פיטורים בשל הערכות חדשות בעסק בהתאם לדין

בית המשפט ציין עוד, כי 4 שנים לאחר התאונה המשיך המערער לעבוד באותו תפקיד ובאותו הקף משרה עד שפוטר בשל צמצומים וללא קשר לנכותו.

תמצית הטענות בעירעור המערער טען לפצוי גבוה יותר בהפסדי שכר לעתיד וטען כי בית המשפט טעה בנוגע לקביעת שנות ההישתכרות כעצמאי רק עד גיל 70 ולא עד גיל 75, כאשר הקים עסק חדש בגיל 63.

סוגיית הנזק הגישה בכל הנוגע להתערבות ערכאת העירעור בסוגיית הנזק ידועה היא, אבל היות והמערער עמד על עירעורו בסוגיה זו נשוב ונזכיר כי בית המשפט העליון שב וציין כי : "הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את ניזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות" (בע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21, 25).

במצב כזה ודאי שמחזיקות המקרקעין ידעו שמעלית המשא מעלה גם אנשים ולהתייחס אליה בהתאם מבחינת גידור, תאורה מתאימה, שלטי אזהרה וכל הנידרש.

...

סוף דבר אציע לחברי כי הערעורים יתקבלו בסוגיית חלוקת האחריות בין מחזיקות המקרקעין לבין המעבידה, כאשר המעבידה תישא בשליש מן האחריות ואילו מחיקות המקרקעין יישאו בשני שליש ממנו.

הנאשם ציין כי ברצונו להקים מחדש את עסקו לאחר שישתקם מבחינה כלכלית.

נוכח המתואר לעיל, חרף חומרת המעשה ולאור ההערכה כי לא עולה נזקקות טיפולית בעיניין הנאשם, שירות המבחן ממליץ על הטלת צו של''צ בהקף של 100 שעות והטלת מאסר מותנה, זאת במסגרת עונש חינוכי בעל אלמנטים של חרטה וחיזוק ההרתעה.

בעברו עבד עם אביו ובמספר עבודות מזדמנות, פוטר מעבודתו האחרונה בגין מעצרו.

ת"פ (שלום י-ם) 9140-02-14 מדינת ישראל נ' **** שלמון אבוטבול - נאשם שהורשע בהתאם להודאתו בכך שחסם את דרכם של שוטרים לצורך מעצר עריק, הכה שוטר בפניו ובידו, השוטר ניחבל באצבעו (לא הוצגה ראיה בדבר אופי החבלה).

...

לסיכום, עתר ב"כ הנאשם 1, לקבל את המלצת שירות המבחן, לקבוע עונש בתחתית המתחם ואף להימנע מצו של''צ בכדי לא לפגוע ברצף עבודתו של נאשם 1.

לסיכום, עתרה ב"כ הנאשם 2 להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, שכן הדבר תואם למתחפ הענישה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות כנגד שוטרים או עובדי ציבור.

יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו באופן בו החברה המעסיקה טוענת כי על העובדת לפצותה בגין גניבת סודות מסחריים ואילו העובדת טוענת כי על החברה ובעלי מניותיה לפצותה בגין פיטורים שלא כדין וכן לשלם לה זכויות סוציאליות נוספות שהגיעו לה נוכח תקופת העבודה וסיומה.

לטענת החברה, העובדת לא זכאית לקבל הפרשים בגין זכויות סוציאליות והיא אף לא פוטרה אלא הודיעה מספר פעמים על רצונה לפתוח עסק מתחרה ועל כן אינה זכאית לפצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

ערים אנו לכך, שבהתאם לסעיף 10(ב) לחוק, שכר העבודה הרגיל לעובד בשכר הנו: "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד." כשסעיף 10(ג) לחוק מוסיף ומחדד כי שכר העבודה הרגיל הוא כל תמורה המשתלמת לעובד בשכר בעד שעות העבודה הרגילות.

המעסיקה רושמת כי "בזמן שעות העבודה אורנית (העובדת) מנהלת שיחות עם לקוחות ומעדכנת אותם "שהיא יוצאת לדרך עצמאית" ושהחברה שלנו קטנה" ובהמשך "ועוד שיחות שניהלת וניצלת את הזמן שלא הייתי במשרד" וכן "ההרגשה שלי ושל השותף שלי הנה כבגידה ואי הערכה לכל התקופה". עוד נתבקשה העובדת שלא להגיע למשרד "לטובת החברה נזקים עתידים והאוירה" וכן צורפה הקלטה של חצי שעה שיחה עם לקוח "איך גלית היקרה אומרת "לא רוצה גזל" חצי שעה שיחת חולין אכן גזל!"

...

בנסיבות אלה, מצאנו כי יש להעדיף את גרסת העובדת המבוססת על תחשיבה כך שאנו קובעים כי העובדת זכאית לסך של 5,435.5 ₪ בגין אי הפרשות מלוא חלק המעסיק לתגמולים.

העובדת ביצעה תחשיבה על בסיס השכר והעמלות בחודש בו שהתה בחופשה, ולא על בסיס ההנחיות המפורטות לעיל, אולם מאחר שהחברה לא הגישה תחשיב נגדי שוכנענו כי מטעמי יעילות יש לקבל את תחשיבה ועל כן מקובל עלינו רכיב תביעתה זה. דמי חגים העובדת טוענת כי בתקופת עבודתה קיבלה תשלום חלקי בגין החג לפי שכר היסוד בלא רכיב העמלות המהוות חלק משכרה הקובע וכי בנסיבות אלה היא זכאית לתשלום דמי חגים בסך של 4,370.55 ₪.

סוף דבר התביעה העיקרית על כל רכיביה – נדחית בזאת.

התביעה שכנגד נגד הנתבעים 2 ו-3 – נדחית בזאת.

כמו כן, תשלם הנתבעת 1 (החברה) לתובעת הוצאות משפט, הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד, בסך 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בית הדין האיזורי קבע בפסק דינו כי העובדת פוטרה בזמן שעברה טפולי פוריות וללא שהיתקבל היתר בהתאם לחוק עבודת נשים ועל כן זכאית לפצוי בסך 10,050 ש"ח. עוד נקבע כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי פיטורי העובדת אינם קשורים לטיפולי הפוריות שעברה ובשל כך העובדת זכאית לפצוי בהתאם לחוק השויון בסך 20,000 ש"ח. כן נקבע כי העובדת זכאית לפצוי בשל פגמים בהליך השימוע בסך 5,000 ש"ח ולהוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח. בעירעור טוענת החברה כנגד חיובה בפיצויים לפי חוק עבודת נשים, חוק השויון ופגמים בהליך השימוע.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין בית הדין מצא כי העובדת עמדה בנטל הראשוני המונח לפתחה, והצליחה להוכיח כי לא הייתה במעשיה סיבה טובה לפיטוריה ולכן העביר את נטל ההוכחה לחברה להוכיח כי העובדת לא הופלתה בשל טפולי הפוריות.

דהיינו, אף שהעובדת הציפה כבר בשלב זה את היותה בטיפולי פוריות כסיבה להמנע מפיטוריה, היא סברה כי המעסיק לא העריך נכונה את תרומתה המקצועית, וזו הסיבה שהובילה לפיטוריה.

הוצאת העובדים לחל"ת הנה החלטה דרמאטית, שגוררת אחריה באופן טבעי חשיבה מחדש בקשר לצרכי העסק, תפוקתם של העובדים הקיימים והצורך בהתייעלות.

...

בנסיבות אלו, כאשר בין מועד ההודעה על התחלת טיפולי פוריות, להחלטה על הפיטורים הוצאו העובדים לחל"ת, אנו סבורים שיש בכך כדי להקהות את החשד הטבעי שמעוררת סמיכות הזמנים (ראו עדותו אייל בבית הדין האזורי עמוד 26 שורות 11-15, עמוד 29 שורות 1-4).

דין הטענות להידחות.

קביעת בית הדין כי בהליך השימוע נפלו פגמים מקובלת עלינו, שכן השיחה לא הוגדרה מראש על ידי החברה כשיחת שימוע, ולא נמסרו לעובדת מראש הסיבות לשימוע, ולכן לא ניתן לומר שנערך לעובדת שימוע מספק.

בנסיבות אלו, ולאור תקופת ההעסקה הקצרה יחסית, ובשים לב לכך שקביעת שיעור הפיצוי היא בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, לא מצאנו מקום להתערב בו. סוף דבר – ערעור העובדת נדחה, וערעור החברה מתקבל בחלקו.

- גניבת סודות מסחריים ושימוש בזכויות יוצרים של העסק תוך הצגת עבודות שבוצעו על ידי העסק באתר עסקו החדש - הוערך ונתבע סך כולל של 200,000 ₪; - סך של 76,000 ₪ כספי העסק שהועברו ישירות לנתבעת 2.

לטענתם, התובעים לא ציינו כי בין הצדדים מיתנהל הליך נוסף בבית הדין לעבודה (בד"ע), בתביעה על סך של כ- 300,000 ₪ שהגיש הנתבע כנגד התובע בגין רכיבי שכר וזכויות סוציאליות המגיעים לו בשל עבודתו בעסק במשך כשבע שנים, משנת 2013 ועד לפיטוריו מהעסק בעטיה של מגיפת הקורונה בשנת 2020.

בעיניין רוחם עמד בית המשפט העליון גם על הקושי הנובע מיישומה של הלכה זו, שעה שבמקרים לא מעטים יידרש לפצל את ההיתדיינות בשל אותן נסיבות בין הערכאות השונות (בית המשפט האזרחי ובית הדין לעבודה) בהתאם לעילות התביעה.

בהמשך לכך נטען כי הנתבע (העובד), אינו זכאי כלל לפצויי פיטורין (ראו גם פסקה 53 בפסק הדין בעיניין רוחם שם נזכר כי שלילת הזכאות לפצויי פיטורין בשל היתנהגות רעה של העובד, ובכלל זה פעולות גניבה ומרמה, מתבררת בבית הדין).

...

עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.

סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.

בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.