתנהלותו, לרבות כאשר הציג את ממצאי החקירה שערך.

בסופו של דבר הודה שאכן קיימת לו סמכות, על פי הוראות סעיף 18 לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 (עמ' 12, ש' 5-13).

כך ציין בסעיף 35 לתצהירו: "35. אני סברתי שהמידע אליו נחשפתי מחייב בדיקה מעמיקה יותר של משטרת ישראל ושל מבקר המועצה ולשם כך היה עלי להביא את המידע ואת הצעת ההחלטה למועצה". גם במכתב הראשון, שהפנה למועצה מיום 24.04.14, ציין הנתבע כי על מנהל המתנ"ס להגיש תלונה במשטרה, משום שהיא הגוף המוסמך לטפל בחשדות מעין אלה ובישיבת המליאה ציין כי "הפעילות השוטפת של אולם זוהר כפי שהיא נראית מן הממצאים הללו היא פעילות רשלנית, מופקרת וחסרת אחריות שנודף ממנה ריח לחשד בפלילים ולכן היא צריכה להיות מובאת לטיפול המשטרה, שרק לה יש הכלים הראויים להגיע למיצוי האמת". מכל האמור, מסקנתי היא שהנתבע גם לא הוכיח שחלה על הפרסום אחת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, כפי שהובאו לעיל, ולסכומים שנפסקו בעניינים דומים, החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 45,000 ₪.

לטענת העותר, פוטר לאחר שהגיש תלונות למשרד מבקר המדינה ולגורמי ביקורת אחרים, על דבר היתנהלות הממונים עליו במקרים שונים, בהם הופרו זכויות אסירים ועצירים.

...

עוד אין בידי לקבל את טענת העותר לפיה ההחלטה שאינו מתאים לקצונה, משקפת התנכלות מצדו של המשיב 4.

לאור כל האמור לעיל סבורה אני כי לא הצליח העותר להרים את הנטל המוטל עליו, ולא הראה קשר סיבתי לכאורי בין תלונותיו לפגיעה הנטענת בו. נסיבות המקרה בכללותם כאמור לעיל, בבחינת טענת הגנה של עובד, יש לבחון את הטענות בראייה כוללת של הנסיבות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

לטענת העותר, פוטר לאחר שהגיש תלונות למשרד מבקר המדינה ולגורמי ביקורת אחרים על דבר היתנהלות הממונים עליו במקרים שונים, בהם הופרו זכויות אסירים ועצירים.

...

סבורה אני כי יש לדחות את הבקשה לקיום סדרי דין.

בנסיבות אלה אינני מתירה השמעת עדים מטעם העותר וחקירת מצהירים – והבקשה נדחית.

כפי שציינו, ההערכות השליליות לגבי תיפקודה המקצועי של התובעת החלו לפני מועד "פרשת השנאים". נוסף על כך, תיפקודה הבעייתי של התובעת עולה מתוך תלונות הממונים עליה, גם לאחר "פרשת השנאים", וחרף ניסיונות חוזרים ונשנים שניתנו לה. התובעת טענה טענות "מן היקב ומן הגורן" ותיארה אוירת "עלהום" וקנוניה בטענה גורפת כלפי כולי עלמא.

שישית, מר אפלבוים אשר החליט על הכללת שמה של התובעת ברשימת המפוטרים על פי הסכם 2010, גיבש החלטתו על בסיס החומר שעמד בפניו ועל בסיס חוות הדעת של מר קורן והתלונות של הגורמים המקצועיים הממונים על התובעת, אשר חזרו והתלוננו לאורך השנים על בעיות בתפקודה המקצועי, ואשר בסופו של דבר הביאו למצב שהתובעת מצאה את עצמה ללא תעסוקה.

...

מהמקובץ עולה כי אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטה על פיטורי התובעת.

אשר על כן, אין מקום להורות על השבתה של תובעת לעבודתה ודין התביעה למתן סעד הצהרתי על בטלות הפיטורים – להידחות.

לאחר ששקלנו את שאלת חיוב התובעת בהוצאות, אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.