מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיטורי עובדת בהריון על פי בקשתה

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

התובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי פצויי פיטורים בסך 13,241 ₪ על פי תביעת חוב שהגישה למפרק חברת האחים עובדיה, ומוריה שיחררה לטובת התובעת כספי פצויי פיטורים שנצברו בחברת הביטוח "הראל". ביום 9.11.13 הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי לדמי אבטלה.
התובעת מאשרת בסיכומיה שמטרת השיחות הטלפוניות שקיים בנה ממשרד בא כוחה ביום 2.12.13 מטרתן הייתה "לחשוף ולתעד את ידיעת הנתבעת על אודות היריון התובעת". בנסיבות אלה, בית הדין סבור התובעת אמנם הוכיחה שהיא פוטרה בנגוד לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, שכן היא פוטרה בעת שהייתה בהיריון ובקשת מוריה למתן היתר נדחתה, ואולם בהפעלת סמכות בית הדין לפסוק פיצויים לפי סעיף 13א(1) ו-13א(ב) לחוק, בית הדין אינו רואה לפסוק לתובעת פיצוי לפי סעיף 13א(1) לחוק, שכן מוריה לא ידעה על הריונה של התובעת בעת פיטוריה.
...
סוף דבר תביעת התובעת נגד מוריה מתקבלת חלקית בלבד.
תביעת התובעת נגד שיאון נדחית.
התובעת תשלם לשיאון שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

טענות הצדדים בעירעור תמצית טענותיה של המערערת עיקר טענותיה של המערערת בסיכומיה מיתמקד בקביעותיו של בית הדין האיזורי כי לנוכח השתלשלות האירועים שהביאו לפיטוריה המשיבה לא הייתה חייבת בהגשת בקשה להתיר פיטורי עובדת בהריון על פי חוק עבודת נשים.
...
פיצוי בלתי ממוני זה, בדומה לנפסק בהקשרים אחרים שבהם נפסק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בחקיקה או בפסיקה, אינו צריך להיות נגזרת משכרה של העובדת, שכן הפסול בהתנהגות המעסיק, כמו גם עוגמת הנפש וצערה של העובדת, אינו מושפע מגובה שכרה בנסיבות העניין ובשים לב לתכליתו הרחבה של החוק החלטנו להעמיד את הפיצוי על 70,000 ₪.
בנסיבות שלפנינו מצאנו כי יש להפחית את ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת באופן ששכר הטרחה שנפסק לטובת המשיב 3 יופחת לסכום של 5,000 ₪.
סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו באופן שעל המשיבה 1 לשלם למערערת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 70,000 ₪ נכון להיום.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

הבעלות מודעת לזכויות העובדים ולזכויות הנשים, במיוחד לחוק העסקת נשים בהריון, וכיוון שגברת לארא ביקשה לנו בתאריך 04/06/2016 כי היא בהיריון.
היתנהלותה של המעסיקה שהודיעה באופן חד צדדי על שינוי בהקף ובמתכונת העבודה של העובדת בעת הריונה, בכך שביטלה את ההדרכות הקבוצתיות והודיעה לעובדת שלא תועסק בחודשי הקיץ, מנוגדת להוראות סעיף 9א לחוק עבודת נשים הקובע: "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה". הפרת הוראות סעיף 9א מזכה את הנפגעת בפצוי לא ממוני מכוח סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים.
...
לאור המפורט לעיל, הגענו למסקנה כי המעסיקה לא עמדה בנטל להראות שהשינוי בתנאי העסקתה של העובדת בהיותה בהיריון ופיטוריה בפועל, כל זאת מיד ובסמוך לאחר קבלת הודעה על דבר הריונה נעשה מסיבות ענייניות.
בהתחשב בשיקולים הללו מצאנו לחייב את המעסיקה בפיצוי בגין הפרת חוק השוויון בסך 15,000 ₪.
סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים: א. כפיצוי ממוני לפי חוק עבודת נשים סך 81,180 ₪; בגין פיצויי פיטורים סך 8,569 ₪; בגין דמי הבראה סך 907.2 ₪; בגין הפרשי שכר והחזר הוצאות נסיעה סך 7,079 ₪; כפיצוי בגין הלנת שכר סך 5,000 ₪; בגין הפקדות פנסיוניות סך 2,658.9 ₪; כפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה סך 10,000 ₪; כפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר סך 10,000 ₪; כפיצוי בגין פגיעה בזכות הטיעון סך 10,000 ₪; כפיצוי בגין הפרת חוק השוויון סך 15,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המסגרת הנורמאטיבית המלצת הועדה לחיוב אישי והחלטת שר הפנים ניתנים לתקיפה בביה"ד. לדעתנו, הסמכות הקנויה לבית הדין על החלטת הועדה לחיוב אישי דומה במהותה לסמכות המוקנית לבית הדין על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים: "נמצאנו למדים, כי הסמכות שבחוק לקבוע אם להתיר פיטורי עובדת בהיריון הואצלה לממונה, והממונה היא זו שאמורה להפעיל את שיקול דעתה, כאשר בית הדין איננו ממיר את שיקול דעת הממונה בשקול דעתו. סמכות בית הדין לעבודה, הייתה ונותרה בהקשר זה לבחון את שיקול דעת הממונה בהתאם לכללי המשפט המינהלי." (עע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז - זמירה גולן, ניתן ביום 28.12.15 – פורסם במאגרים האלקטרוניים.
האם נפלו פגמים בהחלטה? סעיף 221 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כיצד ניתן לחייב אישית פקיד ערייה או נבחר ציבור על תשלום לא חוקי: "על פי עצתו של רואה החשבון בפעולתו לפי סימן זה, יפסול הממונה כל פריט בחשבון שהוא בנגוד לדין, ויחייב בו את האדם ששילם או שהירשה את התשלום הבלתי חוקי, וכן יחייב הממונה כל אדם האחראי לחשבון בכל סכום של חסר או הפסד שנגרמו בשל התרשלותו או היתנהגותו הרעה או בכל סכום שהיה צריך להביא בחשבון ולא הביא, ובכל מקרה כזה יאשר בכתב את הסכום המגיע מאותו אדם; הממונה יפרש בכתב את טעמי החלטתו בדבר הפסילה או החיוב וכן בדבר כל סכום שהכשיר, אם נתבקש לכך על ידי מי שניפגע בהחלטתו זו." בהמשך קובע ס' 222 לפקודה את סמכות השר לבטל פסילה או חיוב אישי: "השר רשאי, לפי שיקול דעתו, אם נתבקש לכך על ידי האדם שחוייב, ועל אף היות הפסילה או החיוב נכונים וחוקיים, לבטל או להקטין את הפסילה ואת החיוב, אם ראה שלפי כל נסיבות המקרה ראוי לעשות כן, ובילבד שהבקשה הוגשה תוך 14 יום מהיום שהודיעו למבקש על החיוב או תוך תקופה נוספת שהתיר לו השר." היה החיוב אישי נותר על כנו, לאחר הגשת העירעור לשר, על הערייה להגיש תביעה בגין החיוב האישי שנקבע אם החיוב לא שולם: "לא בוטל החיוב על פי בקשה כאמור בסעיף 222, וסכום החיוב, או הסכום כפי שהוקטן על ידי השר על פי הבקשה, לא נפרע לעיריה להנחת דעתו של רואה החשבון תוך חודש לאחר שהודיעו לעיריה על החיוב, ואם הוגשה בקשה – תוך חודש לאחר שהודיעו למבקש את החלטת השר, תתבע העיריה בדין את הסכום כאמור". כעולה מסעיפי החוק, על מנת לחייב בחיוב אישי נדרשים השלבים הבאים: עצה של רואה החשבון החצוני של הערייה להטיל חיוב אישי.
...
סוף דבר: מדובר בשני תנאים מהותיים על פי הפקודה, אשר לא מולאו: עצה של הרואה חשבון והחלטה של הממונה.
נוכח מסקנתנו דלעיל, מתייתר הדיון בשאר הסוגיות שהועלו לרבות החלטת הוועדה גופא, שהייתה לטעמנו מנומקת וביצעה את מלאכתה כדין.
התובעת תשלם לנתבעים ביחד שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח והוצאות משפט 500 ש"ח. כמו כן התובעת תשלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח נוכח התנהלותה בתיק (ראו החלטת בית הדין מיום 6.4.17).

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בתגובת משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: "משרד העבודה" או "המשרד") צוין כי יש לדחות את בקשת הכונס מהטעמים הבאים: על פי סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים לא יפטר מעסיק עובדת בתקופת לידה והורות ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות.
למעשה, במצב כזה "מתהפכים היוצרות": אם וכאשר מפוטרים כל עובדי החברה על פי דין (ועכן, דיני הפרוק מחילים דין ספציפי וחד משמעי, לפיו דין צו פירוק כהודעת פיטורין לכל עובדי החברה, זולת בנסיבות מיוחדות בהן בחר בעל התפקיד לנקוט בדרך אחרת), אזי אין כל טעם להפלות לטובה עובדת פלונית, אך ורק משום שהיא (במקרה) הרה בעת הקריסה.
...
המסקנה העולה מכל האמור הינה כי אי פנית הכונס לממונה לקבלת היתר אינה מהווה הפרה של חוק עבודת נשים במובן זה שהממונה לא היה מוסמך, ממילא, להתיר את פיטורי העובדת.
מששוכנעתי כי פיטורי העובדת לא נבעו מהיותה בחופשת לידה אלא מהיות החברה בהליכי חדלות פירעון, אני קובעת כי העובדת פוטרה כדין.
לפיכך הבקשה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו