פיטורים בשל סיוע לקורבן הטרדה מינית

במקרה דנא, ההחלטה נושא העתירה עניינה בשאלה אם היה מקום לפטר את ריטמן או להעבירו מתפקידו כתוצאה מהחומרים שנאספו בחקירת מח"ש בדבר חשדות לבצוע עבירות הטרדה מינית וניסיון למעשה מגונה בכוח על ידו.

בהחלטת המפכ"ל בעניינינו ניתן משקל, כאמור, למהות המעשים שיוחסו לריטמן, אשר נמצאים ברף הנמוך של עבירות המין, לעוצמת הראיות הנדרשת לצורך פיטורין ולחלוף הזמן מאז האירועים הנטענים.

ראו גם עש"ם 2168/01 חמני נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נה(5) 949, 955 (2001): "חששן של קורבנות הטרדה מינית להתלונן מיתעצם, מטבע הדברים, כאשר המטריד הוא איש בעל סמכות הממונה עליהן במסגרת עבודתן". בעניינינו, העותרת העידה במח"ש, בקשר לסירובה להתלונן על ארוע הלישכה (אשר ט' דיווח עליו כאמור לניר) כי "ידעתי מה קורה למי שמתלוננת, למי שהופכת להיות קורבן, החיים שלה נהרסים, היא מושפלת, הקריירה שלה נהרסת, אף מפקד לא רוצה לעבוד איתה יותר, העיתונות משמיצה אותה, כל מה שאני עוברת היום. החיים שלי נהרסו" (עדות העותרת במח"ש מיום 30.11.2015, ש' 77-75.

יש להקפיד כי עיקר הדיון בתלונות אלו יתמקד באירועים הקונקרטיים המתוארים בהן, ולהזהר ממצב דברים שבו מתלוננות ימצאו עצמן במעמד של נאשמות, לא רק מתוך החובה לשמור על כבודן אלא גם על מנת לסייע לחקר האמת ולמנוע הרתעה של נפגעות עתידיות מלהתלונן (השוו ע"פ 842/14 שרעבי נ' מדינת ישראל, פסקה 43 (7.2.2017).

...

מפאת חשיבותם, נעמוד על עיקרי הדברים בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה כלשונם: "לאחר בחינת חומר הראיות שנאסף בחקירה שהתנהלה נגד ניצב ריטמן, הגעתי לכלל מסקנה, בהתאם להמלצת פרקליט המדינה, כי נסיבות המקרה בכללותן, כפי שהן עולות מהראיות, אינן מתאימות לניהול הליך פלילי. [...] מכלול הנסיבות, לרבות בעיות מסוימות במסכת הראייתית, הוביל למסקנה שפורטה לעיל. במצב דברים רגיל, היינו שוקלים להמליץ בפניך להגיש קובלנה משמעתית נגד ניצב ריטמן בגין אירועים שכאלה, בכפוף כמובן לבחינת חומר הראיות על ידי המשטרה ולקיום שימוע בטרם קבלת החלטה. אלא שעבירות משמעתיות מתיישנות בחלוף שלוש שנים ופרק זמן זה חלף זה מכבר, ועל כן לא ניתן לנהל כיום הליך משמעתי בפרשה זו. בנסיבות אלה החלטתי להעביר את חומר הראיות לעיונך, על מנת שתשקול אם ואילו צעדים מינהליים יש לנקוט בנדון. מובן מאליו כי אם תסבור שיש מקום לנקוט צעדים במישור המינהלי, יש לערוך לניצב ריטמן שימוע קודם לקבלת החלטה סופית". יובהר כבר עתה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בהליך פלילי נגד ריטמן לא הועמדה לביקורת שיפוטית של בית משפט זה, ואף בעתירה שלפנינו לא מבוקש להשיג עליה.

מצאנו כי ההחלטה בדבר הימנעות מנקיטת צעדים מינהליים נגד ריטמן איננה מתייחסת לנתונים ענייניים מהותיים שנכללים בתשתית העובדתית בעניין שלפנינו, מן העבר האחד, ונותנת משקל לא ראוי לשיקולים אחרים, מן העבר השני.

מטעם זה אני סבור כי אין מקום שניעתר בשלב הנוכחי לבקשת העותרת בהליך זה להורות על פיטוריו של ריטמן או על העברתו מתפקידו וכי יש להחזיר את ההחלטה בעניינו לפתחם של המפכ"ל והשר, לצורך קבלת החלטה חדשה בדבר הצעדים המינהליים הפיקודיים הנדרשים, שתיתן מענה לסוגיות שעליהן עמדתי.

בצד האמור, ומבלי שאטע מסמרות לגבי הסעד ההולם בנסיבות העניין, עמדנו על כך שפקודת המטא"ר קובעת אפשרות לנקוט "הדרכת מפקד" מקום שאין הצדקה להעמיד לדין משמעתי וזאת ללא תנאי מקדים שלפיו השוטר הודה בכתב בהתנהגות המיוחסת לו. כן נמצאנו למדים כי לשיטת המשיבים 3-1 הם אינם מוגבלים אך לאמצעים המנויים בפקודה זו, ויש ביכולתם לנקוט צעדים מינהליים פיקודיים מקבילים מכוח הסמכות הטבועה של מפקד להדריך את פקודיו.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ס"ע 46019-11-16 בפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציג ציבור (עובדים) מר יעקב בן הר נציג ציבור (מעסיקים) מר טרודי עאמר התובעת סיון דהן ע"י ב"כ: עו"ד אלחאן חלדי עפ"י מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי הנתבעת מדיק ה.ס ניהול בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד יאיר ארן פסק דין

לפנינו תביעה בה עותרת התובעת לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לאקט הפיטורין קדמה השתלשלות עובדתית שנויה במחלוקת: לגירסת התובעת – במהלך תקופת עבודתה השניה היא הייתה נתונה להיתנכלות והתעמרות מצד גב' אהרוני, בעטיין צומצם הקף משרתה וסורבה בקשתה לשוב לתפקיד פקידת קבלה כבעבר, על רקע תלונותיה על הטרדה מינית שעברה, כביכול, בתקופת עבודתה הראשונה על ידי מר יוסי רחמן, מנהל הנתבעת דאז.

עוד התובעת טענה כי גם בתקופה השניה הייתה קורבן להטרדה מינית כאשר באוגוסט 2013 תקף אותה בעלה של העובדת הסוציאלית – אותה גב' בונפד שאליה פנתה התובעת שלוש שנים לאחר מכן לשטוח בפניה את צרותיה.

...

לאחר ששקלנו את כלל נסיבות פיטוריה של התובעת ולאור מסקנתנו כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים הרינו רואים לנכון לקבוע פיצוי בגובה 3,500 ₪.

אנו סבורים כי גם אם הנתבעת הייתה עורכת שימוע כדין והתובעת הייתה מסכימה להשתתף בו, הרי שאמינות התובעת נפגמה לאין ערוך.

סוף דבר אשר על כן, אנו מורים לנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,500 ₪.

"בהתאם לפסיקה, ככלל, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238].

בהקשר זה נפסק (ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיפים 82-90 לפסק הדין, 20.10.2010): "במצב הדברים הרגיל, בית המשפט 'מדקדק' בסתירות ובאי דיוקים בדברי העדים שהופיעו בפניו, וידועה האמירה ש'אלוקים נמצא בפרטים הקטנים'. אך בעבירות מין הגישה היא שונה, בית המשפט לא מצפה מהקורבנות להיות 'מכשיר דיוק אוטומאטי'...

" עוד נפסק באותו הקשר (ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי ****, 14.3.16): "אין מדובר בכללים גורפים שבכוחם לגבור על כל פגם בעדות ולייחס מהימנות לכל מתלונן, אלא בכללים שנוצרו על רקע הכרה במציאות מורכבת ונועדו לסייע בחשיפת האמת העובדתית." (ר' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 44900-08-15 פלונית - אלמונית, 8.12.16; ע"פ 5714/08 פלוני נ' מדינת ישראל, 1.9.2010).

מאחר שהגענו למסקנה כי הטענות לגבי הטרדה מינית לא הוכחו ולא שוכנענו באמיתות טענותיה של התובעת בנושא זה, גם לא הוכחו נסיבות אחרות ביחסי עבודה המצדיקות פסיקת פיצויים לתובעת, בהתאם לפרשנות המונחים הקבועים בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים (ר' למשל ע"ע (ארצי) 54365-12-11 יעקובשוילי - נוף ים בטחון בע"מ, 28.12.14, ע"ע (ארצי) 38016-02-16 סופר – גומלא סימולציות כלכליות ישראל בע"מ, 10.12.18).

...

רכיב התביעה היחיד שבו יש לקבל את התביעה הוא בנושא הודעה בכתב על תנאי עבודה, לפי חוק הודעה לעובד.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, בסך 5,000 ₪.

לסיכום הדברים - בקיזוז הסכום שנפסק לזכות התובעת, התובעת תשלם לנתבע את הוצאותיו בסך 15,000 ש"ח שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

התובעת, גב' עדי פרנק, הגישה תביעה זו לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, שכר עבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ותוך הפלייתה לרעה, הפרישי פצויי פיטורים וגמל, פיצוי בשל אי מסירת תלושי משכורת, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בשל הטרדה מינית ופצוי בשל פירסום לשון הרע.

החשוד הלווה לתובעת סכום נוסף של 5,000 ₪ כדי לסייע לתובעת לממן תשלום חודש שכירות בגין "הודעה מראש". בסוף חודש יולי בוצעה על ידי החשוד משיכת מזומן בסך 10,000 ₪ באמצעות קוד מחשבונה של התובעת, בהסכמתה, תוך שהיא ממתינה לחשוד ברכב בסמיכות לסניף בו בוצעה המשיכה.

ביקשה להוסיף: "אין משהו חלילה נגד הבנק, העבודה מאוד חשובה לי". אם אני אפוטר – אני יוציא את האמת שלי לאור, מצאו אותי כקורבן, כדי לסמן וי על אירוע שקרה במוקד ולא קשור אליי – וכך פענחו שאני לא אמינה".

...

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובעת פדיון חופשה בסך 6,696 ₪.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.

בעקבות הרצאה ששמעה של מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, החלה להבין את שעברה ונזכרה יותר ויותר ובאותה תקופה, תיפקודה היומיומי נפגע, היא חלתה לעיתים קרובות, חשה קושי להתרכז וקשיים בסיטואציות אינטימיות עם בן זוגה דאז.

עוד עמד על נסיבות המעשים עצמם, שבוצעו במסגרת אוירת לימודים לא פורמלית, וסבור שמדובר בעבירות מין ברף הנמוך, מגע קצר בגוף המתלוננות, ללא הפעלת כח. ב"כ הנאשם ביקש ליתן משקל רב לחלוף הזמן ממועד ביצוע המעשים המלמד שהנאשם לא חזר על מעשיו ולאפקטיביות התלונה שהוגשה נגדו והביאה לפיטוריו.

מכאן, בין היתר, ההבדלים המהותיים ברמת הענישה: ברע"פ 498/23 פלוני נ' מדינת ישראל (5.2.23), נדונה בקשה לרשות ערעור על גזר דינו של נאשם, מורה לנהיגה, שהורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשבע עבירות מעשים מגונים תוך ניצול יחסי מרות (סעיף 348(ד)(1)) ושש עבירות הטרדה מינית בתלמידותיו, חלקן בגירות וחלקן קטינות מעל גיל 14.

על חשיבותם הרבה של הודאה, חרטה והבעת אמפתיה לקורבנות העבירה, עמד כב' השופט כבוב בע"פ 7880/19 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.22): "הודאה – ובכלל זאת חרטה, היכן שגם זו ניתנת, עשויה במקרים מסוימים להפחית במידה ניכרת מחומרת העבירה ומן הנזק הנילווה לה (וראו: סעיף 40יא(4)-(5) לחוק העונשין). לא אחת, חלק גדול מהנזק של ביצוע העבירה, בפרט מקום בו מדובר בעבירות מין המבוצעות במשפחה על-ידי אב המשפחה כלפי בתו, נוגע לבושה הנלווית לקורבן העבירה – ובכך עצם החרטה, עשויה להפחית ממנה במידה מה.

...

כמו כן אני קובעת מתחם ענישה כולל הנע בין 9-5 שנות מאסר.

לסיכום, לאחר ששקלתי בכובד ראש את כלל השיקולים, חלוף הזמן, עברו הנקי והימנעות מביצוע עבירות לאחר שנת 2015, הודאתו, חרטתו והחיסכון בהעדת המתלוננות, מצאתי למקם את הנאשם בסמוך לתחתית מתחם הענישה.

פרט לפן הכספי, תשלום הפיצוי מהווה הכרה מצדו במעשים, הכרה לה שיוועו הנפגעות זמן רב. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 63 חודשי מאסר החל מיום מעצרו 29.8.22.