פיטורים חוקיים של עובדת בהריון

במיוחד מצאנו את טענתה של התובעת כי היה על הנתבעת "לשוב ולבדוק" האם זה חוקי לפטר עובדת בהריון מול הממונה במשרד הכלכלה (סעיף 22 לתצהירה), כחסרת תום לב נוכח כך שהיא זו אשר התבקשה שוב ושוב למסור את האישור בדבר ההיריון.

...

במיוחד מצאנו את טענתה של התובעת כי היה על הנתבעת "לשוב ולבדוק" האם זה חוקי לפטר עובדת בהריון מול הממונה במשרד הכלכלה (סעיף 22 לתצהירה), כחסרת תום לב נוכח כך שהיא זו אשר התבקשה שוב ושוב למסור את האישור בדבר ההיריון.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

נוכח תוצאות ההליך ובהתחשב בנסיבות העניין, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

הפיטורים לכשעצמם היו ללא סיבה מוצדקת: התובע פוטר מכיוון שחשף ליקויים חמורים ביותר, כאשר לא התייחסו בהנהלה ברצינות הראויה לממצאים שהגיש; לאחר שהזכיר את משרד הבריאות, נמצאה עילה פיקטיבית לפטר אותו במהירות האפשרית מהנתבעת; השימוע נערך למראית עין, שכן קולו של התובע כלל לא נשמע והנתבעת הודיעה לו על פיטוריו בתחילת השימוע ללא שניתנה לו אפשרות להגיב; כמו כן, התובע לא קיבל עותק מפרוטוקול השימוע.

הינה כי כן, על מנת שעובד שהגיש תלונה כנגד מעסיקו במקום עבודה פרטי יחסה תחת צילו של חוק הגנה על עובדים, עליו להוכיח תחילה התקיימותם של שלושה תנאים – הגשת התלונה נעשתה בתום לב; התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה או בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק; התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או לבדוק או לחקור בעיניין המשמש נושא התלונה.

לעניין זה עמדה הפסיקה על כך, שככל שנפסק לטובת העובד פיצוי בגין הפרה של כללי הצדק הטבעי שמקורם בהלכה הפסוקה (כגון פגיעה בזכות השימוע), להבדיל מפיצוי שמקורו בהוראות חוק (כגון חוק הגנה על עובדים) – תיגבר הנטייה שלא לפסוק לטובת העובד פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש: "יתכן - ואיננו נדרשים להכריע בעיניין זה לעת הזו - שבפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני יש מקום להבחין בין פיצוי המוענק מכח הוראת הדין כאשר ה"מעשה האסור" נוגד הוראת חוק (כגון פיטורי עובדת בהריון בנגוד להוראות חוק עבודת נשים או פגיעה אסורה מכח חוק שויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988) לבין "מעשה אסור" המנוגד לעיקרי הצדק הטבעי ואשר הוכר ככזה מכח ההלכה הפסוקה (כגון פגיעה בזכות השימוע).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 30,000 ₪; פיצוי בגין הפרת חוק לשון הרע, בסכום של 10,000 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים ופיצוי בגין עוגמת נפש – נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

בחודש מרץ 2015 כשהתובעת הייתה בהיריון נוסף, פנתה לעו"ד ראזי אשקר, מבקר הערייה, והביעה חשש שתפוטר או שמשרתה תקוצץ לאחר שובה מחופשת הלידה כפי שנעשה עם חזרתה מחופשת הלידה הקודמת (מחודש 11/2011 ועד חודש 2/2012) וביקשה שיוחזרו לה כל השעות שנגזלו ממנה באותה תקופה.

וזהו נוסח הסעיף: [32: ע"ע (ארצי) 23910-10-15 צנעני - המכון הצרפתי (01.01.2018)] "(א) לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה.

הטופס שבתקנות בא לשרת את התכלית של החוק ואין בסטייה מנוסח הטופס כדי להצביע על הפרה של החוק או על פגיעה בעובד.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

טעות זו אינה בגדר הפרה של חוק עבודת נשים והיא אינה מזכה בפצוי.

בסעיף 9א לחוק עבודת נשים נקבע "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה". בפסיקה נקבע שתכלית הוראה זו להבטיח את שובה של העובדת לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה וההורות.

בהקשר זה נפסק בע"ע (ארצי 25805-12-11 מדינת ישראל – מירון חומש (29.11.16): "יתכן - ואיננו נדרשים להכריע בעיניין זה לעת הזו - שבפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני יש מקום להבחין בין פיצוי המוענק מכח הוראת הדין כאשר ה"מעשה האסור" נוגד הוראת חוק (כגון פיטורי עובדת בהריון בנגוד להוראות חוק עבודת נשים או פגיעה אסורה מכח חוק שויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988) לבין "מעשה אסור" המנוגד לעיקרי הצדק הטבעי ואשר הוכר ככזה מכח ההלכה הפסוקה (כגון פגיעה בזכות השימוע).

...

] לא מצאנו שנסיבות המקרה מצדיקות פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש בנוסף על הפיצוי שנפסק בגין פיטורים שלא כדין.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

 הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 60,000 ₪.

גם עיון בעדות בעלה של התובעת מעלה כי הוא אישר כי פיטורי התובעת היו קשורים לסגירת הגן: "היא נכנסה לעבוד שם ותוך כדי כאילו שהיא כבר הייתה בהיריון וכל הדברים האלה, הגיעה לסוף שנה אז היא אמרה לה 'אני סוגרת כיתה' וזה לנו היה כאילו, זה מצב, לא ידענו מה לעשות כי הכניסה אותנו למצב של, עכשיו תחפש גן אחר או לחפש משהו אחר זה עוד פרוצידורה כי יש לנו עכשיו את התינוק וזה וזה, הראיה שלנו הייתה שכאילו היא חוזרת לעבוד בגן הזה שוב פעם, וזהו, זה" (ר' עמ' 15 שורות 34-40).

עוד צוין בעיניין מורי כי: "פדיון תקופת איסור הפיטורים בכסף כאשר העובדת מעוניינת ומבקשת לחזור לעבודה, אינה עולה בקנה אחד עם רוח החוק ומהוה הפרה של חוק עבודת נשים המקימה זכות לפצוי" (ראו גם: ע"ע (ארצי) 16117-07-10 חסון-רביקוביץ – M3 ישראל בע"מ (19.12.2013); ע"ע (ארצי) 42097-12-11 חורי – רותם אמפרט נגב בע"מ (22.6.2016)).

...

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים: 9,144 ₪ .

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 5,000 וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.