המסגרת הנורמאטיבית
המלצת הועדה לחיוב אישי והחלטת שר הפנים ניתנים לתקיפה בביה"ד. לדעתנו, הסמכות הקנויה לבית הדין על החלטת הועדה לחיוב אישי דומה במהותה לסמכות המוקנית לבית הדין על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים:
"נמצאנו למדים, כי הסמכות שבחוק לקבוע אם להתיר פיטורי עובדת בהיריון הואצלה לממונה, והממונה היא זו שאמורה להפעיל את שיקול דעתה, כאשר בית הדין איננו ממיר את שיקול דעת הממונה בשקול דעתו. סמכות בית הדין לעבודה, הייתה ונותרה בהקשר זה לבחון את שיקול דעת הממונה בהתאם לכללי המשפט המינהלי." (עע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז - זמירה גולן, ניתן ביום 28.12.15 – פורסם במאגרים האלקטרוניים.
האם נפלו פגמים בהחלטה?
סעיף 221 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כיצד ניתן לחייב אישית פקיד ערייה או נבחר ציבור על תשלום לא חוקי:
"על פי עצתו של רואה החשבון בפעולתו לפי סימן זה, יפסול הממונה כל פריט בחשבון שהוא בנגוד לדין, ויחייב בו את האדם ששילם או שהירשה את התשלום הבלתי חוקי, וכן יחייב הממונה כל אדם האחראי לחשבון בכל סכום של חסר או הפסד שנגרמו בשל התרשלותו או היתנהגותו הרעה או בכל סכום שהיה צריך להביא בחשבון ולא הביא, ובכל מקרה כזה יאשר בכתב את הסכום המגיע מאותו אדם; הממונה יפרש בכתב את טעמי החלטתו בדבר הפסילה או החיוב וכן בדבר כל סכום שהכשיר, אם נתבקש לכך על ידי מי שניפגע בהחלטתו זו."
בהמשך קובע ס' 222 לפקודה את סמכות השר לבטל פסילה או חיוב אישי:
"השר רשאי, לפי שיקול דעתו, אם נתבקש לכך על ידי האדם שחוייב, ועל אף היות הפסילה או החיוב נכונים וחוקיים, לבטל או להקטין את הפסילה ואת החיוב, אם ראה שלפי כל נסיבות המקרה ראוי לעשות כן, ובילבד שהבקשה הוגשה תוך 14 יום מהיום שהודיעו למבקש על החיוב או תוך תקופה נוספת שהתיר לו השר."
היה החיוב אישי נותר על כנו, לאחר הגשת העירעור לשר, על הערייה להגיש תביעה בגין החיוב האישי שנקבע אם החיוב לא שולם:
"לא בוטל החיוב על פי בקשה כאמור בסעיף 222, וסכום החיוב, או הסכום כפי שהוקטן על ידי השר על פי הבקשה, לא נפרע לעיריה להנחת דעתו של רואה החשבון תוך חודש לאחר שהודיעו לעיריה על החיוב, ואם הוגשה בקשה – תוך חודש לאחר שהודיעו למבקש את החלטת השר, תתבע העיריה בדין את הסכום כאמור".
כעולה מסעיפי החוק, על מנת לחייב בחיוב אישי נדרשים השלבים הבאים:
עצה של רואה החשבון החצוני של הערייה להטיל חיוב אישי.
...
סוף דבר:
מדובר בשני תנאים מהותיים על פי הפקודה, אשר לא מולאו: עצה של הרואה חשבון והחלטה של הממונה.
נוכח מסקנתנו דלעיל, מתייתר הדיון בשאר הסוגיות שהועלו לרבות החלטת הוועדה גופא, שהייתה לטעמנו מנומקת וביצעה את מלאכתה כדין.
התובעת תשלם לנתבעים ביחד שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח והוצאות משפט 500 ש"ח. כמו כן התובעת תשלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח נוכח התנהלותה בתיק (ראו החלטת בית הדין מיום 6.4.17).
