פיטורים בשל שיחות טלפון ממושכות בזמן העבודה

" (3) הסנקציות הנ"ל הן כלכליות בעיקרן, ואולם, לאור התפיסה לפיה הזכות לעבוד היא חלק מהזכות לכבוד האדם, פיטורי עובד על רקע הפרת משמעת פוגעים לא רק בכיסו של העובד, אלא גם בכבודו, בשמו הטוב ובמימוש העצמי שלו; (4) לאור תכליתם הסוציאלית של פצויי הפיטורים ואופיים הקוגנטי, פירשה הפסיקה את הסדר שלילת פצויי הפיטורים בצורה מצומצמת, כך שיש לראות בעונש של שלילת פצויי פיטורים כ"התוויית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת"; (5) שלילת פצויי הפיטורים היא סנקציה שמטרתה הענשת העובד על מעשיו הפסולים והרתעת כלל העובדים מהיתנהגות דומה, אך הואיל והפיטורים עצמם הם עונש כבד לעובד, ומשמעותם היא גדיעת מטה לחמו, אזי, כאשר שלילת פצויי פיטורים מצטרפת לפיטורים, היא תיעשה "במקרים הקיצוניים ביותר" (ע"ע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני (22.10.2002); ע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ (20.12.2009) (להלן – עניין טוליפ)); (6) בהתאם לפסיקה, במסגרת ההכרעה על שלילת פצויי פיטורים יש לשקול, לצד חומרת המעשים שהובילו לפיטורים, גם את מכלול נסיבות יחסי העבודה וכן את נסיבותיו האישיות של העובד, ובהם: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

תקופת עבודה כה ממושכת, במיוחד בעבודה שמטיבה היא פיסית וקשה, מהוה אינדיקאציה לתרומתו של התובע למקום העבודה (ראו עניין שימשילשוילי); (4) התובע, יליד 1955, בן 64 במועד פיטוריו, איבד את מקום העבודה בו עבד כימעט מחצית חייו, בשל עבירת גניבה שיוחסה לו, שאותה לא ביצע.

אשר להליך השימוע, טענה, כי ביום 06.04.19 נערך בירור במשרדי הנתבעת, והבירור תועד בפרוטוקול שנחתם ע"י התובע; בסיום הבירור התובע זומן לשיחת שימוע ואף נחתם על ידו מכתב היתנצלות המיועד לנציג קריית הממשלה בחיפה; ביום 08.04.19 נערכה עמו שיחת שימוע, שתועדה בפרוטוקול, וביום 14.04.19 הועבר אליו סיכום השימוע ונימסר לו מכתב פיטורים.

למותר לציין, כי מרגע שלנתבעת היה יסוד להניח כי התובע וחבריו גנבו את תעלות האיוורור, וזאת לאור שיחת הטלפון שקבל מר קשקש מקצין הבטחון של קרית הממשלה, רשאית היתה היא, ואף חייבת, לבדוק את העניין ולערוך בירור, כפי שעשתה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את גרסת התובע, אשר נתמכת במסמך מחברת כלל מיום 24.09.19, בו מודיעה חברת כלל לתובע, כי הסכום החסר בחשבון הפנסיה שלו עומד על סך 31,831 ₪.

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לו את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – 100,000 ₪; (2) פיצויי פיטורים – 224,094 ₪; (3) דמי הודעה מוקדמת – 8,482 ₪; (4) דמי הבראה – 1,263 ₪; (5) הפרשות לפנסיה – 31,831 ₪; (6) שכר עבודה – 2,925 ₪; כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת תביעת התובע ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת הנתבעת בתיק פ"ה 73663-05-19 נדחית.

בהמשך שבה לבקש מכתב פיטורים והוסבר לה שהתפטרה ולכן תקבל מכתב סיום העסקה.

התובעת פוטרה מעבודתה בשיחה טלפונית עם מר יוסי בוזגלו מיום 14.3.16, ללא שימוע או הודעה מוקדמת.

התובעת לא הועסקה ברציפות, עבדה לפרקים ונעדרה תקופות ממושכות.

בהקשר זה התובעת הצהירה כי: "במסגרת עבודתי אצל הנתבעת, נאסר עלי להתעסק בעינייני האישים. נאסר עלי לשוחח בטלפון, וחמור מכך, את ארוחת הצהריים שלי, חוייבתי לאכול ליד המחשב ולהמשיך לעבוד בזמן האוכל. למעשה מעולם לא קבלתי הפסקות. אפילו כשהייתי קמת לשירותים, הייתי ננזפת פעם רבות על כך שקמתי מהעמדה.

...

התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 5,000 ₪.

כך, מנהל הנתבעת מצייר תמונה לפיה התובע זנח את מקום עבודתו עת לא השיב לשיחות הטלפון מטעמו לאחר אי התייצבותו למשמרת.

אולם לא כל אי מענה לטלפון מהוה אקט של התפטרות ויש להראות גמירת דעת ואי מענה ממושך העולה לכדי התפטרות ללא כל ספק.

על כן, בנסיבות העניין, בשים לב למשך העסקת התובע, הנסיבות שקדמו לפיטוריו לרבות סרובו להתייצב למשמרת, אנו מעמדים את הפצוי בשל פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע על סכום של 10,000 ₪.

...

מקום בו התובע מודה במסגרת כתב התביעה כי שולמה לו מקדמה בשיעור 50,000 ₪ (ראו סעיף 11 לכתב התביעה), מצאנו כי יש לחייבו בתשלום 1,000 ₪ בלבד.

סוף דבר- בכל הנוגע לתביעה העיקרית - הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א.1 סכום של 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

התביעה שכנגד בכל הקשור לעילת ההלוואות/החוב - נדחית ברובה, למעט סכום של 1,000 ₪, שמצאנו כי התובע נותר חייב לנתבעת - סכום שיקוזז מהסך שנפסק בתביעה העיקרית.

במהלך השיחה (ת/ה') ציין התובע, בין היתר, כי "כנראה שאני יום ראשון איחזור חזרה לעבודה..."; ורותי ציינה בין היתר, "לא. אבל אתה לא חוזר לעבודה מבחינתנו". ביום 23.5.2020 (מוצאי שבת) שלחה רותי לתובע הודעת ווטספ אליה צורף מכתב סיום עבודה (ת/ו'; נת/14) לאמור: "הי אלון, שבוע טוב. בהמשך לשיחתנו הטלפונית מאתמול- 22.5.2010 כי החלמת ובכוונתך לשוב ביום ראשון ה- 24.5.2020 לעבודה והשבתי לך כי בנסיבות אלה אין זה מעשי והחברה תשלם לך תמורת הודעה מוקדמת, לאור כך ועל מנת לחסוך את התייצבותך לעבודה מחר, מצ"ב מכתב סיום עבודה. כמו כן עליך להשיב עד ליום שלישי 26.5.2020 לחברה את הציוד שניתן לך לשם ביצוע תפקידך. טבלט ו/או מחשב נייד ו/או סים למכשיר הסלולארי." ביום 29.7.2020 פנתה באת כוחו של התובע לנתבעת בדרישה לתשלום בטרם נקיטה באמצעים משפטיים (ת/ז'); וביום 6.10.2020 השיבה הנתבעת, באמצעות באת כוחה למכתב זה. דיון והכרעה נסיבות סיום העסקתו של התובע לטענת התובע, הנתבעת סיימה את העסקתו בפועל שלא כדין, בחוסר תום לב מיד לאחר תום חופשת מחלתו, בהודעת דוא"ל, באופן מפתיע, משפיל ומעליב, שכן היה על הנתבעת להמתין ליום המחרת (24.5.2020) ולמסור את המכתב באופן מכבד.

התובע לא טען וממילא לא הוכיח, כי עת נשלחו אליו מכתבי הפיטורים (שלושה במספר) מהנתבעת (אשר משום מה נפקד מקומם מכתב התביעה ומתצהירו של התובע)(ע' 5 ש' 23-29; ע' 6 ש' 3-6; ע' 9 ש' 27-33), הוא הלין בפניה על עצם המכתבים אשר נוגדים לכאורה לשיטתו את שסוכם בין הצדדים, שלפיו הוא ממשיך לעבוד כרגיל בנתבעת (ע' 9 ש' 27-35; ע' 10 ש' 1-13).

הדברים בעניינינו מקבלים משנה תוקף, שכן אין מדובר בשימוע אחד העומד בבדידותו ביום 26.11.2019, אלא (גם) בשיחה נוספת, למצער, "דיאלוג מסוים", שהתקיים עובר לשימוע (ביום 5.7.2019) במהלכו נידרש התובע לשפר את ביצועיו (ע' 18 ש' 28-32, ש' 36; ע' 19 ש' 1)(בשינויים המחויבים ראו ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד- קנסטו בע"מ (מיום 28.2.2017); ע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים – יונתן רון (מיום 6.9.2018) ובבחינת התובע בשתי פגישות לאחר השימוע (ע' 16 ש' 16-17, ש' 20-21) כאשר התובע לא עמד במשך תקופה ממושכת בציפיות הנתבעת.

הדברים נכונים ביתר שאת, לנוכח שיחתו הטלפונית של התובע עם רותי ביום שישי אשר הוקלטה על ידי התובע (ע' 6 ש' 1-2; ע' 9 ש' 5-10).

...

נוכח כללם של דברים, לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בדרך הליך פיטוריו של התובע; ומכל מקום לא מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לטובת התובע.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מעדויותיהם של התובע ואריה שנשמעו בפנינו ביום 21.12.2022 וכן עיינו בפרוטוקול דיון קדם משפט שהתקיים ביום 8.7.2021, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובע בעניין שכרו הקובע להידחות, למעט בעניין השלמת פדיון ימי חופשה.

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרה, למעט האמור בסעיף 35 לעיל.

בהתאם לכך, בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לסעדים הבאים: דמי הבראה בסך של 1,309 ₪, הפרישי שכר בסך של 32,221 ₪, פצויי פיטורים בסך של 27,126 ₪, אי מתן זכות שימוע בסך של 30,000 ₪, תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,126 ₪, נכויים בגין אגרת כבישים בסך של 1,369 ₪, נכויים בגין טלפון העבודה בסך של 1,473 ₪, לינות בסך של 7,400 ₪, ודמי נסיעה בסך של 2,820 ₪.

טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי דין התביעה להדחות על הסף, בשל "היתיישנות התביעה או חלק ממנה". לגופם של דברים, טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו באופן פיתאומי, מבלי שמסר הודעה מוקדמת, ולפיכך אין הוא זכאי לפצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

פיצויים בגין אי עריכת שימוע התובע טען כי פוטר ללא שימוע, בנגוד להלכה לפיה אין לפטר עובד בטרם תנתן לו היזדמנות הולמת להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפטרו, ולכן יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 30,000 ₪, או בהתאם לשיקול דעת בית הדין, וזאת בהיתחשב בתקופת העבודה.

כללו של דבר: בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות תקופת העבודה הממושכת יחסית, והעובדה שמדובר במעסיקה לא קטנה ובעלת ניסיון בהעסקת עובדים, פערי הכוחות, ומנגד התשתית העובדתית המוגבלת שהניח התובע, לרבות באשר להקף הנזק, אנו סבורים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 15,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה. תמורת הודעה מוקדמת התובע טען כי מאחר שהנתבעת פיטרה אותו מבלי שמסרה לו הודעה מוקדמת, ומאחר שהוא עובד על בסיס יומי/שעתי, אשר מועסק למעלה מ-3 שנים, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש בסך של 4,126 ₪.

עוד טען התובע בסיכומיו כי הסכומים המשתנים (בהם חויב) מעידים על כך שהנתבעת חייבה אותו עבור שיחות שהתבצעו מטלפון העבודה שקשורות בעבודתו.

...

בהינתן מועד הגשת התובענה, הרי שעל התביעות לפיצויי הלנה חלה התיישנות מהותית, ומשכך הן נדחות.

לפיכך, התביעה לפיצויים בגין התנהגות הנתבעת, נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.