השאלות בהן עלינו להכריע -
מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת; האם פוטרה בשל הריונה והאם ההיריון היוה שיקול בהחלטה על הפיטורים, כטענתה, או שמא אין קשר בין הריונה לבין ההחלטה על פיטוריה והמועד בו התקבלה, כטענת הנתבעת?
ככל שנקבע כי התובעת פוטרה בשל הריונה או כי זה היוה שיקול בהחלטת הנתבעת לפטרה - יהא עלינו לבחון מהן הזכויות המגיעות לתובעת בגין פיטוריה בהיריון והאם תהא זכאית ל-
הפרישי שכר מיום פיטוריה ועד למועד הלידה.
א.י.)
כידוע, נקבעו בחוק שויון הזדמנויות ובפסיקה כללים דיוניים מיוחדים לתובענות שעילתן בהפרת סעיף 2(א) לחוק שויון ההזדמנויות, וזאת על רקע הקושי להוכיח באופן פוזיטיבי שהחלטה מסוימת של מעסיק בקשר לעניינים שבהם אסורה אפליה היא "מחמת" אחד המאפיינים שבגינם אסור להפלות (מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טפולי פוריות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, השקפה פוליטית וכו').
...
הנוהל שלנו במפעל, יש לנו תגבור במחלקה שלי, אני מקבל ממחלקות אחרות ששם יורדת העבודה או משהו אחר, התובעת הגיעה אליי, עשיתי לה ראיון של כמה דקות והיא הייתה אמורה להגיע למחרת כדי להתחיל לעבוד במחלקה שלי, וזה לא קרה
אז היא לא עבדה שעות בודדות, היא לא עבדה בכלל
נכון
גם סעיף 7 כולו, כל הדברים האלה בעצם לא קרו
(בהתאם להנחיית בית הדין אני קורא את סעיף 7) אחרי שהתובעת לא הגיעה אליי לעבודה והתקשרה אליי ואמרה שהיא חולה, ואחרי כמה ימים שלא חזרה לעבודה, לא משנה מאיזו סיבה כרגע, התברר לי אחרי שבדקתי ורציתי להחזיר אותה למחלקת האם שלה כי אני הייתי צריך עובדים במידי, אז הבנתי שגם במחלקת האם היא הייתה נעדרת הרבה
ממי הבנת את זה
מהמנהל של מחלקת האם
פנית, דיברת עם המנהל הקודם והוא אמר לך שהיו לה העדרויות קודמות ולכן מה? הדעת למסקנה שאתה לא צריך את העובדת הזו?
לא הגעתי לשום מסקנה, כי אני לא מגיע למסקנות, כי כל עוד היא לא עבדה אצלי אפילו דקה אחת אני לא מכיר את הבנאדם, התובעת במקרה הזה, ואני לא יכול להסיק עליה שום דבר" (עמ' 39 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 40 שורות 1-15 שם).
לסיכום-
כל טענות התובעת בגין פיטורים מחמת הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיוויון הזדמנויות בעודה נדחות על ידינו מכל וכל, כאשר בגין הפגם המסויים שמצאנו שנפל בהליך השימוע שנערך לה, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסכום של 2,500 ₪.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 146,840 ₪, בסופו של דבר מצאנו ממש בטענה אחת מטענותיה ופסקנו לזכותה סכום של 2,500 ₪ בלבד, המהווה אחוז מזערי מסכום תביעתה, לפיכך ובהתחשב בעבודה שהשקיעה הנתבעת בהגנתה, עת נדרשה להתמודד עם תביעה, בסכום של 146,840 ₪, של עובדת שעבדה אצלה תקופה קצרה ביותר והואיל ואנו סבורים כי ראוי שידם של עובדים גם כאלה שהמחוקק בחר להגן עליהם הגנה מיוחדת במסגרת חוקים שונים שחוקק למענם, לא תהיה "קלה על ההדק", בבואם להגיש, תביעות הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:
סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט, כאשר סכום זה יקוזז לגמרי עם הסכום שקבענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפגם המסוים שנפל בשימוע שנערך לה.
סכום של 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.
