פיטורים במהלך חופשת מחלה שנגרמה מתאונת עבודה

כך, למשל, התובע קיבל הודעת פיטורים בזמן ששהה בחופשת מחלה ומבלי שנערך לו שימוע כדין.

בשל אי תשלום השכר כדין ואי הכרה במעמדו של התובע בתקופה שמיום 9.5.17 ועד ליום 30.4.18, נשללו מהתובע זכויות לקבלת דמי מחלה בשכר לאחר שניפגע בתאונה (שאינה תאונת עבודה) וכן נשללה ממנו זכאות לקבלת דמי אבטלה.

התביעות לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה בשם הטוב, היתנהלות בחוסר תום לב ופיטורים שלא כדין התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסכום של 50,000 ₪ "בגין העסקתו מבלי לשלם את שכרו במשך שנה שלימה וכן בפצוי נוסף בגין האופן בו ניהלו את ההליך והתעקשותם להעלות טענות שקריות והסחבת שנקטו בהליך"[footnoteRef:108].

התובע טען כי פיטוריו נעשו שלא כדין, אגב חופשת מחלה, תוך ניסיון לשלול את זכותו לתשלום הודעה מוקדמת; וכי ההודעה לביטוח לאומי אודות סיום עבודתו בוצעה בטרם נעשה הליך שימוע ובטרם מיצה התובע את זכויותיו.

...

התביעה לתשלום הפרשי דמי מחלה- נדחית.

התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה בשם הטוב, התנהלות בחוסר תום לב ופיטורים שלא כדין - נדחית.

התביעה לתשלום פיצוי בגין שלילת הזכות לדמי אבטלה- נדחית.

לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו בתקופת היותו בחופשת מחלה, מבלי ששולמו לו זכויותיו, ולפיכך נגרמה לו עגמת נפש רבה והוא זכאי לפצוי בגינה.

בעיניין זה יוטעם כי ביום 16.3.17, ד"ר גלוזמן מסר לתובע מיסמך, בזו הלשון: "כל נושא חופש המחלה לאחר תאונת עבודה/מחלה, הנו בסמכות רופא מישפחה או רופא מקצועי כגון אורתופד. וזאת למשך 3 חודשים מתחילת חופש המחלה. במידה ורופא מישפחה או רופא מקצועי מחליט שהמצב אינו מצדיק המשך חופש מחלה/חופש תאונת עבודה ומציין זאת ברשומה או לחלופין חולפים 3 חודשים רצופים של חופש מחלה, על הנ"ל להגיע לרופא תעסוקתי קרי לאור העובדה שאינו עובד כעת מ- 23.1.17. המצב הסמכות אורתופד/רופא מישפחה, מבחינת חופשת מחלה עד ה- 23.4.17." מכאן, לא הייתה כל סיבה נראית לעיל לא לקבל אישור מחלה בחודש פברואר 2017 ולתקופה שמיום 11.3.2017 ועד ליום 23.4.17 אם רופא המשפחה או האורתופד סבר שהתובע מוגבל מבצוע עבודתו בתקופה זו, זאת בנגוד לעדותו של התובע לפיה רופא המשפחה או האורתופד מוגבלים למתן אישור מחלה ל- 10 ימים בלבד[footnoteRef:13].

...

התובע לא הוכיח, ולו בראשית ראיה, קיומו של הסכם לתשלום הוצאות בגין האופנוע הפרטי שלו, אף לא צירף אסמכתאות כלשהן לביסוס סכום ההוצאות שהוא טוען להם ומטעמים אלה דין תביעתו גם בעניין זה להידחות.

מעבר לאמור יוטעם כי מצאנו לקבל את עדותו של מר מימרן ממנה עלה כי לא הייתה כל מניעה שהתובע יקבל רכב החברה כפי שמקבלים כל יתר העובדים האחרים בחברה[footnoteRef:27], וההסדר שהוסכם עליו לתשלום סך של 500 ₪ עבור שימוש באופנוע הפרטי של התובע, הוא הסדר שהגיעו אליו הצדדים לבקשתו של התובע שהעדיף להשתמש באופנוע הפרטי שלו לצרכי העבודה.

] סוף דבר לסיכום, הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,348 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.4.19 (יום הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל, לפי הפירוט שלהלן: דמי מחלה בסך 3,124 ₪; דמי הבראה בסך 1,103 ₪; פדיון חופשה בסך 2,121 ₪; בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ולפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לזכות התובע, מצאנו לא לפסוק לזכותו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

בהקשר זה נטען עוד בסיכומיה של הנתבעת, כי ניסיונו של התובע להציג את מצבו הנפשי ואבדן כושרו כאילו נגרם כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת אינו מתיישב עם הגיונם של דברים, שהרי כיצד ייתכן שהיה זה רק לאחר שזומן לשימוע ונתגלו עוולותיו? כמו כן, התובע הוא שבקש לערוך את השימוע השני בתוך תקופת מחלתו וממילא ביקש לא לדבר בעצמו, אלא באמצעות ב"כ. בנוסף נטען כי התובע העביר שלושה אישורי מחלה בלבד, כאשר האישור מיום 8.11.18 עד ליום 15.11.18 הוצג בהליך לראשונה בסיכומיו, ומכאן שלא שהה בתקופת מחלה בעת שפוטר.

אמנם, מדוח תביעות שצורף ניתן לראות את אחוזי ירידת הערך בגין תאונות הדרכים הנ"ל, אולם מעבר לכך שאיננו יודעים מהו הסך ממנו יש לגזור את אותו אחוז, לא היה זה הנימוק או ההפניה בכתב התביעה שכנגד ברכיב תביעה זה. המסמך אליו כן הפניתה הנתבעת, "כרטיס עבודה וטפול ברכב" (נספח 17 לתצהיר מטעם הנתבעת), אף הוא אינו כולל כל מידע כספי או אמדן ביחס לירידת ערך, אלא דיווח ממוסך התומר מיום 3.10.18 ולפיו: "נהג הרכב עידן לא בא לעשות טיפולים בזמן למרות שאמרתי לו. ונסע בלי מים במנוע למרות שבדקתי את הרכב במקום העבודה ברשפון". עינינו הרואות כי דברים אלו אשר נכתבו ע"ג "כרטיס עבודה" אינם עולים כדי נתון המאפשר לאמוד את הנזק שהסב התובע ולחייבו בגינו.

המסגרת הנורמאטיבית לבחינת זכות התובע לתשלום דמי מחלה – חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 קובע בסעיף 4א כדלקמן: (א) מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4.

מן הכלל אל הפרט – בענייננו, התובע החל לשהות בחופשת מחלה מיום 28.10.18 (כלומר, לאחר שיחת השימוע הראשונה ולפני ישיבת השימוע השנייה); ישיבת השימוע השנייה נערכה ביום 8.11.18 לאחר שנקבעה בתיאום עם התובע ובכ"כ, ובמהלכה ציין ב"כ התובע: "גם היום הוא אוחז בימי מחלה"; התובע המציא אישור מחלה עבור יום השימוע, 8.11.18 הוא גם יום הפיטורים והמועד ממנו יש למנות את תקופת ההודעה המוקדמת לשיטת הנתבעת, אלא שעשה כן כעבור כמה ימים, היינו ביום 11.11.18.

...

אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'.

התוצאה אפוא כי לא שוכנענו שהתובע הפר את חוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה שכנגד נדחית.

בפני תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך תאונת עבודה מיום 15.3.15.

התובע היה בחופשת מחלה במשך 3 חודשים וחזר לעבוד במפעל.

טענה זאת מבוססת על מכתב פיטורים מיום 27.12.16 שבו נאמר שהומצא אישור רפואי שאוסר עליו להרים משקל מעל 3 ק"ג. על פי האמור בתצהירו של התובע, הוא סובל מידי שנה מבעיות גב, לוקח שבוע מחלה וחוזר לעבודתו.

...

לפיכך, אני קובע שהאחריות להתרחשות התאונה רובצת על הנתבעת ולא קיים כל אשם תורם מצידו של התובע.

במקביל לא יחושבו הפרשי הצמדה וריבית גם על תקבולי המל"ל. אובדן כושר השתכרות אני סבור שמקרה זה מתאים ליצירת חפיפה בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה בכושר ההשתכרות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפסד שכר לעבר 85,000 ₪.

עוד טען, כי זומן לשימוע בעת שהיה בחופשת מחלה וכי השימוע היתקיים בפני גב' סיגלית אליאסי, אשר שימשה כמנהלת חשבונות של הנתבעת ולא על ידי הנתבעת 2 בעצמו, על אף שסיגלית כלל לא היתה מוסמכת לקבל החלטה בעיניין, ותוך שהנתבעים מציגים גרסאות שונות ביחס לשאלה האם השימוע צולם או שמא הנתבע צפה בו מרחוק.

ואולם, לצורך הענין די בכך שאין חולק כי התובע לא היה מעוניין לחתום על ההסכם ואף העלה טענות נוספות לעניין פגיעה בזכויותיו בשנים הקודמות (פגיעה בהפרשות הפנסיוניות שלו לפני שנת 2010, אי תשלום בגין טפול שיניים שניגרם לטענתו עקב תאונת עבודה משנת 2012).

בנסיבות של פיטורים (להבדיל מהתפטרות) כאשר עובד לא מתייצב בתקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לו, בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה המעסיק אמנם איננו מחוייב לשלם לו שכר / דמי הודעה מוקדמת, ואולם אין המעביד רשאי להפחית את דמי ההודעה המוקדמת מפיצויי הפיטורים שכן זכות זו עומדת למעסיק על פי הוראות סעיף 7(ב) הנ"ל רק ביחס לעובד שהתפטר.

...

אשר לשאלת תחולת צו הרחבה בענף הדפוס הגם שמלכתחילה הנתבעים חלקו על הטענה כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הדפוס, הרי שהנתבעת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, ומכל, מקום כפי שיפורט להלן, בשים לב למהות המחלוקת ולראיות שהובאו בפני לא נדרשתי להכריע בשאלה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסיכומייהם ובמכלול הראיות והעדויות שהומצאו החלטתי היא כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר לאחר שפנה לנתבע בטענות בדבר זכאות לתשלום עבור שעות נוספות ובטענות לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ואף עודד עובדים אחרים לפנות בדרישות דומות.

לפיכך התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

כללו של דבר על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין גמול עבודה בשעות נוספות - 55,377 ₪.

בשים לב לכך שמרבית התביעה כנגד הנתבעים (אשר יוצגו במשותף) נדחתה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.