פיטורי צמצום ללא הוכחת קשיים כלכליים

אולם לאחר מכן, במהלך עדותו של מר אדיב בבית הדין האיזורי התברר כי בשונה מטענת האירגון, לא מדובר באמירה שנאמרה אגב אורחא וכי באותה ישיבה פירט מר בוגין באריכות באוזניו של מר אדיב אודות הנזקים עימם מתמודדת החברה והסביר רבות אודות אותם קשיים כלכליים שאליהם נטען שנקלעה החברה, וכי לאור נזקים אלה אין מנוס ממהלך של צימצום בכוח העבודה.

אלו בתמצית עקרי טעמיו של בית הדין האיזורי במסגרת ההחלטה: טענת האירגון לפיה פיטורי הצמצום בחברה אינם כורח השעה – לא הוכחה, "ומכאן שעל פני הדברים גם לא מדובר בהסוואה לפגיעה חריפה בהתארגנות ראשונית"; ביחס לשאלה האם בצעדים אלו גרמה החברה לפגיעה בהתארגנות - המצויה כאמור בשלביה הראשוניים - התרשם בית הדין האיזורי כי "בשלב זה לא הוכח כי פיטורי הצמצום הוכתמו בשקול פסול הקשור בהתארגנות העובדים או במעורבות של חבר הועד בהם, ועל כן אין לבטלם. כך לא הוכחה פגיעה אחרת בהתארגנות או במאמץ להשלים את הליך המשא ומתן לקראת חתימת הסכם קבוצי"; ביחס לטענת האירגון כי יש להורות על ביטול פיטורי הצמצום מאחר שנעשו שלא כדין ותוך הפרת חובת ההיוועצות עם האירגון קבע בית הדין האיזורי כי גרין נט קיימה את חובת ההיוועצות עם האירגון בנוגע לגיבוש רשימת המועמדים לפיטורים במסגרת הליכי הצמצום.

...

יתר על כן, הקריטריונים לרשימה גובשו גם תוך היוועצות בארגון, אולם "בשום שלב לא העלה מען טענות על הקריטריון לפיטורים ועל אופן בחינתו". לא זו בלבד אלא "גרין נט העבירה למען את רשימת המועמדים לפיטורים קודם לתחילת ההליכים האישיים ואף ערכה בה שינוי". בית הדין האזורי התרשם גם כי "טענותיו של מען לעניין גיבוש רשימת המועמדים לפיטורים נגעו רק לחברותם בוועד של מספר מועמדים לפיטורים, ואלה נשקלו על ידי גרין נט שמצידה שינתה את רשימת המועמדים לפיטורים, גם אם לא לשביעות רצונו המלאה של מען". נוכח כל אלה נקבע כי "גרין נט שקלה את עמדתו של מען בנוגע למועמדים לפיטורים וקיבלה אותם באופן חלקי ולכן בשלב זה של ההליך אנו סבורים כי בכך קיימה גרין נט את חובת ההיוועצות גם בנוגע לגיבוש רשימת המועמדים לפיטורים". ראוי לציין כי מאחר שמדובר בהליך זמני ציין בית הדין האזורי מפורשות בראשית הכרעתו כי כל הקביעות שבהחלטה הן לכאוריות ויפות לאותו שלב ראשוני של ההליך.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בכלל החומר בתיק שהתנהל בבית הדין האזורי, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בנסיבות אלה ועל פני הדברים לא שוכנעתי כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, או כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית הופעל שלא כהלכה.

בכך לטעמי נשמטה הקרקע מתחת לטענת הארגון על פגיעה בהתארגנות באמצעות אותם פיטורי צמצום, לפחות ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה. סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בהחלטתה, דחתה הממונה את הבקשה להתיר את הפיטורים אולם התירה לצמצם את הקף משרתה ושכרה החל מיום 23.6.20.

לטענתה, כל הטענות לחוסר אמון כלפיה קשורות לכך שניסתה לאסוף ראיות לכך שפוגעים בה שלא כדין ומתעמרים בה, כאשר הטענה לפיה היתקשרה ללקוחות החברה על מנת לשדלם להקליט את החברה לא הוכחה ולו ברמז.

לטענת החברה, בהחלטת הממונה הנוכחית ואף בהחלטות הקודמות, נקבע במפורש כי טפולי הפוריות של העובדת לא היוו גורם כלשהוא בפעולות והחלטות החברה, אלא הקושי הכלכלי העצום בו הייתה בתקופת הקורונה ובהמשך נוכח חוסר האמון ויחסי העבודה הבלתי אפשריים שנוצרו בין מינהלי החברה לבין העובדת.

בעיניין אופיר טורס (ע"ע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170, 177 (2003)) עמד בית הדין הארצי על כך שהאיסור לפטר עובדת הרה הוא הכלל, וכי מעסיק המבקש לפטר עובדת בהריון, עליו הנטל להוכיח שהפיטורים אינם קשורים להריון.

...

על כן, לא שוכנענו כי החלטת הממונה בהיבט זה נגועה בחוסר סבירות, כאשר נזכיר כי על פי הפסיקה חוסר הסבירות הנדרש לצורך התערבות בהחלטת הממונה צריך להיות "קיצוני", ולטעמנו אין כך הדבר בענייננו.

סיכומם של דברים: שוכנענו כי הממונה התייחסה לכלל התשתית שהונחה בפניה ובכלל זה אל טיעוני הצדדים והגיעה למסקנה לפיה היחסים בין העובדת לחברה הם בלתי תקינים ואינם מאפשרים את המשך העסקתה של העובדת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, הערעור נדחה.

את טענתה הנ"ל סומכת הנתבעת על הנימוקים הבאים: הגם שנטל ההוכחה להראות כי פוטרה על רקע שיקולים זרים מוטל לפתחה של התובעת, היא לא הציגה כל ראייה חיצונית או עדות לאמור.

התובעת עצמה לא סתרה את האמור ואישרה בחקירתה כי היו חריגות בהיקפי המשרה וכי דובר עם כלל עובדי בית הספר על הקושי הכלכלי שנוצר והצמצומים הצפויים - "ש. את מאשרת שבבית הספר נוספו עובדי הוראה, חלקן עם שעות מעל 100 אחוז נכון?

בהתאם לכך, הפצוי הניתן בשל הפרה של כלל זה נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של עובד ההוראה ולהעמיד אותו במקום בו היה "לולא הסתמך על החוזה העבודה". בהתאם לכך, מקום בו לא הוכח כי בפועל מתן ההודעה המאוחרת מנע מהתובעת להשתבץ למישרה חדשה, אין מקום לפסוק לתובעת את מלוא הפצוי שביקשה.

...

להלן המחלוקת הדורשות הכרעה: האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי? האם הפחתת היקף המשרה נעשה שלא כדין משיקולים זרים? ככל שהתשובה לכך היא בחיוב, מה הסעד המתאים במקרה זה? האם נפל פגם במועד ההודעה בדבר הפחתת היקף המשרה? ככל שהתשובה לכך היא בחיוב, מה הסעד המתאים במקרה זה? האם נערך לתובעת שימוע כדין בטרם הפחתת היקף משרתה? ככל שלא, מה הסעד המתאים? האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי? לטענת הנתבעת, קיים שיהוי ארוך ובלתי מוסבר בהגשת התביעה, שהרי יידעו את התובעת אודות צמצום היקף משרתה במספר הזדמנויות, הראשונה בהן ביום 23.5.2019.

התביעה למתן צו מניעה או צו עשה קבוע להעמיד את משרת התובעת על היקף משרה מלא ולאסור על הנתבעת לקצץ בשכרה - נדחית.

התביעה לפיצוי כספי בגין קיצוץ משמעותי בשכר שלא כדין - נדחית.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, היות והתביעה נדחתה בחלקה הארי מחד, ומאידך מצאנו פגמים של ממש בהליך השימוע , הרינו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו.

ובהמשך פרשת בוסי נפסקו דברים הרלוואנטיים גם לענייננו: "אין חולק על הפררוגטיבה הנתונה בידי המעסיק לנהל את מקום העבודה במגמה להביא לפיתוחו ולשגשוגו. אף ברור הוא, כי רשאי מעסיק הנתון בקשיים כלכליים, לשנות את מערך העבודה, לרבות דרך פיטורי צימצום. אלא שהפררוגטיבה של המעסיק בעיסקו, לרבות לעניין פיטורי צימצום, אינה בלתי מוגבלת. כבר נקבע כי "המילים 'פיטורי צימצום' אינן מילות קסם המצדיקות נקיטת צעדים שרירותיים או חד-צדדיים. פיטורי צימצום הם, במקרה המתאים, צורך של המעביד לצמצם את הקף פעילותו או לשנות את דפוסי פעילותו". הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את מקום העבודה מוגבלת על ידי עיקרון השויון, משמע "חייב כל מעביד לנהל את עסקו כך שזכותם של עובדיו לשויון בינם לבין עצמם לא תיפגע. זוהי המטרייה הנורמאטיבית שתחתיה עליו לפעול. אלה הן הדרישות הנורמטיביות שעליו למלא"..

(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 120,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קבוצי החל על הצדדים.

...

שעה שהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי, אנו מקבלים רכיב זה. מעבר לאמור, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפקדות לפנסיה שלא כללו את שכר התפוקה בשכר הקובע לחישוב ההפקדות.

משכך שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובעת, ולחייב את הנתבעת בגין הפרשים אלו בסך של 9,013 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים כמפורט: פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופגמים בשימוע: בסך 70,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כשלדבריו הוא ומשפחתו נקלעו לקשיים כלכליים ורצה לפדות את פצויי הפיטורים שצבר.

לאחר השימוע, נימסר לתובע מכתב פיטורין בו צוין שסיבת הפיטורים היא צמצומים כדי לא לפגוע בתובע ובכך תימנע ממנו האפשרות לקבל דמי אבטלה.

] בחינת דרישות התשלום, מעלה כי רק אחת מהן רלוואנטית לרכב בו נהג התובע[footnoteRef:120] בפועל, הנתבע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בגובה הנטען על ידו, ולכל היותר, הוכיח תשלום בסך 1,750 ₪ עבור דמי הישתתפות עצמית שנדרשו בגין ארוע מחודש נובמבר 2014, ברכב בו נהג התובע בתקופת עבודתו.

...

ואל לו לנתבע כתגובה לתביעה שהוגשה כנגדו, לטעון כי הוא זכאי לקיזוז דמי ההשתתפות עצמית מן התובע, תשלומים אותם לא דרש בזמן אמת, ולא ניכה משכרו, לפיכך – טענת הקיזוז נדחית.

] סוף דבר    אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 162,030 ₪ לפי הפירוט שלהלן:   הפרשי פיצויי פיטורים בסך 9,691 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;  גמול עבודה בשעות נוספות בסך 122,026 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.17 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 5,169 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פדיון בסך 17,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

למרות התוצאה אליה הגענו לפיה נפסקו לזכות התובע סכומים משמעותיים, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשים לב כי בהתנהלות בין הצדדים, התובע נהנה מחופשיות שלא ניתנה לעובדים אחרים ואף זכה למתנות יקרי ערך ממעסיקו, ששוויון לא קוזזו מהסכומים שנפסקו לו. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות.