פיטורי עובדת בעקבות הודעתה שהיא חוזרת מחופשת לידה

בנוסף לחוק השויון, סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובדת בתקופה של 60 ימים לאחר שובה מחופשת לידה (לעיל ולהלן: "התקופה המוגנת").

(ב) בסעיף זה – "פגיעה", בהקף המשרה – למעט שינוי זמני בהקף המשרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור בכתב מאת רופא; "פגיעה", בהכנסה, למעט – (1) פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קבוצי; (2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובילבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעסיק; בפסק הדין המנחה בעיניין מורי עמדה כבוד השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט ליבנה על תכליתה של הוראת איסור הפיטורים בתקופה המוגנת שבחוק עבודת נשים בציינה כי - "התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה היזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההעדרות הממושכת מהעבודה.

עוד ציין עו"ד דמארי בהמשך עדותו כי: "בסך הכל היא הייתה עובדת טובה לפני חופשת הלידה. לשאלתך: כשהיא חוזרת מחופשת הלידה כן היה שינוי" (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון שורות 10-11).

לטענת התובעת, כשרצתה לחזור מחופשת הלידה הראשונה ביקש ממנה עו"ד רחבי להמתין זמן רב ואף הודיע לה כי הוא מתכוון לפנות למשרד התמ"ת על מנת לבקש אישור לפיטוריה, עניין התומך בסברה כי מעולם לא היה בכוונת הנתבעת לאפשר לה להישתלב חזרה בעבודה אלא עשתה זאת בשל אילוץ ועל אף שגמלה בה ההחלטה לפטרה (ר' עמ' 11 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-8; ס' 14-15 לתצהיר התובעת, ס' 6-9 לסיכומי התובעת).

...

קיבלנו את גרסת הנתבעת כי עם שובה מחופשת הלידה השניה חלה התדרדרות בתפקודה של התובעת וכי התובעת לא ביקשה להשתלב בעבודה, ככל הנראה כיוון שלא הייתה מעוניינת להישאר בעבודה, מסקנה המקבלת משנה תוקף לאור קביעתנו כי חשדה שהיא בהיריון נוסף אך בחרה שלא לחשוף זאת בפני מעסיקה במהלך השימוע שנערך לה באופן שהיה עוצר את מהלך הפיטורים על אתר.

נוכח האמור, ובשים לב לכך שהפיטורים נעשו בהליך תקין ולאחר תום התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים וכן לאור העובדה שהתובעת הציגה גרסה לא סדורה גם לעניין לוח הזמנים של ההתרחשויות בתיק – סבורים אנו כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בעת פיטוריה.

כפועל יוצא, תביעת התובעת נדחית במלואה, כמפורט לעיל.

בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין העידר מתן הודעה מוקדמת, "פצויי פיטורין לאחר חופשת לידה"[footnoteRef:1], שכר עבודה עבור חודש אוגוסט 2015, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן הישתלמות, פדיון חופשה, דמי הבראה, גמול חגים, תוספת ותק, ו"החזר כספי בגין הפסד חלקי של מענק לידה".

] החל מיום 1 לדצמבר 2015 הופסקה עבודת התובעת מחמת חופשה לידה נוספת (להלן גם: "חופשת הלידה השנייה"), כשלשיטת התובעת בתום חופשת לידה זו, היא רצתה לשוב ולעבוד בנתבעת אך הנתבעת מנעה זאת ממנה; ואילו לשיטת הנתבעת, התובעת היא זו שנטשה את עבודתה ולמעשה התפטרה.

לעומת זאת, בסעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית של מר ממן, טען מר ממן, כי הוא ניסה ליצור קשר עם התובעת "על מנת לברר מתי היא חוזרת מחופשת הלידה", אולם לא היה מענה לטלפונים ולאחר מכן מר ממן יצר קשר עם בעלה של התובעת, אשר הודיע לו כי התובעת לא חוזרת לעבודה.

...

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד מענק לידה – נדחית.

הבקשה לתקן פגם בהליך בדרך של הוספת רכיב שעניינו תשלום פיצויי פיטורים מלאים או הפרשי הפרשות לפיצויים, מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה- נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

התובעת הוציאה לנתבעת מכתב (ללא תאריך) בו כתבה: " ... כידוע לך יצאתי לחופשת לידה בת 15 שבועות מתאריך 24/10/17 עד לתאריך 06/02/18 ברצוני ליידע אותך שאני חוזרת לעבודה בגן בעזרת ה' יום לאחר שמסתיימת לי חופשת הלידה. איחזור לעבודה בתאריך 07/02/18" (ר' נספח ד' לתצהיר התובעת).

התובעת היתקשרה אל הנתבעת ביום 5.2.18 להזכיר לה כי היא חוזרת לעבודה לאחר חופשת הלידה.

האם הנתבעת אפשרה לתובעת לשוב לאחר חופשת הלידה או שהתובעת פתחה עסק ולא ביקשה לחזור האיסור על פיטורים בתקופה הסמוכה לתקופת הלידה וההורות מעוגנת בסעיף 9(ג)(1א) לחוק הקובע כך: "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

ממכלול האמור, שוכנענו כי אכן הנתבעת לא אפשרה לתובעת לחזור ולעבוד לאחר סיום חופשת לידתה, וזאת בשל העובדה שהגן בו עבדה התובעת ניסגר.

...

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים: 9,144 ₪ .

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 5,000 וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אין חולק שהתובעת זומנה לשימוע ימים ספורים מתום התקופה המוגנת על עובדות החוזרות מחופשת לידה, אולם בנסיבות העניין, לא די בסמיכות הזמנים כדי לקבוע שפוטרה בשל שהפכה לאם.

לא השתכנענו משיחות אלו כי הנתבעת הייתה מעוניינת לפטר את התובעת על רקע הורות ושלא התכוונה לשבץ אותה חזרה בעבודה בסיום חופשת הלידה.

ההודעות מוצגות לפי השעות שנשלחו, אלו שלא צוינה בהן השעה, שולבו לפי מבנה הנספח והקשרן – מרינה 12:59 – "אוקי יש שינוי בהגדרות התפקיד את יכולה ביום רביעי או חמישי הקרוב?" התובעת – "אני יכולה החל מתחילת חודש יוני" מרינה 13:04 – "מתי את חוזרת? חשוב לנו להבהיר לך את השינויים בתפקיד" מרינה – "לדעתי עדיף שתביני מה התפקיד כולל כעת, לפני שאת מחליטה סופית לחזור." התובעת 13:15 – "מאחר ו1.6 נופל על יום שבת ב2.6 ביום ראשון" לאחר תיכתובת זו דיברו השתיים טלפונית (נספח ז, עמ' 129 שם), מרינה החלה להסביר לתובעת כי השינויים שדיברה עליהם הכוונה לפריסה רחבה יותר של סניפים עליהם תהא אחראית התובעת.

...

סיכומו של דבר התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק השוויון להזדמנויות בעבודה ופיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כמוסכם בהסדר הדיוני אשר הוגש לתיק ביום 06.03.2023, בגין הפרשי שכר – פדיון הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, חלף הודעה מוקדמת וגמול שעות נוספות.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בגין רכיבי התביעה שנדחו בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך שלושים ימים.

לטענתה, היא פוטרה בעת שהייתה בהריון, בנגוד להוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 ,לכן לטענתה היא זכאית ל : פיצוי בגין אובדן הישתכרות בתקופה המזכה; פצויי פיטורים בגין כל תקופת ההעסקה, לרבות התקופה המזכה; דמי הבראה, פדיון חופשה, ופנסיה בגין התקופה המזכה; פיצוי בגין אובדן הכנסה של דמי לידה, בשל חוסר בצבירת ימי עבודה המזכים בדמי לידה; פיצוי בגין תקופת הודעה מוקדמת לאחר התקופה המזכה.

לטענתו, באותו מעמד דרש מהתובעת "אישור מעבדה" או אישור של רופא נשים המעיד על נכונות הריונה, וללא קשר גם הודיע לה לטענתו, שהיא חוזרת לעבוד כרגיל.

אם כן, לאור הודאתה המפורשת של התובעת יש לנכות את התשלום שקבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי עבור דמי אבטלה, מהפצוי המגיע לה בסך 65,976 ₪, בעד "התקופה המזכה" - קרי מיום 21.7.19 ועד לתום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים (90 יום לאחר חזרה מחופשת לידה), היות שהתובעת ילדה ב 23.3.20 (עמ' 12 שורה 19 לפרוטוקול), תום התקופה המוגנת חל ביום 30.9.20.

עיון בתלושי השכר של התובעת בטרם פוטרה, מגלה כי הנתבע שילם לתובעת בגין ימים בהם נעדרה לרגל חג/חופשה לפי תעריף יומי בסך 304 ₪ (ראה חודשים 4/19, 5/19, 6/19).

...

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד שכר בתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,189 ₪ .

לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.