פיטורי עובדת בהריון פיטורים לא חוקיים של עובדת בהריון

סעיף 9(ז) על שתי חלופותיו מסדיר את מעמדה של עובדת בהריון שלא פוטרה ועבודתה הסתיימה עקב סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה.

גם אם הייתה הצדקה עניינית לפיטורים, אך אחד השיקולים  שנשקלו הוא שיקול המבוסס על הפליה אסורה על פי אחת מהעילות המופיעות בסעיף 2 לחוק, יש בכך משום הפרה של חוק שויון הזדמנויות בעבודה (ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ (16.3.2008) ; ע"ע (ארצי) 11260-10-13 מרכז פורמאיקה – יפית גאלי, ניתן ביום 14.11.16 ופורסם בנבו).

...

סיכומו של דבר התביעה נדחית ברובה, למעט התביעות להפרשים בגין פיצויי פיטורים, הפרשי שכר (חודש 10/17) ופיצוי בגין הפרשות לפנסיה בחסר.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.17 ועד לתשלום בפועל: השלמת פיצויי פיטורים בסך 8,692 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

הוראות החוק הרלוואנטיות לתקופת התביעה הנן כדלקמן: "9 (א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". "9א. (א) לא יפגע מעביד בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה.

...

בנסיבות מקרה זה , אין אנו מוצאים לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאותיה של התובעת אשר ממילא לא הוכחו ותביעתה ברכיב זה נדחית.

בנסיבות אלה, לא הוכחה עילת תביעה אישית נגד נתבע 2 אשר מצויה בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה ולפיכך, התביעה נגדו נדחית.

סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: סך 30,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.

חלות של סעיף 9 לחוק עבודת נשים סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע איסור פיטורים של עובדת בהריון, כך: " לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". החוק לא מזכיר מצב של התפטרות של עובדת בהריון שדינה כפיטורים, אך ברור לנו כי התוצאה צריכה להיות זהה, כי אם לא כן, יוכל המעסיק לגרום לפגיעה של העובדת שתיאלץ להתפטר בשל כך ועל כן, להיתחמק מאיסור החוק.

...

לכן, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

בהעדר רישום אמין של ימי העבודה וימי ההיעדרות של התובעת, לא ניתן לחייב את אף אחד מן הצדדים ולכן, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 21,600 ₪ בגין פיצוי על נזק ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בתוך כך עומדות מגישות העמדה על הפער בין תכליתו של חוק עבודת נשים ותפקיד הממונה לשמש גורם בקרה מנהלי-שילטוני על חוקיות הפיטורים, לבין המציאות בשטח, לפיה 10% בלבד מבקשות ההיתרים לפיטורים נדחות.

בעיניין זה קבע בית הדין הארצי – "... בהוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, בו נקבע איסור על פיטורי עובדת בהיריון, ואף לאחר חזרתה מחופשת לידה, אלא בהיתר שהיתקבל לכך מאת גורם שילטוני שמחוץ למקום העבודה, טמונה הגנה מיוחדת לאשה העובדת. הגנה מיוחדת זו נידרשת במגמה לשרש תופעות חברתיות פסולות של הפליית נשים בכלל, ונשים בהיריון בפרט" (ע"ע (ארצי) 133/09 מלחם - מועצה מקומית ג'דידה-מכר, 22.1.12) כאמור, דברים אלה שנקבעו בנושא הגנה על עובדת הרה, יפים ונכונים אף לענייננו בהקשר של עובדת הנמצאת בטיפולי פוריות.

בעיניין אופיר טורס (ע"ע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170, 177 (2003)) עמד בית הדין הארצי על כך שהאיסור לפטר עובדת הרה הוא הכלל, וכי מעסיק המבקש לפטר עובדת בהריון, עליו הנטל להוכיח שהפיטורים אינם קשורים להריון.

...

על כן, לא שוכנענו כי החלטת הממונה בהיבט זה נגועה בחוסר סבירות, כאשר נזכיר כי על פי הפסיקה חוסר הסבירות הנדרש לצורך התערבות בהחלטת הממונה צריך להיות "קיצוני", ולטעמנו אין כך הדבר בענייננו.

סיכומם של דברים: שוכנענו כי הממונה התייחסה לכלל התשתית שהונחה בפניה ובכלל זה אל טיעוני הצדדים והגיעה למסקנה לפיה היחסים בין העובדת לחברה הם בלתי תקינים ואינם מאפשרים את המשך העסקתה של העובדת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, הערעור נדחה.

כבר נקבע בפסיקה על מיתחם שיקול הדעת המסור למרכזת ביישום הוראות חוק עבודת נשים (בהקשר של פיטורי עובדת בהריון שלא מחמת שיקולים הקשורים להריונה), בעיניין אופיר טורס, כדלקמן: "מקום בו מפוטרת עובדת בהיריון, לאו דוקא משיקולים הנובעים מהיותה בהיריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם 'רשאי' הוא אף שלא להתירם. במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים (דב"ע מט/3-131 שלום – ברית התנועה הקיבוצית (להלן – עניין שלום [פורסם בנבו] [4]), בעמ' 270-269, ופסק-הדין בעיניין מאסטרו [3])." דברים אלו יפים הם גם לענייננו, בשים לב לתכליתו הכוללת של חוק עבודת נשים.

כלומר, ניתן לסבור שמעסיק שמפטר עובדת בהריון מבלי לבקש היתר לפיטורים ומבלי לשלם לעובדת את מלוא זכויותיה בתקופת ההריון ובתקופה המוגנת נידרש לשלם בגין הנזק הממוני סכום שלא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לעובדת ובנוסף פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום שיקבע על ידי בית הדין.

...

בנסיבות אלו, התביעה לפיצויי בעילת לשון הרע - נדחית.

סוף דבר ערעור המעסיקה על החלטת המרכזת – נדחה.

התביעה לפיצויי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות וכן התביעה לפיצויי לפי חוק איסור לשון הרע –נדחות.