פיטורים אחרי חודש עבודה במהלכם היתה בהריון

התובעת פוטרה במהלך הריונה ולאחר שני חודשי עבודה.

התובעת בחרה שלא לגלות אודות הריונה לנתבעת עם קבלתה לעבודה למרות שבחתימתה על כתב ההיתחייבות התובעת הייתה מודעת לקשר הנוצר בין התלמיד למורה וחשיבות לווי התלמיד עד לסיום הקורס:  "מבלי לגרוע מהאמור בסעיפים 2.ד- 2.ה. לעיל, ועקב אופיה המיוחד של עבודתי בהיי קיו והקורסים אותם אעביר והתלות והמחויבות הנוצרים בין תלמיד למורה במהלך הקורס, הינני מתחייבת כי בכל מקרה בו אודיע אני על סיום עבודתי בהיי קיו כך שמועד סיום עבודתי בפועל יהא במהלך קורס אותו אלמד, אפצה את היי קיו בפצוי מוסכם בסך של 100,000 ₪." (סעיף 2 ח. להתחייבות – נספח 1 לתצהיר רועי כהן) על פי סעיף 2 (ג) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". בדיון נא/3-8 (ארצי) מדינת ישראל - חברת גסטטנר ישראל (פד"ע כד 65) נקבע כי שעה שבוחנים את פרושו הנכון של הסייג שבסעיף 2(ג) לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, המבחן צריך להיות אובייקטיבי, ולא סובייקטיבי.

...

מאחר שהנתבעת לא מילאה אחר דרישות הדין לשימוע, אולם התקיימה תכלית השימוע, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת מחצית משכורת כפיצוי בגין אי עריכת שימוע פורמלי וכנדרש על פי דין.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת 1,230 ש"ח (מחצית שכרה לחודש 9/12).

משמרבית התביעה נדחית – אין צו להוצאות.

התובעת הסתמכה על חוות דעת הרופא המטפל וכתוצאה מכך היא לא קיבלה שכר בגין התקופה שבה ניתן לה אישור בדבר שמירת הריון ובסופו של יום היא פוטרה לאחר 3 חודשים ממועד חזרתה מחופשת הלידה.

דיון והכרעה סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995 (להלן – החוק) מגדיר שמירת הריון, כלהלן: ""שמירת הריון"- העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכול בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

...

לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בחוות הדעת, כל שכן צידוק- עובדתי או משפטי, לחרוג מהאמור בה ולפיכך אנו מקבלים אותה כלשונה.

טענת התובעת לפיה הסתמכה על חוות דעתו של ד"ר ויסמן, שהינו רופא בכיר ומוערך בתחום, ודי בה כדי להצדיק את קבלת התביעה- להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל, חרף ההבנה ללבה של התובעת אשר נותרה ללא מקור פרנסה במשך חודשיים בהם שהתה בשמירת הריון לפי המלצת הרופא המטפל, התביעה נדחית .

מסכת העובדות התובעת טענה, בקציר האומר, כי פוטרה לאחר 7 חודשי עבודה מפאת הריונה ובלשונה: "התובעת נקלטה להריון במהלך עבודתה אצל הנתבעת ומיד כשהודיעה על כך לנתבעת, מיהרה מצאה עצמה מחוץ למעגל העבודה" (ר' סעיף 2 לכתב התביעה).

התובעת מודעת היתה, כך עלה מחקירתה, כי העובדה שלא פוטרה חרף העדרויותיה הרבות עד לחודש יוני 2015 נזקפת לזכותה של הנתבעת, אך באותה נשימה טענה, כי לאחר שמנהלת הנתבעת גילתה על הריונה נמאס לה (ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 20-18).

...

לא מצאנו מקום לחייב את התובעת בתשלום פיצוי בסך של 9,000 ש"ח בגין הפרת חובת תום הלב הן לאור השכר הנמוך שהשתכרה בתקופת עבודתה אצל הנתבעת והן לאור קשייה האישיים כפי שהשתקפו בכתבי הטענות.

אך אנו סבורים, כי ניצולה של הגנת היתר, לא יכולה לשמש בידי נשים קרדום לחפור בו. על בית הדין להביע עמדתו בצורה נחרצת נגד שימוש ציני של איסור הפיטורים במקום בו הוכח, כי התובעת, אשר ביקשה לחזור לעבודה והמעסיקה קיבלה את בקשתה חרף פיטוריה, שנעשו מטעמים עניניים ומקצועיים בעידנא דריתחא, לא עשתה כן על אף שהביעה רצונה לכך, מן הטעם שביקשה לנצל את הגנת המחוקק ולהנות מפירותיה.

לאור כל האמור לעיל אנו מחייבים את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום.

התובעת זכאית לזכויות הבאות, בהתאם לתקופת העבודה המלאה שהיה על הנתבעת להעסיקה, עד תום התקופה המוגנת מפיטורים: פצויי פיטורים: התובעת הייתה זכאית לפיצויים בגין 33 חודשי עבודה בסך 49,390 ₪, בהפחתת הסכום שהופרש עבור התובעת.

לאחר עיון בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים, לא מצאנו ולו פסק דין אחר אשר נסיבותיו מקבילות לענייניה של התובעת - פיטורים לאחר 21 חודשי עבודה בתקופת הריון, הקשורים בהריון, כאשר אין חולק כי המעסיק ידע על ההיריון.

...

הנתבעת תשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסך 35,904 ₪, בהתאם לחישוביה שלא נסתרו.

סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה.

מאחר שהתובעת הודיעה כי אינה עומדת על התביעה נגד הנתבע 2 רק בתום ההליכים בתיק, ולא הוכחה עילת תביעה אישית נגדו, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

וכך נקבע בדב"ע (ארצי) מח/3-8 אבנר קופל סוכנות לביטוח – וייס-ארלוביץ, פד"ע כ 57 (1988): "חוק עבודת נשים נועד להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים, מהטעמים הבאים: האחד – בתקופת ההריון היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל; השני – יתכן שהמעביד יפיק פחות תועלת מעבודתה; השלישי – העובדת חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה בגלל מצבה" (ראו גם: דב"ע (ארצי) נו/3-80 אלול – פנינה רוזנבלום בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ל 86 (1996)).

אלא שבעניין הולצמן קבע בית הדין כי הראיות שנפרשו בתיק הוכיחו את רצונה הברור של המעסיקה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, כאשר בין היתר, הודעת הפיטורים נימסרה לעובדת ימים ספורים לאחר שסיפרה למעסיקה על ההיריון והיא פוטרה מספר ימים לפני מלאת שישה חודשים להעסקתה תוך תשלום חלף ההודעה המוקדמת על מנת להביא לניתוק מיידי של יחסי העבודה, ולאחר שבשיחת הסיכום בין העובדת למעסיקה התייחסה האחרונה מפורשות לעניין הריונה של העובדת והקשיים העתידיים האפשריים שצפויים ממנו בכל הנוגע לעבודתה.

אי זימון עד לעדות, שיכול היה לתמוך בטענת התובעת ולהוכיח סמיכות זמנים בין ההודעה על דבר ההיריון לבין הרצון ש'נולד' לפטר את התובעת באופן המטיל נטל על המעסיק לשכנע כי לא כך הדבר, עומד לחובת התובעת, כך בהתאם להלכה פסוקה (ובהקשר זה נציין כי לא די בהודעות הואטסאפ שצרפה התובעת לתצהירה כנספח ד' - שלא נעלמו מעינינו - כמי שמעידות על כך כי הנהלת הנתבעת הייתה מודעת להריונה של התובעת עובר לזימון לשיחת השימוע, בשונה מגירסת הנתבעת בהליך).

...

נוכח האמור, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים, ובכלל זאת את תביעתה לפיצוי ממוני בגין פיטוריה ללא היתר, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

סוף דבר נוכח האמור, תביעתה של התובעת נדחית על כל ראשיה.