פיטורים בשל מערכת יחסים בלתי הולמת

] "התקבלה תלונה ממלווה בשם ... בהסעה של ילדי חינוך מיוחד שאתה מסיע על הטרדות מיניות שליחת מסרונים הטרדות בשעות מאוחרות בלילה, שליחת תמונות מיניות של איבר המין שלך וניסיון לגעת בגופה של המלווה. המלווה יצרה איתי קשר (כפיר) ומסרה לי שהיא רוצה לגשת למישטרה ולהגיש תלונה על ההיתנהגות הבלתי הולמת. המלווה הגיעה למשרד והעבירה לי בואטצאפ תמונות מיניות שהיא טוענת שהתקבלו ממך.

] "התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שני פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [ע"ע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]". בהמשך נידרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם, באופן הבא: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

הפרתו של חוק הודעה לעובד מהוה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעות ברכיבים הבאים: חלף הודעה מוקדמת, החזר ניכויים, פיצוי בגין אי מתן 8 שעות עבודה בין יום אחד למשנהו, פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת עבודה ומכתב פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב – נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסכום של 14,706 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.3.2016 ועד לתשלום בפועל.

ביום 4.6.13 זומנה התובעת לשימוע, בטענה, בין היתר, שאינה מקבלת סמכות ומרות של הממונים עליה; שהיא עובדת שעות נוספות ללא אישור הממונה; מבצעת מכירות לחנויות בנגוד להנחיות ובשל יחס לא הולם כלפי לקוחות ותורמים (נספח 19 לתצהיר הנתבעת).

כן. אחרי שהחתמת כרטיס שעבדת שעות נוספות, ידעת שאת מפרה את ההנחיות שקבלת? אני לא פוטרתי בגלל זה. חוזרת על השאלה? ידעתי שהם לא אוהבים את זה, יחד עם זאת, הם אוהבים את התיפקוד שלי, את ההכנסות שלי שהם תוצאה ישירה של שעות העבודה" (עמוד 16 שורות 1- 8).

לשם הדוגמא, אמרה בישיבת השימוע גב' חוה שי כי: "הערכה שלנו אלייך קיימת. על העבודה הטובה שעשית לכל הזמן הזה. המערכת מבקשת ממך לעשות שינוי. אין שינוי בתנאי העבודה ותכולתה (כמות השעות בשכר)". הנתבעת פעלה כדין, מתוך שיקולים עינייניים.

...

כאמור, לא שוכנענו כי נפל פגם ממשי בהליכי הפיטורים של התובעת.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת ובאת כוחה טענו בין היתר כי התפקיד אינו הולם את כישורי התובעת וכי "מדובר בהתנכלות על רקע פוליטי/אישי". [6: נספח 14 לתגובת הנתבעת מיום 13.5.2019.

התובעת לא הצליחה לבסס טענותיה לגבי פיטורים פסולים ו/או למעורבות של גב' קונינסקי ו/או לשיקולים זרים הקשורים למערכת יחסים אינטימית תחת מרות.

...

נציין כי תביעת התובעת כוללת סעדים הצהרתיים למניעת פיטוריה אך מאחר ובסופו של דבר היא לא פוטרה והיא עובדת בנתבעת גם כיום, סעדים אלו התייתרו ונותר להכריע בסעד הכספי בלבד.

] מכל מקום, כשלקחנו בחשבון את כל המדדים המפורטים לעיל, אנו סבורים שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ וכי פיצוי זה הוא סביר והולם את מחדלי הנתבעת במקרה זה. סעדים וטענות שאיננו דנים בהם כפי שפירטנו לעיל, התובעת לא תיקנה תביעתה לאחר סיום ההליך הזמני ולכן כפי שהבהרנו אינספור פעמים לתובעת, אנו דנים במסגרת פסק הדין רק בסעדים העולים מכתב התביעה.

בנסיבות אלה, אנו סבורים שיש מקום לפסוק הוצאות נמוכות יחסית בתיק, ואנו קובעים כי על הנתבעת לשלם הוצאותיה של התובעת בסך 3,000 ₪.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ביום 22.11.2021 זומן המבקש לשיחת שימוע לפני פיטורים בין היתר שעילתה חוסר שתוף פעולה עם הממונה הישיר, היתנהגות לא הולמת ויצירת סביבת עבודה לא נעימה.

בית הדין סיכם את החלטתו כך: "הינה כי כן, שוכנענו ברמה הלכאורית הנדרשת כי החלטת הפיטורים והחלטת הנציב התקבלו בשל הבעייתיות בתפקודו של המבקש ונוכח מערכת היחסים הקשה ששררה בינו לבין רוסתמי. עוד שוכנענו כי מערכת יחסים קלוקלת זו פגעה ושיבשה את העבודה השוטפת במרכז הרפואי. החלטה זו הנה החלטה ניהולית שהתקבלה כדין והנימוק אשר עומד בבסיסה אינו פסול. אנו סבורים כי החלטה זו אינה חורגת ממיתחם הסבירות והנה החלטה לגיטימית שהתקבלה כחלק מהפררוגטיבה הניהולית של המרכז הרפואי ...

...

בית הדין האזורי בחן בהחלטתו, המפורטת ומנומקת היטב, את מכלול הראיות והגיע לכלל מסקנה לכאורית לפיה למבקש אשר היה מיוצג בשיחת השימוע ניתנה ההזדמנות להשמיע את טענותיו ולא נפל פגם בהליך הפיטורים.

מכל מקום, בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לדחיית בקשת רשות הערעור, מקום בו נפסק בהחלטה כי "שוכנענו כי קיימת בין השניים הטחת האשמות הדדית, בכל נושא אפשרי, לרבות יחסי עבודה. מצב עניינים זה אינו מאפשר, לדעתנו, המשך עבודה שוטפת ותקינה ואף יכול לפגוע פגיעה של ממש בפעילות השוטפת של המרכז הרפואי" [ההדגשה הוספה – ר.פ] (השוו: ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר עירוני כל ישראל חברים – צויזנר, פד"ע לו 438, 480 (2001); אושר בבגץ 5618/01 (21.8.2001)).

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

כך נכתב במכתב: "...לאורך ההליך (גמישות בהעסקה) כלפי הגננת, ביקשנו להגיע להבנות תוך הצעת פרישה מכובדת ממשרד החינוך, לאחר תרומה ארוכה במערכת החינוך. אנו מתנגדים בתוקף לפיטורי הגב' דהאן –קאשי ומבקשים לקיים בדחיפות ועדה פריטטית עליונה בעיניינה עם כל הגורמים הרלוואנטיים במשרד החינוך ובהסתדרותה המורים". במקביל פנתה התובעת בתלונות על היתעמרות בעבודה מצדה של איילת הן למשרד החינוך, הן לנציבות שירות המדינה, הן למבקר הפנים במשרד החינוך והן למבקר המדינה (ת/צ"ז- ק"ג).

וזה העיקר, מקובלת עלינו טענתה של איילת כי התובעת, פעם אחר פעם, בחרה להתבטא באמירות מזלזלות כלפי מנהליה (סע' 38 לתצהיר איילת), בדפוסים שאינם הולמים מערכת יחסים בין עובד למעסיקו, ברי לא כאשת חינוך.

כבר נפסק אמנם בכל הנוגע לעובדים כי מעסיק "רשאי, כממונה על צוות עובדים, לספר לעובדים האחרים כי המערערת פוטרה בשל בעיות משמעת ולהבהיר את החומרה שהמשיבה רואה בדרך היתנהלותה" (עניין אבידן).

...

אנו סבורים כי חלק ניכר מהסעיפים ומהנספחים צורפו שלא לצורך ואלו לא נדרשים להכרעתנו.

בנוסף, המשרד החתים את התובעת על כתב ויתור, חרף הצהרתה המפורשת כי תלויות ועומדות לה טענות חריפות, עת התובעת היתה עם "הגב לקיר". לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן נתבעים סעדים גם עבור תקופת עבודתה בגן ברקת אותו ניהלה בין השנים 2008-2010.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה על כל סעדיה נדחית בזאת, למעט פיצוי לא ממוני בסך של 30,000 ₪ אשר הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.

נוכח סכום התביעה מזה (296,080 ₪), והסעד הנפסק מזה (כעשירית מסכום התביעה), התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, ברף הנמוך, בסך של 3,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכום הנפסק בסעיף 176 לעיל.