גם לא נבחנה אפשרות אחרת מלבד פיטוריה;
- הנתבעת אף סימנה אותה מראש כמיועדת לפיטורים, נישלה אותה מתפקידה ללא שיחה מקדימה וללא זימון לשימוע, ושלחה אותה לשבת בביתה ללא שכר, תוך כדי דרישה שרירותית להמציא לה חוות דעת על מצבה הנפשי;
- הנתבעת גם פעלה בנגוד להוראות נציבות שירות המדינה ולא התייעצה עם ועד העובדים, אלא רק לאחר פנייתה לבית הדין;
- היא גם פוטרה בזמן היותה בחופשת מחלה, ובנגוד להוראות הדין;
- תנאי עבודתה לא עוגנו בהסכם ולא נימסרה לה הודעה על תנאי העסקה.
...
מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.
]
"פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית."
לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.
על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.
