פיטורים בסמוך לתחילת העבודה מסיבה שאינה מפורטת

דיון והכרעה היעדרו של חוזה עבודה או הודעה בכתב על תנאי עבודה אין חולק כי בסמוך למועד תחילת עבודתו של התובע נחתם בינו לבין נתבע 2 מיסמך, בן שמונה סעיפים בהם "שעות עבודה", "קופה קטנה", "פלאפון", "רכב", "משכורת" ועוד.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.

"   כפי שיפורט להלן, לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועל פי התרשמותנו מהראיות, הגענו למסקנה לפיה התובע התפטר מעבודתו בנתבעת מסיבותיו שלו ולא הוכח קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין הטעמים שצויינו במכתב מיום 8.6.17.

...

על כן התביעה כנגדו נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועליה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, בסך 2,000 ₪.

התביעה, בסכום 195,165 ₪, היא להפרשי פצויי פיטורים, הפרישי עמלות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה בגין התקופה שעד לחודש אוגוסט 2015, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע( ופיצויים ללא הוכחת נזק בגין אי פירוט שעות עבודתו של התובע בתלושי השכר.

ברגע שנותנים לך כאילו אוירת נכאים וכל צעד ושעה [צ"ל-שעל – ד.ו] שאתה עושה וצועקים עלייך על כל דבר, ונותנים לך להרגיש לא רצוי ולא שייך, אז אתה יודע, אני לא רוצה להיות במקום כאילו וואלה, נאלצים להחזיק אותי לא יודע מה, מסיבה כזו או אחרת.

על פי טופס ההודעה לעובד שניתן לתובע בסמוך לאחר תחילת עבודתו, התובע היה זכאי ל"בונוס ריבעוני בגובה 1% ממחזור החשבוניות" (נספח א' לתצהיר התובע).

גב' סולטן, מנהלת החשבונות בנתבעת, ציינה בתצהירה שהחלה לעבוד בשלהי שנת 2017 ולמעשה ב-17 או 18 בדצמבר 2017 (עמ' 25 שורות 24-17) ועבדה במקביל לתובע מעת ששב מחופשת המחלה ועד לפיטוריו המוסכמים (סעיף 3 לתצהירה).

...

בהקשר זה יוזכר כי גב' סולטן, מנהלת החשבונות של הנתבעת, כלל לא נחקרה בנקודה זו. לאור כל האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע בגין עמלות/בונוס רבעוני על כל חלקיה.

לטעמנו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות.

התובע אף העיד כי מנהלת החשבונות שהחלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש דצמבר 2017 מילאה את המשבצת שלו ("היא עושה גם את התפקיד שלי שזה להוציא חשבוניות, לבדוק מחירים עם ספקים, לנהל רכש וכאלה", עמ' 10 שורות 12-7) לסיכום, מעדותו של התובע כי עסק בניהול ועבודה מול לקוחות, רכש ומכירות (עמ' 10 שורות 31-30) ובכלל זה גם הנהלת חשבונות ושלל תפקידים נוספים, מביאה למסקנה לפיה ביחס לגודלו של מקום העבודה והיקף אחריותו של התובע (כניסתו לנעליו של מנהל הנתבעת בעת העדרותו) – התובע שימש עד שובו מחופשת המחלה בתפקיד הנהלה הדורש מיוחדת של אימון אישי ועל כן אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

לסיכום האמור לעיל - בתקופה בה התובע שימש כמחליפו של חן, מנהל הנתבעת, ולמעשה עד שובו מחופשת המחלה, לא חלו עליו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והוא אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בתקופה זה. נזכיר, כי על פי כתב התביעה, התובע עבד בשעות הנוספות בתקופה בה קיבל לקוחות, קיבל סחורה מספקים ונסע לסין.

האם נכונה טענת הנתבעת כי הסכמתה לשלם לתובע משכורת בסך 9,000 ₪ הייתה מבוססת על הבטחה של התובע, שניתנה על בסיס קשריו רבות השנים עם עובדי בנק ישראל, שבנוסף לטפול בביטוח הקולקטיבי לפי המיכרז, התובע "יביא" לעסק של הנתבעת עוד 400 פוליסות לביטוח רכבים של בני מישפחה של עובדי בנק ישראל? האם הנתבעת ביקשה מהתובע להתפטר מעבודתו אצל "מונין-אלעד"? האם נפל פגם בפיטוריו או בהליך פיטוריו של התובע? על יסוד ההכרעה במחלוקות הנ"ל, כיצד יש לפסוק בתביעותיו של התובע? תנאי העבודה שהוסכמו בין הצדדים תחילה נציין כי משלא נימסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי העסקה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), הרי שבהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, במחלוקות בעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק, שלגביהם קיימת חובת פירוט בכתב, חובת ההוכחה הנה על הנתבעות.

לכך השיב התובע שאם הסוכנות של הנתבעת תזכה במיכרז הוא יוכל להביא לה עוד עבודה בהקף של 400 פוליסות נוספות של בני זוג של עובדי הבנק, ומסיבה זו בלבד היא אמרה לו שאם הוא אכן מסוגל להעביר אליה כמות כזו של פוליסות היא תהיה מוכנה להעסיקו בסוכנות.

טענה זו לא פורטה על ידי התובע בתצהירו – מה כוללת אותה "תשתית", מהו אותו ידע מיוחד שלטענתו הנתבעת ביקשה לנצל ולאחר מכן לפטר את התובע? כפי שפירטנו לעיל, לאחר ששמענו את עדותם של הצדדים החלטנו לקבל את עדותה של הנתבעת כי לאחר תקופת עבודה קצרה התגלה חוסר במיומנויות שונות שהיו נידרשות לתיפקוד משביע רצון של התובע בסוכנות גל-ביט.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪.

הנתבעות תשלמנה לתובע שכר טירחת עורך דין בסך 4,000 ₪.

לטענתה של המבקשת, המשיבה מהרה לפעול לפיטורי ניר, עד כדי כך שהיא לא פירטה את הטענות הרלוואנטיות כנגדו.

כמו כן טוענת המבקשת, כי כלל ההתנהלות של המשיבה, החל מההזמנה לשימוע וכלל הליך הפיטורים, מאששת את טענתה של המבקשת כי המשיבה פעלה לפגוע בהתארגנות וביקשה לפטר את ניר בלבד ולא כל עובד אחר, וכל זאת שלא על רקע עינייני, אלא על רקע של פגיעה בהתארגנות שהחלה במשיבה.

" אשר להתארגנות עובדים ועל הליכי פיטורים של עובדים שמעורבים בהתארגנות – זכות העובדים להתארגן במקום העבודה הוכרה כזכות יסוד, הן בפסיקתו של בית המשפט העליון והן בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר פיתחו יחדיו את הזכות לחופש ההתארגנות ואת השלכותיה המעשיות עוד טרם תקונו של חוק הסכמים קבוציים (ראו פירוט בהמשך).

לא ניתן להיתעלם מהרושם שאותה תוכנית ניזומה על ידי המשיבה ממש בסמוך לפיטוריו של ניר, וכאמתלה להצדקת פיטוריו.

נפנה גם לדבריו של בא-כוח המבקשת בדיון שנערך לפנינו, שעמד על כך שגם המשיבה מציינת בעצמה שהיא נזקקת בדחיפות לנהגים, ומשעה שיש חוסר של עובדים בענף, וכפי שאמר לנו עו"ד הוברמן בדיון – "יש חוסר קריטי בנהגים בענף". עוד אמר בא-כוח המבקשת, כדלקמן: "... זה סידור שכבר שנה קודם לא נתנו לו אותו, כדי לעשות את הסידור הזה הוא צריך לנסוע 40 ק"מ מביתו והחברה נימנעה מלתת לו אותו גם לבקשתו, הוא הסביר לי למשל שיש נהג קרוב בעכו שבשבילו זו קפיצה.... אני לא ניכנס לעינייני החברה אך לדעתי המכלול של הטענות האלה מעביר את הנטל חד משמעית לצד השני, ברמת שיכנוע גבוהה שכאשר יש להם בעיה עם נהגים, כאשר הם משוועים לידיים עובדות היו צריכים לפטר מסיבה מאוד עניינית של נהג שסרב לעשות טור כשכבר לא עשה אותו שנה גם לבקשתו מרגע לרגע." למותר לציין שוב את סמיכות הזמנים, שאף בה יש כדי להחשיד במידה רבה ולהגביר את הנטל, המוטל ממילא על כתפי המשיבה.

...

לסיכום נושא זה – הצעות העבודה החליפיות שהועלו על ידי המשיבה לא היו בבחינת הצעות של ממש, ועל כן גם טענת המשיבה ביחס אליהן, דינה להידחות מכל וכל.

לסיכום לסיכום – הגענו לכלל מסקנה בשלב הנוכחי של ההליך, כי ברמה הלכאורית ועל פני הדברים, וברמת ההוכחה הנדרשת לצורכי ההליך הזמני, החלטת המשיבה לפטר את ניר היא החלטה שאיננה עניינית.

נוכח כל האמור לעיל, סעד האכיפה יהיה הסעד הנכון והצודק במקרה זה. על כן, אנו מורים על השבתו של ניר לעבודתו במשיבה כנהג מיניבוס באופן מיידי, ועל המשיבה לפעול לשיבוצו לעבודה בפועל, ועד לא יאוחר מיומיים לאחר מתן ההכרעה בהליך הזמני, וזאת עד למתן פסק דין בהליך העיקרי.

בסעיפים 51-53 לתקנון העבודה מפורטות עבירות והעונש הצפוי עליהן, כשהחמורות שבהן מנויות בסעיף 53 הקובע, בין היתר, כי כשעובד הפר משמעת באופן חמור , גנב, מעל או חבל במהלך התקין של העבודה או עבר עבירה פלילית חמורה ניתן, גם לשלול לו באופן מלא או חלקי פצויי פיטורים.

עם זאת, משהנתבעים לא הציגו כל תחשיב המפרט את השעות הנוספות שבוצעו בפועל על ידי התובע וכן לא הוצג כל הסבר לשינוי בגובה התשלום בגין רכיב זה בתלושי השכר, כמו גם סיכום עם התובע לעניין זה, ואף בתצהיר התובע אין פירוט של השעות הנוספות בהן עבד – הרי שלא הוכח כי תשלום זה הוא בבחינת תוספת המותנית בתנאי.

נוכח האמור, משלא נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה בסמוך לתחילת העסקתו, ומשעדותו של התובע ביחס לאופן החתימה על ההסכם משנת 2012 לא נסתרה ונוכח הפער שבין המופיע בהסכם משנת 2012 לבין תלושי השכר ועדות הנתבעים בהקשר זה, ונוכח המחלוקת הקיימת בין הצדדים ביחס לשכרו הקובע של התובע אשר היתה יכולה להתייתר לו ההסכם היה מפורט ביחס לעניין זה – שוכנענו כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

עוד טוען התובע כי הנתבעת 'חילקה' את שכר עבודתו בגין חלוקת המעטפות וציינה את רכיב החופשה בתלוש במקום לציין שכר עבודה, וגם מסיבה זו אין לקחת בחשבון את הסכום ששולם לו בגין חופשה.

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 1 כי "עקב טרדותיה עם עובדים רבים אחרים וניהול העסק" לה היה קשה לאתר שהתובע מקבל שכר ביתר.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת על הנתבעת 1 לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותו בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לו, ולהעביר לתובע מכתב שחרור מתאים.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 37,117.5 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (13.5.2018) ועד למועד התשלום בפועל.