פיטורים בשל איומים בפייסבוק

] עוד נקבע על ידי בית הדין הארצי, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה נטלים מצטברים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה בעבודתו "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי העמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהיה למעסיק היזדמנות לעשות לתיקון המצב[footnoteRef:14].

פיצוי בגין פגיעה בחופש הביטוי – הצדדים הכבירו טענות ועדויות רבות ביחס לנושא זה, ובכלל זה ביחס לתגובות שעלו כתוצאה מההודעה שפירסם התובע בפייסבוק; משמעות הרגשונים (אימוג'ים) שהוסיף התובע בסוף המשפט שנכתב על ידו; האם התובע התכוון ברצינות לאיים על חייו של ראש הערייה אלדר או שמא רק היתלוצץ לפני חבר שלו לקבוצת הדיון בפייסבוק, והתובע לא התכוון לאיים ובודאי שלא על גורם ספציפי; לגבי השאלה האם התובע נחקר או לאו על ידי משטרת ישראל; לגבי השאלה האם רישיון הנשק של התובע נשלל או לאו, ועוד.

...

על כן, עילת התביעה שבנדון דינה להידחות.

על כן, שגם עילה זו דינה להידחות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי דין התביעה להידחות בכללותה, על כל חלקיה.

· אירועים קודמים של עבירות משמעת (מיום 20.4.17 ו-14.12.17) יוער כי המשיבה העלתה טענות נוספות בדבר היתנהלותו של מר מסוודי לאחר החלטת הפיטורים, ובעיקרן שני אירועים - האחד "איומים" על הגב' כהן, והשני, הודעות פייסבוק משמיצות כנגד החברה.

הכרעה בבואנו לבחון את הראיות שהובאו בפנינו, נתמקד בלב המחלוקת בין הצדדים, קרי האם נעשו פיטורי העובד מחמת שיקולים זרים ומתוך כוונה לפגוע בהתארגנות? כפי שכבר ציינו בפרשת אבו סיאם, סוגיית ההגנה הנתנת כנגד פיטורי עובד הפעיל בהתארגנות נבחנה בבית הדין הארצי במסגרת פרשת הוט טלקום, ובו נקבע: "כפי שקובעות הוראות החוק וההלכה הפסוקה, ההגנה הנתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בועד עובדים או באירגון עובדים היא מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה בשל חברותו או פעילותו בועד העובדים. בכך, אין להעניק לעובד 'חסינות' מפני פיטורים מטעמים עינייניים ככל שהמעסיק יוכיח כי אלה אינם קשורים לפעילותו באירגון או בועד העובדים.

...

בענייננו, לא מצאנו כי ניתן לומר שהעובד התנהל באופן הזה בין אם מדובר בחבר ועד הפעיל בהתארגנות ובין אם מדובר בעובד מן המנין.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, לא מצאנו שהליך הפיטורים נעשה מתוך מטרה לפגוע בהתארגנות ושלא מתוך טעמים ענייניים ואנו קובעים כי אין מקום להתערב בהחלטת הפיטורים.

משכך, דין בקשת הצד להשבת העובד לעבודה ולקביעה כי פיטוריו נעשו על רקע פגיעה בהתארגנות - להידחות.

באשר לאימו של העובד - בעדותה היא טענה כי היא ומשפחתה אוימו ברצח על ידי המעסיק ומי מטעמו "..אני ומתן מאוימים ברצח. אני וכל המשפחה שלי, כולל הבת שלי. על זה הוגשה תלונה במישטרה. יש לי הודעות בווטספ שקבלתי מאמנון, מאילנית סקורי. הבת שלי קיבלה איומים בפייסבוק." (עמ' 34 לפרוטוקול).

תביעת העובד בגין רכיבים –פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע), פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, נדחית הכל כמפורט לעיל.

...

לאחר שעיינו בכתב התביעה שכנגד ובפרוטוקול עולה שתביעת העובד ברכיבים אלה מתייחסת להיקף משרה של 100% בעוד שכאמור היקף משרת העובד עמד על 82% בלבד ומכאן שאנו מקבלים את חישובי המעסיק ברכיבים אלה.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת חלקית באופן כשזה שאנו קובעים כי חובו של העובד למעסיק בגין המעילה עומד על סך של 61,230 ₪, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 10,828 ₪ להם זכאי העובד במסגרת התביעה שכנגד בגין הרכיבים דמי הבראה (2,338 ₪), פדיון ימי חופשה (3,600 ₪) ופנסיה (4,890 ₪).

תביעת העובד בגין רכיבים –פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע), פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, נדחית הכל כמפורט לעיל.

משסרב הנאשם לאפשר למתלוננת להכנס אל ביתו ומשהיא דרשה שיעשה כן, נאות לכך הנאשם, אך סירב למסור לה את ססמת הפייסבוק שלה ואף איים עליה באומרו: "זוהי רק ההתחלה שאת הולכת לסבול" וכן אמר לה כי יפרסם תמונות ערום שלה שלטענו היו ברשותו.

הגם שאין להקל ראש בעבירה זו, התחשבה התביעה אף ברקע לנעשה והוא נטילת מכשיר הטלפון של הנאשם ו"חיטוט" בו. באשר לאישום השני, אין התביעה רואה את האיום בדבר פירסום תמונות הערום של המתלוננת כאיום "זניח" ועל כן איום זה בצרוף לאיום הנוסף, הוא לטעמה של התביעה בגדר פגיעה בינונית בערך המוגן.

תחילה התקשה לשמור על מסגרת תעסוקתית, אבל לאחר מכן עסק בעבודת אבטחה, ממנה פוטר בשל מעורבותו בתיק זה. כיום הנו סטודנט ללימודי תואר ראשון במינהל עסקים.

...

לאור כל האמור לעיל תיוותר הרשעתו של הנאשם על כנה.

אני גוזרת על הנאשם - שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות או איומים.

לא נטען, וממילא לא הוכח, כי המדינה הפעילה לחץ כלשהוא על מי מעובדי המבקש, בכפיה, בהפחדות באיומים או בפיטורים בגין התארגנותם, כי היא נקטה בהליכי פיטורים כלפי חברי ועד, כי היא העבירה עובד כלשהוא מתפקידו, כי היא היתנכלה לעובד כלשהוא, או כי היא הפלתה בין העובדים על רקע פעילותם הארגונית.

אין חולק, כי בימינו-שלנו מכיל המרחב הווירטואלי הפרטי – תיבת הדוא"ל, חשבון הפייסבוק ודומיהם – מידע פרטי ורגיש מאין כמותו.

...

כמו כן, מאחר שלא מצאנו להכריע בטענת המדינה לפיה מטרת ההליך היא רדיפה אישית אחר המשיב 2, הרי שממילא אין אנו נדרשים לראיה שמטרתה להראות כי המבקש אינו "מחפש" את המשיב 2.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בהעדר התנגדות מטעם המדינה, אנו מורים על מתן תוקף של פסק דין להודעת המדינה מיום 16.1.20 בדבר ביטול הליכי השימוע לעובדים בגין האירועים מושא הליך זה. לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ומשכך אין צו להוצאות.