פיטורים בתדיראן עקב צמצומים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 11.6.14 (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' חנה גלאי ומר יגאל סעדיה; ס"ע 35492-06-11) אשר דחה את תביעתה של המבקשת לפצויי פיטורים ופיצויי הלנה וקיבל באופן חלקי את תביעתה לפדיון חופשה, הבראה והפרשי שכר.

עוד טענה המבקשת כי עבודתה הופסקה עקב צמצומים בתקופה שמחודש 9/2009 ועד ליום 1/4/2010.

...

בית הדין מצא כי לא הוכח עירוב נכסים ומרבית הטענות שהועלו נטענו בעלמא ונוכח הסכסוך המשפחתי בין הצדדים בלבד.

לגבי נסיבות הפסקת עבודתה, המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי פוטרה ובית הדין מצא בחומר הראיות כי המבקשת התפטרה בעקבות בעלה והעדיפה לעבוד בחברת בתה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית.

כעבור דקות ספורות נידרש התובע לגשת לחדרו של מנהל משאבי אנוש ומינהל, מר דורון עזרא, אשר מסר לו זימון לשימוע לפני פיטורים (נספח ז' לתצהיר התובע) שנוסחו כדלקמן: "הננו שוקלים לסיים את העסקתך בחברה עקב צמצומים בעבודה. לאור זאת ועל מנת לאפשר לך להביע את עמדתך בנושא וכן להציג את העובדות והנסיבות האישיות שלך שעשויות להשפיע על החלטת החברה בעניינך, הנך מוזמן לישיבה..." השימוע נדחה מספר פעמים ולבסוף היתקיים ביום 8/2/2011 (ר' תמליל, נספח י' לתצהיר התובע).

...

שנית, מר עזרא העיד לעניין זה: "...אותו עובד היה עולה חדש כ-4 שנים בארץ עם שני ילדים קטנים והיה בעיצומו של מהלך מעבר דירה וגם הפרוייקט שלו... כך שהמסקנה היתה להשאיר אותו" (עמ' 21 לפרו', ש' 15 - 17).

לא מצאנו כי יש סמיכות של ממש בין מועד פיטוריו לבין ההטבות הנזכרות לעיל.

שוכנענו, איפוא, כי לא היה במועד הפיטורים משום חוסר תום לב. סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

בשל צמצומים והתייעלות שנכפו על החברה עקב מגיפת הקורונה נאלצה החברה לפטר את העובדת.

...

בנסיבות אלו, כאשר בין מועד ההודעה על התחלת טיפולי פוריות, להחלטה על הפיטורים הוצאו העובדים לחל"ת, אנו סבורים שיש בכך כדי להקהות את החשד הטבעי שמעוררת סמיכות הזמנים (ראו עדותו אייל בבית הדין האזורי עמוד 26 שורות 11-15, עמוד 29 שורות 1-4).

דין הטענות להידחות.

קביעת בית הדין כי בהליך השימוע נפלו פגמים מקובלת עלינו, שכן השיחה לא הוגדרה מראש על ידי החברה כשיחת שימוע, ולא נמסרו לעובדת מראש הסיבות לשימוע, ולכן לא ניתן לומר שנערך לעובדת שימוע מספק.

בנסיבות אלו, ולאור תקופת ההעסקה הקצרה יחסית, ובשים לב לכך שקביעת שיעור הפיצוי היא בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, לא מצאנו מקום להתערב בו. סוף דבר – ערעור העובדת נדחה, וערעור החברה מתקבל בחלקו.

עילת הפיטורים בגין צימצום-במספר הפרויקטים המתנהלים אצל המשיבה מאז שנת 2000 אינה נכונה.

...

ביום 17/1/05 נשלח למבקשים מכתבים על סיום חוזה הפיקוח בנימוק כדלקמן: "3. לאחר ששקלנו את הטענות החלטנו שלא לחדש את חוזה הפיקוח עמך-וזאת בכפוף להחלטות ביה"ד בנידון.

בפסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 238/08 בתיק בשא 325/03 נתן ברודסקי ואח' נ' מדינת ישראל-משרד השיכון ביום 15/7/03, אשר נסיבותיו זהות לחלוטין מנסיבות מקרה זה, החליט ביה"ד הארצי להחזיר את כל מהנדסי הפרויקטים לעבודתם במשרד השיכון-במשיבה-בזו הלשון: "על סמך הממצאים הלכאוריים בהחלטתו של בית הדין האיזורי ולאחר שנתנו דעתנו לטענות באי כוח הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו למסקנה כי דין העירעור להיתקבל בכך שהמערערים יוחזרו לעבודתם החל מיום א' הקרוב, 20.7.2003. הטעמים לכך הם כדלקמן: המערערים עבדו במשרד השיכון משך תקופות ארוכות (חלקם משנת 1977) בתבניות העסקה שונות כעוזרים הנדסיים בפרויקט שקום השכונות. בית הדין האזורי קבע כי, לכאורה, המשיבה הפסיקה את העסקתם של המערערים ללא שימוע וללא מתן החלטות מנומקות ואף קבע (בסעיף 73 לפסק הדין) כי לכאורה היו יחסי עובד מעביד בתקופה שהועסק כ"קבלנים". עלינו לאזן בין הנזק שייגרם לעובדים בשל אי-העסקתם מול הנזק שייגרם למדינה אם נחייב אותה להעסיקם.

. " 72.מששקלנו את כל נסיבות המקרה, הוכח לכאורה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקשים לבין המשיבה בתקופה שהועסקו כ"קבלנים". על כן יש לאזן את הנזק שייגרם לעובדים בשל אי-העסקתם מול הנזק שייגרם למדינה אם נחייב אותה להחזירם לעבודה.

לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הבקשה למתן צו מניעה זמני ומורים על המשך העסקתם של המבקשים אצל המשיבה וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים בתביעה העיקרית.

לחילופין, טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי באותו השיעור בו תפצה החברה עובדים מאוגדים לשעבר בתדיראן אשר לא נפלו ברשת הבטחון של ההסכם הקבוצי, שהם שלושה חודשי היסתגלות בסך 75,396 ₪ ופיצויי פיטורים בסך 201,993 ש"ח וכן פיצוי בהתאם לסעיף 7 למזכר ההבנות.

לא שוכנעתי כי פיטורי הצמצום של 50 העובדים, שפוטרו בחודש מאי 1999, מעידים על 'נוהג' המקנה לתובע זכות ליהנות מן ההטבות שנקבעו בהסכם המיזוג, וממילא לא הוצגה בפני התשתית הראייתית הנדרשת לביסוס טענה לקיומו של נוהג, שכן בהתאם להלכה הפסוקה, אין די בעדות על קיומו של מקרה קודם כדי לבסס טענת נוהג (ע"ע (ארצי) 365/03 שמחה כהן – פלסטיין פוסט בע"מ, עבודה ארצי לג (60) 58, לא פורסם, 20.6.2005).

...

אשר לתביעה להפרשי פיצויי פיטורים-על החברה חל הסכם הפנסיה המקיפה בתעשייה, שם נקבע באופן מפורש כי הפרשות הנתבעת לקופות הפנסיה וקופות הגמל באות במקום פיצויי פיטורים, כהוראת ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך כל טענות התובע ביחס לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים נדחות (ראו עב 4184/01 זיו ברזלי ואח'-אי.סי.אי טלקום בע"מ, (לא פורסם, 26.10.2006).

סוף דבר 4.1 התביעה, על כל רכיביה, נדחית.

4.2 התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪בתוספת מע"מ שישולמו תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין 4.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.