פיטורי עובדת מבוגרת לאחר גיל פרישה

(1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או הישתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

הגם שהוא מנוסח באופן ניטרלי, במרבית המקרים מכוונת ההפליה מחמת גיל כלפי מי שהחברה מתייחסת אליו כאל "מבוגר" או "זקן", ומשקפת היתייחסות מפלה המוכרת במושג גילנות (AGEISMׂׂ( [ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 209/10 ליבי וינברגר - אוניברסיטת בר אילן (6.12.2012), סעיפים 25 - 27 לפסק הדין; בג"צ זוזל, סעיפים 14 ו- 15 לפסק הדין; בג"צ 10076/02 יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר, פ"ד סא (3) 857 (2006) סעיף 11 לפסק הדין]".

באותו עניין לא הוכרעה השאלה אם חיובו של אדם לפרוש מעבודה בגיל אחיד וקבוע מראש הוא מפלה כשלעצמו וודאי שלא נידון עניין קליטתו של עובד לעבודה לאחר גיל הפרישה.

...

סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, בסך 50,000 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין פיטורים ללא הליך שימוע.

לא נעלמה מעיננו טענת הנתבעת שלפיה היא קיבלה את התובע לעבודה לאחר גיל 60 וכי היא מעסיקה עובדים מבוגרים ובכלל זה עובדים לאחר גיל פרישה.

אשר לנזק הממוני, חשוב לציין, כי על אף שהתובע טען בכתב ההגנה כי אופן הפיטורים מנע ממנו את האפשרות לשנת עבודה נוספת טרם גיל פרישה (ראו סעיף 44 לכתב ההגנה), התובע לא העלה בתצהירו כל טענה לעניין הנזק הכלכלי שניגרם לו לאחר הפיטורים.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: א. הפרשי חופשה בסכום של 11,891 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד - נדחות.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

ביני לביני, עוד בטרם קיבלה את מכתב התשובה, התובעת מצאה עבודה אחרת, וזנחה את בקשתה מיום 12.12.2018 לשוב לעבודה וחלף זאת ביום 13.1.2019 הגישה את התביעה דנן, במסגרתה טענה כי פיטוריה היה מנוגדים לדין, ללא שקדם להם הליך של שימוע, בנגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תוך אפלייתה בהשוואה לעובדים אחרים אשר מועסקים לאחר גיל פרישה וכן כי מחמת אלו נגרמו לתובעת נזקים בדמות אבדן הישתכרות ואובדן זכויותיה כגמלאית הנתבעת.

עוד לעניין דרישת שופרסל להצגת אישור מרופא תעסוקתי כתנאי לבירור טענותיה, טוענת התובעת בסיכומיה כי שופרסל לא הציגה ולו בדל ראיה שתקנותיה קובעות כי על עובד שנעדר יותר משלושה חודשים מפאת מחלה להציג אישור מרופא תעסוקתי; כי התובעת נעדרה חודשיים וחצי מפאת מחלה והיתר לאור מימוש ימי חופשה; כי בתצהירה הבהירה גב' חדד שהדרישה להצגת אישור מחלה נעשה נוכח עברה הרפואי ולא בשל תקנות הקיימות בשופרסל שכן חששה "להיתקע" עם עובדת מבוגרת בעלת עבר רפואי, דבר המהוה שיקול פסול ואפלייתה מחמת גילה; כי התובעת נדרשה להציג אישור רפואי רק לאחר תקופה ארוכה ולא נדרשה לעשות כן בסמוך לשובה לעבודה לאחר החופשה וכי דרישת שופרסל להצגת אישור מרופא תעסוקתי הייתה תרוץ לאי העתרות לבקשתה להשאר בעבודה.

...

חרף כלל האמור לעיל, בנסיבות ענייננו אנו סבורים כי נפלו פגמים בהתנהלות שופרסל, אשר הפרה את חובות תום הלב וההגינות המוגברים החלים ביחסי עבודה וכפועל יוצא לא ניתנה לתובעת הזדמנות ראויה לערוך את הבירורים הנדרשים, לכלכל צעדיה, להעלות טענותיה כנגד סיום יחסי העבודה ולהשמיע דבריה.

" על רקע ההשלכות הקשות של הוצאה כפויה לגמלאות, אנו סבורים כי נפלו פגמים בהתנהלותה של שופרסל, אשר מכוח חובת תום הלב וההגינות שחלה על הצדדים ליחסי עבודה, בנסיבות העניין דנן היה עליה ליידע את התובעת בדבר האפשרות לבקש להאריך את עבודתה לאחר גיל פרישה.

סוף דבר אנו קובעים כי לאור הפגמים שנפלו בהתנהלות שופרסל כלפי התובעת, שופרסל תשלם לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ש"ח, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו אמר ערן את הדברים הבאים (ע' 23 לפרוטוקול, ש' 2-20): "ש. יש עובדת שנמצאת 11 חודשים לפני פרישה בלי פנסיה ובלי גב כלכלי ומתחננת להשאר לפחות עוד 11 חודשים ואתה בשיקולים שלך מאפשר לשני עובדים מעל גיל 65 יונתן ואלי, שני תאריכי לידה של אנשים שכבר בפנסיה מה השיקול שאתה הפעלת שהחלטת לפטר את חנה?

כמו כן, הובאו בפנינו ראיות כי בנוסף לתובעת פוטרו עובדים נוספים, חלקם מבוגרים מהתובעת וחלקם צעירים מהתובעת, ולכן לא מצאנו בסיס ממשי לטענת התובעת כי פוטרה בשל גילה.

נוכח האמור, לאחר שמצאנו כי הנתבעת פיטרה את התובעת בסמוך לגיל הפרישה מבלי שבחנה חלופות אפשריות לצורך המשך העסקתה וכאשר במקביל לפיטורי התובעת נקלטו עובדים זמניים חדשים באמצעות חברות כוח אדם, אנו קובעים כי פיטוריה של התובעת נגועים בחוסר תום לב ואינם כדין.

...

בהתאם למפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך 28,624 ₪ כפיצוי על הנזק הממוני שנגרם לה, וכן סך 20,000 ₪ כפיצוי על נזק לא ממוני.

התביעה לפיצויים בגין התעמרות בעבודה והעסקה פוגענית וכן לפיצויים בגין הרעה בתנאי העבודה – נדחית.

התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי חגים וימי חופשה – נדחית.

עוד טענה התובעת כי כיומיים לאחר מכן היתקשרה לחשב הכללי וביקשה לדעת אם הוא נתן הוראה לסיים את העסקתה, והוא השיב שאינו יודע מי היא או מה תפקידה במערכת "ושתפקידו לעצור את ההפקר והגירעונות בנתבעת". התובעת טענה כי לא נימסרו לה נימוקים לסיום העסקתה, לא נערך לה שימוע ולא ניתנה לה האפשרות לבקש להמשיך בעבודתה לאחר גיל פרישה, בנגוד לאפשרויות הקיימות במועצה הדתית ובהתאם לחובת תום הלב שחבה הנתבעת כמעסיקה.

המועצה הדתית טענה כי התובעת לא פוטרה אלא סיימה את העסקתה במועצה הדתית, עקב הגעה לגיל פרישה, ומשהתובעת לא הגישה מיוזמתה בקשה להארכת שירות מעבר לגיל פרישה.

לעניין זה יפים הדברים שנזכרו בבג"צ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990): "לפרישה מעבודה יש השלכות אישיות-נפשיות וחברתיות שליליות. במקרים רבים, אדם הפורש מעבודתו בשל גילו המתקדם מרגיש, כי אין הוא עוד שותף למערכת היצרנית של החברה. הוא חש, כי נשללים ממנו הסיפוק שבעשייה והסיפוק שבקבלת תגמול עבור עמלו. הרגשה זו מתחזקת גם בשל יחס החברה, אשר במקרים רבים מתייחסת אליו כאל 'זקן' שאין בו עוד תועלת. הדברים חריפים יותר בימינו, כאשר תוחלת החיים הממוצעת גדלה, ובריאותו של האדם נשמרת גם בגילאים מתקדמים. בשל כך גדל מספר השנים, שבהן אדם מבוגר, איתן בגופו ובנפשו, נאלץ, למרות סגולותיו, לפרוש מפעילותו בשוק העבודה ולהביט, לעיתים קרובות בתסכול, בזרם החיים הפעלתני שלא ניתן לו עוד ליטול בו חלק". כן יפים לעניין זה הדברים שנזכרו בעיניין וינברגר [עע"א (ארצי) 209/10 ליבי וינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן, ש.ש.]: "כיום אף גברה המודעות לחשיבותה של העבודה לחיינו ולהיותה מקור מרכזי לסיפוק, משמעות, הגשמה, הגדרה עצמית, התפתחות אישית, קשרים בין-אנושיים ומעורבות חברתית, וזאת לרבות - ואולי אף ביתר שאת - בגילאים מתקדמים (בג"צ 7957/07 שדה נ. השר לבטחון פנים, מיום 2.9.2010, להלן – עניין שדה; גיא דוידוב, הזכות לעבוד כזכות קהילתית ואישית והפוטנציאל החוקתי שלה, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל 533 (2005); שלומית יניסקי-רביד, היגור זאב עם כבש? יחסים פסיכולוגיים במקום העבודה, ספר אליקה ברק-אוסוסקין 233 (2012)).

...

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת ביחס לתקופת העבודה .

תביעות התובעת לקצבה מהוונת, תוספת בלתי ייחודיים , הפרש קידום וותק נדחות.

לאחר ששקלנו את תוצאות התביעה , לעניין ההוצאות ושכ"ט ב"כ התובעת מצאנו כי המועצה הדתית תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 8,000 ₪.