פיטורים לא חוקיים: פיטורי עובד בשל שכר גבוה

התובעת, אזרחית אריתריאה, שוהה בישראל במעמד של הגנה קבוצתית, הגישה תביעה כספית לפצויי פיטורים, פיצוי לפיטורים שלא כדין: בנגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, התשנ"ב-1992; חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) וחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן - חוק שויון הזדמנויות בעבודה), שכר עבודה עד הלידה ובתקופה המוגנת, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, חגים, חלף הוצאות אישפוז לידה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופצוי בגין אי קיום שימוע.

פקיעת חוזה העבודה ביום 31.3.2020 לא מהוה פיטורים במובן חוק עבודת נשים ועל כן סיום העסקת התובעת עקב פקיעת חוזה העבודה לא חייב את הנתבעת 2 בקבלת היתר לפיטורי התובעת מהממונה ואין הוא מהוה פיטורים שלא כדין של התובעת.

סעיף 8.2.9 לצוו ההרחבה קובע כי "עובד שעבד בחג יהיה זכאי נוסף על שכר מלא בגין יום זה לתשלום בגובה התשלום בעבור יום חופשה". בנסיבות אלה זכאית התובעת לשכר בשיעור 100 אחוזים ב-5 ימי החג הנטענים על ידה כדלקמן: 257.60 כפול 5 ימי חג. סך הכל: 1,288 ₪.

...

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית.

התביעה נגד הנתבע 3 – נדחית.

בנוסף, עתרה התובעת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע בסך 55,000 ₪, לפצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה בסך 5,000 ₪, לחלף הודעה מוקדמת בסך 5,107 ₪ והפרשי פדיון חופשה בסך 637 ₪.

" בסעיף 9 לחוק נקבע נטל ההוכחה בתובענה לפי החוק, לרבות לעניין פיטורים מהעבודה: "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 –

אף בהודעתה של התובעת עצמה ביום 22.10.20 בפני עובד אגף ההסדרה במשרד העבודה, במסגרת בקשת הנתבעת לקבל היתר לפיטורים, ציינה התובעת כי הכנסות החנות אכן ירדו בתקופת הקורונה, וכי ההסבר שניתן לה על ידי מר יחיאל לפיטוריה היה "כי הוא לא יכול להחזיק אותי, כי זה לא כלכלי" לאור משכורתה הגבוהה ביחס לשאר העובדים (נספח ו' לתצהיר מר יחיאל, ש' 41 ו – 65).

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים בסך 25,500 ₪.

התביעה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחית.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

לפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעת ומנהלה להפרשי שכר, שעות נוספות ופיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, בכל הנוגע לתקופת העסקתו וכן תביעה שכנגד של הנתבעת כנגד התובע בגין כספים שעליו להחזיר לה בנוגע לציוד שנלקח על ידו לטענתה וקיזוז הודעה מוקדמת.

מנגד לטענת הנתבעת, התובע קיבל את מלוא השכר המגיע לו בהתאם למוסכם ומשכך יש לדחות רכיב תביעה זה. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר כמצוטט: "22. דרך תשלום השכר נעשה באמצעות מעטפות במזומן. כאשר מידי שבוע קבלתי מעטפה בה היו 800-1000 ₪ במזומן. וזאת שלא במועד בהתאם לחוק וללא הנפקת כל תלוש שכר כדין." וכן בהמשך הצהיר: "51. עבדתי בסך הכל מידי חודש 253 שעות חודשיות... בהתאם למוסכם ביני לבין הנתבעת התעריף לשעה עמד על 38 ₪ לשעה. ככל שמנטרלים את השעות הנוספות הרי שעבדתי 181.86 שעות בתעריף רגיל.... נוכח כך הייתי זכאי לקבל שכר בסך 6,911 ₪ בגין השעות הרגילות. בפועל קבלתי שכר של 3,600 ₪ בלבד לחודש באמצעות מעטפות במזומן. לפי חישוב זה אני זכאי מידי חודש לכך שבשכר ישולמו לי עוד , בנוסף, 3,311 ₪ בגין השעות הרגילות. תשלום הפרישי שכר שלו שולמו בתקופת התביעה שלא היתיישנה הם -238,392 ₪...." (ר' סעיפים 51-59 לתצהירו שלו התובע).

להלן טבלה המפרטת את שעורי ההפקדות מהשכר הקובע (בהתאם לשכר המופיע בתלושי השכר החל מחודש 1/11 נוכח תקופת ההתישנות אל מול מועד הגשת התביעה בחודש 12/17): שנה שכר שיעור גמל מעסיק גובה הפקדה 2011 74,260 3.33% 2,472 2012 73,875 4.16% 3,073 2013 34,509 5% 1,725 2014 29,456 6% 1,767 2015 34,469 6% 2,068 2016 13,600 6% 816 לאור כל האמור זכאי היה התובע לסך של 11,921 ₪ בגין רכיב הפרשות מעסיק לתגמולים.

חרף האמור הנתבעת בחרה להשיב את התובע לעבודתו ומשכך בזמן אמת לא סברה כי יש בתוצאות הפוליגרף כדי לפטר את התובע תוך שלילת פצויי פיטורים, כעולה מעדות הנתבע 2: "כמה זמן לאחר מכן פיטרת את התובע? ת. לא פיטרתי. ש. כמה זמן מבדיקת הפוליגרף עד שהתובע לא עובד? ת. הוא המשיך לעבוד כי חסתי עליו. הבנאדם לקח מאתנו עובדים והלך לריפוד בסככות ראשון עם הציוד שלנו." (ר' 109 לעדות הנתבע).

...

סוף דבר התביעה לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי כלכלה, קרן השתלמות, הפרשי שכר, פיצוי בגין העדר תלושים, החזר הלוואה והרמת מסך - נדחית.

התביעה שכנגד נדחית למעט רכיב קיזוז ההודעה המוקדמת בסך 4,000 ₪.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

ביום 1.12.07 חתם התובע על מיסמך (נספח 4 לתצהירי הנתבעת) שזו לשונו: "אני רוני אדרי ת.ז..... מפסיק את עבודתי מתאריך 1.12.07 בנגריית יבאור ועובד כעצמאי גם בנגריית יבאור". בהתאם לתלוש שכר לחודש דצמבר 2007 שולמו לתובע פצויי פיטורים בסך 29,496 ₪ ברוטו.

על מנת לסייע לתובע, הסכימה הנתבעת לשלם לו שכר גבוה יותר מכל המתקינים בחברה, בסך 14,500 ₪ בחודש.

התובע לא פוטר ואינו זכאי לפיצויים.

בסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים נקבעה זכאות לפיצויים כאשר: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". בעניינינו, הנתבעת היתנתה את המשך ההיתקשרות עם התובע בחתימה על הסכם, כעובד שכיר או כקבלן.

...

הנתבעת לא הוכיחה חוב העולה על סכום זה. לא מצאנו כי החוב בא לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה (נספח 10 לתצהיר הנתבעת), הנחזית להיות מאוזנת, והנתבעת לא הבהירה היכן ברישומי הכרטסת ניתן לאתר את הסכומים ששולמו לתובע כהלוואות, לשיטתה.

לאור כל האמור, עומדת לנתבעת זכות קיזוז למול התובע בסך 28,000 ₪, בהתאם להודאת התובע בעדותו.

סיכום סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעת תשלם לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 22,960 ₪, וכן השלמת פיצויי פיטורים בסך 58,406 ₪.

פיטורים בנגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בטלים מעיקרם ועובדת שפוטרה ללא היתר זכאית לפצוי מהמעביד בגובה השכר שהייתה מקבלת לו המשיכה לעבוד בתקופה המוגנת [דב"ע לו/3-78 רחל פאלק נ' מדינת ישראל, פד"ע ט 197; ע"ע 258/09 פרופ' אריאל עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (28.12.2020) (להלן – ענין פלדמן)].

בהיתחשב בקביעתנו לעיל ולפיה שוכנענו שהנתבעת לא ידעה על הריונה של התובעת במועד הפיטורים ולפיכך, לא מצאנו קשר בין הפיטורים לבין ההריון ובהיתחשב בנסיבות המיוחדות ולפיהן התובעת לא עבדה בפועל עקב מחלה שהוחמרה לאחר תאונת דרכים וזאת במשך כ – 5.5 חודשים לפני מועד הפיטורים, במהלכם היא לא קיבלה שכר במשך כ – 3.5 חודשים לאחר שניצלה את מלוא ימי המחלה והחופשה שעמדו לרשותה – לא מצאנו הצדקה לפסיקת פיצוי לא ממוני בגין פיטורים בנגוד לחוק ללא קבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.

לפיכך, תקופת העבודה של התובעת לצורך חישוב הפיצויים הנה מחודש 11/2016 ועד ליום 10.9.2020 (47 חודשים) והתובעת זכאית לפצויי פיטורים בסך 21,274 ₪.

...

התובעת הודתה שקיבלה דמי אבטלה ולא הוכח שהיה לה צורך באישור על תקופת העבודה לצרכים אחרים ועל כן לא מצאנו הצדקה לפסיקת פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העסקה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים.

בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.