פיטורי עובדת בהריון לאחר זמן קצר מתקופת העבודה

בנושא השימוע נציין, כי אין מחלוקת על חשיבותו ועל החובה ליתן זכות טיעון לעובד גם בסיטואציה שלפנינו, ועם זאת בנסיבות העניין הכוללות – בהן בית הדין שוכנע כי העובדת הייתה מודעת לכך שנשכרה לתקופה קצרה (גם אם לא שוכנע שסוכם על ששה חודשים דוקא) ובהתאם הסתיימה עבודתה זמן קצר לאחר שובה לעבודה של העובדת אותה החליפה, וכאשר בשיחה שהוקלטה העלתה המערערת בפני מר לז'אני את טענותיה לעניין הפיטורים (גם אם באיחור) - שוכנענו כי בנסיבות המקרה המיוחדות אין לפסוק לחובת המשיבה פיצוי נוסף בגין הפרת חובת השימוע.

ככלל, אסר המחוקק את פיטוריה של עובדת בהיותה בהיריון (ככל שהשלימה תקופת עבודה בת שישה חודשים), כשהגנה זו נפרשת גם במשך שישים יום לאחר חופשת ההורות והלידה.

...

בהתחשב בכל אלו ובפגמים שנפלו ברישומים שהיה על המשיבה לנהל בגין המערערת, רישומים שהיה בהם לסייע למערערת להוכיח את טענתה, אנו סבורים שיש מקום לזקוף פגמים אלו לחובת המשיבה ולהעדיף את גרסת המערערת לעניין זה. אנו קובעים לפיכך שהמערערת הועסקה במשיבה ברצף מחודש מאי 2016 ועד לסיום העסקתה בסוף חודש נובמבר 2016.

משעמד שכרה של המערערת בחודש נובמבר 2016, הוא החודש השביעי להעסקתה, על 3,219.93 ש"ח, זכאית המערערת לתשלום בגין רכיב זה בסך כולל של 402 ש"ח. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, כדלקמן: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים – המערערת זכאית לפיצוי מאת המשיבה בסך 28,891 ₪, כמפורט בסעיף 39 לעיל; הפרשי דמי חופשה ודמי חגים – המערערת זכאית לפיצוי בסך 1,777 ₪, כמפורט בסעיף 42 לעיל; פיצוי בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים – המערערת זכאית לפיצוי בסך 402 ₪, כמפורט בסעיף 43 לעיל.

בנסיבות העניין, מצאנו לחייב את המשיבה בהוצאות המערערת בערעור זה, בסך של 5,000 ש"ח. לתשלום תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כדין, מהיום ועד יום התשלום בפועל.

התביעה שלפנינו עניינה בטענתה של התובעת כי פוטרה שלא כדין בגין הריונה וכי היא זכאית להפרשי שכר ולזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה.

] נתנו אמון גם בהמשך עדותו של מר אילן אשר הסביר כי כבר לאחר זמן קצר של עבודה, הסתבר לו כי התובעת אינה עומדת בדרישות התפקיד, והתרשמנו בדבר כנותו עת החליט לתת לתובעת היזדמנות נוספת להוכיח את יכולותיה וכן כאשר החליט בסופו של דבר כי אינה מתאימה מבחינה מקצועית:[footnoteRef:9] [9: עמ' 16 שורות 8-26.

...

לא שוכנענו כי נחתם בין התובעת לנתבעת חוזה עבודה המלמד כי לא ניתן לסיים את החוזה בטרם תום תוקפו הצפוי, וגם לא הוכח כי ניתנה הסכמה מפורשת, ברורה וחד משמעית לתניה כאמור בהתקשרות בין הצדדים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

הסעדים הנתבעים על ידי התובעת והסכומים שיש לפסוק לזכותה התובעת עתרה לסעדים הבאים: פיצוי בגין הפסדי שכר בסך של 24,000 ₪, ובגין התקופה בין המועד שבו התובעת פוטרה מהעבודה בנתבעת (31.10.2014), ועד מועד הלידה (4.3.2015), ובהנחה שהיא לא היתה מפוטרת; פיצוי בגין הפסדי שכר בסך של 9,600 ₪, ובגין התקופה בין המועד שבו התובעת היתה מסיימת את חופשת הלידה וחוזרת לעבודה בנתבעת – במידה והיא לא היתה מפוטרת, ובמשך שני חודשי עבודה (להלן: "התקופה המוגנת")[footnoteRef:94]; [94: סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; לענין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים". סעיפים 9(ג)(1) ו-9(ג)(1א) לחוק קובעים כדלקמן: "(1) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות; (1א) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה...". סעיף 9(ג)(3) לחוק קובע בכל הנוגע לסעיפים 9(ג)(1) ו-9(ג)(1א) לחוק, כי: "במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא יבואו התקופות האמורות בפסקות (1), (1א) ו-(2)". שילוב כל ההוראות שהובאו לעיל מעלה, כי חל איסור מוחלט על פיטורי עובדת בהריון ובתקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, אם היא הועסקה מעל 6 חודשים אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, ואלא אם כן היתקבל היתר לפיטורים.

פסיקת פיצוי בגין נזק ממוני (רכיבים א' – ו' בטענותיה של התובעת) – יש לציין, כי עצם העובדה שהתובעת עבדה בנתבעת פרק זמן של פחות משישה חודשים (מיום 18.5.2014 ועד ליום 31.10.2014), משמעה על פני הדברים כי חוק עבודת נשים אינו חל במקרה שלפנינו[footnoteRef:95], כמו גם ההגנות הנובעות מכוחו לעניין איסור פיטורים של עובדת הנמצאת בהיריון.

בהיתחשב בתקופת העבודה הקצרה של התובעת, ובעובדה כי השכר הקובע הממוצע שלה עמד על סך של 4,800 ₪, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 9,600 ₪ (2 משכורות) בגין אי-עריכת שימוע ופיטורים שאינם כדין, עובר לפיטוריה.

...

ביחס לעניין זה, השיבה התובעת, כי "למה שאני אעזוב עבודה קבועה בכדי להיכנס לעבודה שלטענתך אני בישלתי וידעתי שלבסוף יפטרו אותי, אם ידעתי שאני רוצה להביא ילד לעולם, ובסופו של דבר ומה שיקרה שאני אשאר בהיריון ללא כל מקום עבודה או מקור הכנסה, מדוע אני אעשה כזה דבר לעצמי"[footnoteRef:118].

לסיכום לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל כולה (לעניין הנימוקים) ובחלקה (לעניין הסעדים).

הוצאות – הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪, וזאת לתשלום בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת יישאו סכומים אלה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.

התובעת עבדה בשירות הנתבעת כפקידת קבלה בתקופה מיום 6/10/2015 ועד ליום 31/1/2016 (להלן: "תקופת העסקה").

לאורך כל ציר הזמן לא ידע המנכ"ל לציין את המועד בו לטענתו יצאה התובעת במהלך יום העבודה ללא הדפסת כרטיס נוכחות, שהרי התובעת עצמה, היא זו שאיתרה, (רק לאחר שכבר הוגשה התביעה בבית הדין) את יום 28/12/15 כמועד בו היא יצאה במהלך יום העבודה לבדיקה רפואית ללא הדפסת כרטיס נוכחות.

הנתבעת לא עומדת בנטל הראיה המוטל עליה מכוח סעיף 9(א)(2) לחוק שיויון הזדמנויות בעבודה, להוכחת טענתה, כי פיטורי התובעת אינם נגועים באפליה על רק הריון עברנו על כל אחת מהעילות עליהן ביססה הנתבעת את פיטוריה של התובעת ומשלא נמצאה בהן סיבה אמיתית שהצדיקה פיטורים, וודאי לא פיטורי התובעת דוקא בסוף ינואר 2016, כעת מועבר נטל הראיה לכתפי הנתבעת להוכחת טענתה, כי הפיטורים אינם נגועים באפליה על רקע ההריון.

הקף זכאותה של התובעת לפצוי פיצוי בגין נזק ממוני התובעת מבקשת בתביעתה לחייב את הנתבעת לשלם לה שכר וזכויות סוציאליות נילוות לשכר, שהיו משולמים לה לולא היתה מפוטרת בשל הריונה בעיתוי בו היא פוטרה וזה כולל את כל המשכורות ממועד הפיטורים ועד יציאתה לחופשת הלידה, לרבות 60 הימים לאחר חופשת הלידה, דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה.

...

לסיכום דין התביעה ברובה להתקבל.

על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך 30,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בגין אפליה מחמת הריון שהיווה את השיקול המכריע בהחלטה לפטר את התובעת.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידיה, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

מנגד, רייצ'ל העידה בתצהירה לעניין זה כי: "למען הסר ספק, לא הוצעה לתובעת כל הצעה לגבי תפקיד בכיר יותר. כן עלתה במהלך שיחה ביננו האפשרות להתקדם בנתבעת למישרה ניהולית אולם השיחה כאמור הייתה בגדר תאוריה בלבד ולא הוצעה לתובעת כל הצעה קונקרטית בשל תקופת עבודתה הקצרה". עוד העידה רייצ'ל בתצהירה, כי התובעת הודיעה על הריונה רק לאחר שנודע לה על סיום העסקתה: "רק לאחר שנודע לתובעת על סיום העסקתה, היא הודיעה לי כי הנה בהריון, דבר שכלל לא השפיע על החלטתי שלא להמשיך את העסקתה, אלא נסיבות ענייניות אחרות גרמו להחלטתי, כאמור לעיל". כפי שיפורט להלן, מצאנו להעדיף את גירסתה של התובעת לפיה הודיעה על הריונה בטרם הסתיימה העסקתה שכן גרסה זו נתמכת בראיות ממשיות, ועת שגירסתה של הנתבעת לא הייתה קוהרנטית, והיא הציגה מספר גרסאות סותרות שלא עוררו בנו אמון.

ראו לעניין זה האמור בתצהירה של התובעת שלא נסתר (סע' 13 לתצהירה): "בתאריך 3.2.16 הגעתי לעבודה כרגיל. בבוקר יום העבודה, כבר בשעה 8:30 בבוקר, רוז קראה לי לצאת למסדרון, ואמרה לי שהיא ורייצ'ל הגיעו להחלטה שלוח הזמנים שלי לא מתאים ולכן אני מפוטרת. זו הייתה הפעם הראשונה שהעלו בפניי טענה בעיניין זה, ואך יודגש כי התקבלתי לעבודה והתחלתי לעבוד כאשר מסגרת שעות העבודה האפשריות מבחינתי גלויות וברורות. עמדתי על דברים אלו בשיחה עם רוז, ובתגובה לכך רוז השיבה כי היא נידרשת להתייעץ עם היועץ הפינאנסי של החברה. יום לאחר מכן קבלתי הודעת sms מרוז, המודיעה לי כי נמצא שאיני מתאימה להשתבץ במערכת". ראו גם עדותה בעיניין זה המקובלת עלינו (עמ' 7 לפרוטוקול): "..באתי ב-3.2 בבוקר ורוז אמרה לי בבוקר ללכת הביתה, אחרי שעה אולי פחות, רוז אמרה לי ללכת הביתה. אני באתי בבוקר פתחתי את המקום עם עוד בחורה וכשרוז הגיעה היא שלחה אותי הביתה. ואז שאלתי אותה מה קרה? לא הבנתי, אז היא אמרה לי שהיא תחזור אליי עם תשובה ואז קבלתי את ה sms יום אחרי. ב-4.2 כבר לא הגעתי לעבודה אלא קבלתי הודעת sms בשעה 10:56". וכן (עמ' 8 לפרוטוקול): "..אז הגעתי ב-3.2 שזה יום רביעי בבוקר, פתחתי את המקום כמו שאמרתי, לאחר מכן רוז הגיעה, והיתה מופתעת לראות אותי והרגשתי את זה, ושאלה אם רייצ'ל לא דיברה אתי? ואמרה לי ללכת הבייתה נהיה איתך בקשר, ואז למחרת קבלתי את ה-sms". *ביום 4.2.16 שלחה רוז לתובעת מיסרון למכשיר הנייד בדבר פיטוריה הסופיים: "בוקר טוב טלי

עובדת תתקשה להיתקבל לעבודה חדשה בהיותה בהריון ומדובר בתקופה שהיציבות התעסוקתית יפה לה. מטעמים אלה נתן המחוקק עדיפות ברורה לענייניה של העובדת על פני האנטרס הלגיטימי של המעביד בניהול עסקו, ואסר על המעביד לפטר עובדת, גם בנסיבות בהן יש טעם מוצדק לפיטוריה (אלא בכפוף לקבלת אישור של שר התמ"ת).

...

אם כן, לא מצאנו טעם להוסיף על הפיצוי שקבענו לעיל, פיצוי נוסף לפי הוראות חוק עבודת נשים.

אם כן, תביעתה של התובעת ברכיב זה כלל אינה ברורה ועל כן נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן: פיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בסך 30,000 ₪.